תפריט
טוב אז אני קודם כל אקדים ואומר לכל מי שבטוחה שזו מחלה פסיכוטית- זה לא.
נפשית כן אבל זאת בעיה נפוצה וכבר אני אתן 2 דוגמאות קטנות..- (לקחתי אותה מפסקה שחברה שלחה לי בדיוק השבוע ואמרתי שאני אכניס בלשון רבים לפוסט שלי..:)
***
יצא לכן פעם, שרציתן להירדם.
הייתן סחוטות מעייפות, התחלתן לחלום בערנות.
אתן נשכבות במיטה ו.. וואפסס לא נרדמות!
נשכבות ואומרות, אולי אספר לי לעצמי סיפור, ויבואו החלומות.
או אולי דווקא, אם אני פשוט אשכב, וחזק חזק אעצום עיניים.
אני אגלה שכשאפתח אותן, יש שמש בשמיים?
ולמרות זאת, כבר את הספר אפשר להוציא לאור, והעיניים כבר צריכות עיסוי הרפייה.
והשינה לא באה, העייפות לא הכריעה,
ואותי בתשישות, במיטה כך השאירה.
(כאן בעיקרון יש המשך אבל זה עוד קצת ארוך אז לא אעלה.;)
***
יצא לכן פעם?
***
מכירות את הסיפור על הרמב"ם והרופא שהתחרו ביניהם מי ירעיל את השני למוות?
הרמב|ם שם ב"רעל" מיץ אפונים ואילו השני הביא רעל חזק מאוד!
מנחשות מי מת? השני.
הוא שתה ולא הרגיש כלום ואמר לעצמו 'בטח עוד שעה שעתיים שלוש ישפיע עליי ואז אמות, הרי לא יכול להיות שהרמבם לא שם רעל חזק שימית אותי' ומרוב פחד שתה חלב, ישן מוקדם, רקח לעצמו נוגדנים, וכשראה שהוא עדיין לא מרגיש כלום מת במקום כי הבין שכלום לא עוזר ל"רעל" לפוג ופחד עד מוות (רציני:).
***
אז ככה, הבעיה היא בשתי המקרים מחשבות טורדניות- OCD בקיצור.
המחשבה השלילית יוצרת מציאות שלילית שמפריעה לנו ומכניסה אותנו למעגל עצום של סטרס-
איך אצא מזה? אין לי סיכוי! השתניתי לרעה ואני לא יודעת איך לחזור לעצמי. אני לבד במסע הזה! איך כולם מצליחים להצחיק, לדבר ברהיטות, להתרכז, ל..(כל כישרון שהוא שיש לך שנדבק למעגל סטרס של OCD) כשהם רוצים ורק אני לא?? ..בנוסף לחוסר ביטחון עצמי שמצטרף לחגיגה נוצר לנו קוקטייל של טעמים מרים ובלתי ניתנים לעיכול.
***
אני כותבת את זה כי אני עברתי את זה משהו כמו חצי שנה וברוך השם אני חזרתי לעצמי לגמרי!
אכתוב אולי קצת ארוך, למרות שבחיים לא כתבתי כאן פוסט כלשהוא, כי אני רוצה לעזור לעוד בנות שעוברות את זה.
מי שלא עוברת ממליצה לצאת כי היא לא תבין כלום.
אז זהו, אני הייתי, תמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי, מצחיקה- באמת!, כושר רטורי א א, מעניינת מס' 1, בעלת ביטחון עצמי וכושר מנהיגות מגיל אפס.
והייתה לי תקופה שמכל דבר נלחצתי ואמרתי "רגע אז איך אני מצחיקה בעצם?" וזה הגיע לשטח ואז נזכרתי במחשבה הזאת ולא הצלחתי פשוט להצחיק כי לא הייתי משחוררת והייתי בלחץ עצום להיות מצחיקה ולא הצלחתי כמובן ואז הגיעו כל המחשבות של: אני לא מצליחה להצחיק כמו פעם! וזה גורר התאמצות מואצת להצחיק ולחץ מוכפל שגורר מחשבות נלוות של חרדה: אמאלה השתניתיייי!! אני לא מצחיקה כבר! אולי זה בגלל..?, זה הוריד לי את הביטחון העצמי בטוח!!
(עכשיו אני יודעת מה גרם לי להיות בלחץ מלהצחיק נגיד, אז לא ידעתי וכשניסיתי להיוודע הגיעה לי איזו תקרית לא נעימה ששיכנעתי את עצמי שזה הוריד לי את הביטחון ואז כשחשבתי שאין לי יותר ביטחון לכל דבר שניגשתי התלוותה מחשבה של: אני כבר לא מצחיקה, לא שנונה, לא מעניינת… וכו')
***
אז כאן אני אתן 3 טיפים עיקריים שעזרו לי:
1. תהניי, פשוט תהיי משוחררת!! מה שבא לך תעשי!!
אני נגיד הגעתי למיטה של אחותי כל פעם שהיא שכבה וקפצתי עליה וצווחתי לה באוזן- אווי אני אוהבת אותך!! וזה פשוט שחרר אותי בטירוף!!
2 אל תסתכלו באינטרנט ותחפשו מקור לבעיה!!!
יכולים להיות שם מקורות מאוד קשים, יכול להיות אפילו נכונים אבל יהיה לכם קשה לשאת את זה לבד..
3. תחפשי מה הערך שלך חוץ מ…. וכשאני אומרת ערך אני לא מתכוונת לכישרון (נגיד יודעת לצייר) אני מתכוונת מה את מוסיפה לחברה ובכלל… אני בתקופה הזאת הוספתי בגרות ועמק.
ומה לומר? לא אוהבת את התכונות האלו.
מילדה שמחה לילדה קשישה ובוגרת.
אבל עדיין, כשהבנתי שאני מוסיפה את זה לחברה היה לי נח כי הבנתי שגם אם לא יהיה לי…. אני מוסיפה ויש לי ערך וזה שחרר לי משהו עצום בנפש שהחזיר לי ברוך השם גם את השמחה והבטחון.
טוב אז יצא ארוך, ואני גם מקווה שאני זכרתי נכון את כל התחושות והמחשבות שהיו לי באותה התקופה, מקווה שעזרתי לבנות להבין שהכל פשוט צריך ש-ח-ר-ו-ר ואז משתחררים כל הקשיים.
נערה בת 14בעוד שבוע.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
38 תגובות
יש את זה לאחותי ב"ה כבר די הסוף אתם פשוט גיבורות
מה אחותך עשתה?
זה ממש חשוב לי כי אני סובלת מזה ולא יודעת מה לעשות.
כדורים…
את מאובחנת או שאת חושבת שאת סובלת מזה?
יש מצב שאת עונה לי?
פשוט אני גם מפחדת מזה. מאד.
ואני רוצה לשמוע מבנות שעוברות את זה..
בהצלחות נשמה! 💕
היי את עוברת את זה או שסתם את מפחדת מה יקרה אם חס ושלום….?
דבר ראשון את נשמעת ממש גיבורה!
מעריכה אותך!
אני אגיד לך מה,
אני ממש ממש מפחדת שיש לי את זה
כמעט בטוחה
העלתי על זה פוסט לא מזמן,
תקראי..
ואני רוצה לשמוע על זה כמה שיותר מידע מבנות שעוברות את זה
מוכנה לפרט לי קצת,
איך את וכל זה?
ממש יעזור לי!
תודה! ❤
אני סובלת מאו סי די מחשבתי.
זה משהו אחר, אבל לא פחות גרוע.
היי אני חושבת שלפני הכדורים בואו ננסה לרקוח בעצמנו חוסן נגד זה..
כדורים זה מאוד מרתיע.
את מגדירה את עצמך ישירות כילדה לא רגילה לגמרי וההגדרה הזאת תשאר גם אחרי שיעברו לך לגמרי כל ההתמדודיות בחיים- לדעתי.
אוי, סובלת מאו סי די!
אני כל כך זוכרת את התקופה המרה הזאת ופשוט בא לי לחבק אותך רציני!! מבטיחה!
אני זוכרת שאני הרגשתי לגבי כל טיפ כאילו איזה קנאה מטורפת כזאת באנשים שזה עזר להם..
לא הבנתי מה הקשר אליי ואמרתי לעצמי שעם כל הכבוד לטיפ כבודו במקומו מונח ואני נמוכה מידי בשביל להגיע אליו..
מקווה שאת מאמינה בטיפים ובסגולות כאלו קצת יותר.
אני עד עכשיו לא קולטת שאני זאת שכתבתי את הטיפים האלו! אני זאת שתומכת וברוך השםם לא הנתמכת!!!!!
תגששי באיפלה ובסוף תמצאי את המתג להדליק את האור.
רק מקנאה בך בתקופה הראשונה שזה עובר.. שמחה אדירהההההההההה!!!!!!!!!!
עוד עצה ממני, מקווה שזה יעזור באמת ולא סתם תרופת סבתא שעברה זמנה:)
אל תחשבי שזאת כאב ראש רגיל ואת תרגישי פתאום בבוקר בהיר אחד שזה עבר לך.
כי זה לא.
זאת התמודדות ואין יכולת לדלג מעליה.
אבל ההתמודדות היא התרופה לדעתי ולכן אסור פשוט אסור לוותר עליה!
מאמינה בך ואוהבת אותך, רק רוצה לעזור.
ברור שכדורים לא לוקחים סתם, רק בהמלצה של פסיכיאטר וכו'
אבל תחשבי שזאת הייתה מחלה פיזית, גם אז היית אומרת לנסות להתמודד בלי התרופות??
נכון, לא תמיד חייבים לקחת ולפעמים אפשר להתמודד בלי
אבל בואו, כדורים פסיכיאטריים הם לא כזו מפלצת כמו שזה נשמע….
וכן, מנסיון, אפשר לקחת רק תקופה לעזור לעצמך להתאזן ואז להמשיך בלי……
תודה נקודה!
קודם כל מזל טוב, לא יודעת מתי כתבת את הפוסט אבל זה אמור להיות בערך עכשיו:)
הייתי קצת בהלם שנערה בת 14 כתבה כזה פוסט מפורט, מעניין, יעיל ו.. בוגר! את מיוחדת.
פוסט מאוד חשוב, ומהממת שכתבת הכל.
תודה תודה רבה.
כמעט דייקת בתאריך אבל העיקר הכוונה:)
תודה גם על פידבק על הפוסט.
אני שמחה גם שהוא היה ראוי לקיראה בכלל כי כתבתי את זה ב-4 לפנות בוקר כשרציתי לחבק מישהו שברוך השם כבר תקופה אין לי את זה.
אז תודה, עובדת על עצמי!
גיבורה.
אין לי מילה אחרת.
תודה תודה!
אני גם מרגישה ככה האמת עכשיו.
כשעברתי את זה לבדדד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
טוב נראה לי הגזמתי ואני מחמיאה לעצמי יותר מידי אז סליחה לכל הבנות שחושבות שאני עפה על עצמי או משהו כזה כי זה באמת משהו כזה!
אני מאושרת פשוט! מאושרת!
תודה, רסק של ילדה.
איזה חמודה אתת
אני מזה אוהבת את ההסתכלות שלך על החיים
התרגשתי ממה שכתבת.
תודה ענבית!
וואי זה כל כך נכון!
את ניסחת את זה מעולה:(
אאוצ'
תודה, מתמודדת!
בשמחות אצלך..
וואי כל הכבוד לך.
נשמע קשה ממש.. אלופה שהצלחת לעמוד בזה.
ובכלל לא הייתי מעלה על דעתי שאת רק בת 14 אם לא היית כותבת.. את נשמעת הרבה יותר! (איך ש"עובדת על עצמי" כתבה, מסכימה עם כל מילה שלה!)
תודה!
והאמת אני לא חושבת שיצא לי כזה איאיי בוגר שלכל מי שהראיתי את זה נפלטה המחמאה הזאת אבל היא בהחלט מחמאה אז תודה!
(אגב, את התגובה ל'עובדת על עצמי' כתבתי גם לך:)
וואו אני בהלם מהבגרות שלך..
אני לפני 4 שנים נפרדתי מחברה ולקחתי את זה נורא קשה וזה השפיע עליי עד היום ולאחרונה כל הזמן חושבת עליה ועל הסיפור שקרה לנו ועל מה שהיה…ועל הסבל שסבלתי אח"כ שנתיים בכיתה…וזה מלווה אותי כל הזמן ביום יום ואמרו לי שזה ocd האמת שממש נלחצתי זה נשמע מפחיד ורע ואני עכשיו בתהליך..ה' יעזור
עצה שלי: אל תחשבו על משהו יותר מידי זה יכול סתם להסתבך וזה מסרבל את החיים..לקחת הכל בכיףף בקלות ולזרום עם החיים כמה שאפשר..
המשך לתגובה הקודמת👆
אני ממש מודאגת מזה, זה נשמע מפחיד וכמו משהו נפשי ח"ו..
אני בחורה רגילה ונורמלית לחלוטין.
מי שעברה והיה לה ocd או שמכירה מישהו שהיה לה ועברה את זה..
אשמח שתספרו פה ותעודדו..שזה עובר..
תודה😊🥰
היי אז קודם כל תודה לך ותודה על החייכנים ששלחת כי לי אין לי ואני פשוט יכולה לעשות עכשיו העתק הדבק משלך אז קבלי:
תודה שמחה לעזור😊🥰
וכן.
זה עובר עם המון התמודדות אבל זאת הדרך להצלחה!
בהצלחה😊🥰;)
סתם שאלה אובחנת בזה?
לא הובחנתי בזה רשמית אבל כשעברתי את זה היו לי את כל התסמינים לזה..
וגם אמא שלי עשתה על זה קורס שלם והיא אמרה לי שיש לי..
אבל למרות זאת העדפתי להתמודד בעצמי ולהרים את הראש שלי מהמים המורעלים לבד.
אני חייבת לומר שגם המשפחה שלי תמיד אומרת שאני הילדה הכי יציבה נפשית בבית ככה שלא העליתי על דעתי בכלל לבקש יועצת, ופסיכולוגית בכלל עדיף שלא נזכיר את המילה הזאת היא מוקצה אצלנו בבית:)
אבל למי שיכולה לבקש יועצת או פסיכולוגית מההורים אני באופן אישי הייתי ממליצה.
הרגשתי שאני נושאת את זה לבד ומי יודע מתי זה ייגמר…
קיצור, לא עברתי אבחון רשמי.
היי חברה מעריצה אותך על ההתמודדות!! אבל זה נשמעת חרדה רגילה ולא OCD
טורדנות כפייתית, או הפרעה טורדנית-כפייתית (בלעז: Obsessive–compulsive disorder או בקיצור: OCD) היא הפרעה נפשית (ישנו מיעוט שמגדיר אותה כהפרעה של תפקוד המוח[1]) המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש מחשבות טורדניות הגורמות סבל. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, והם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, ולעיתים הן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דיכאון.
היו לך טקסים כאלה
היי
אז קודם כל יכול להיות שאני מתבלבלת ואת צודקת שזה לא OCD בכלל וזאת חרדה רגילה לגמרי אבל אני אגיד לך 2 סיבות שהגעתי למסקנה שכן.. שאני חלק מיחידות הסגולה שהמחשבות שלהם מנווטות להם את החיים ואם רק יכוונו אותם נכון יוכלו עוד להגיע רחוק:) -מקווה שלא נשמע יותר מידי מתנשא:)
1. אני חקרתי שוב פעם ושוב פעם בכלללל המאמרים באינטרנט וניסיתי למצוא פרט אחד שיהיה לא נכון וזה לא קרה לצערי..:(
2. אמא שלי למדה את כל הקורס הזה על פיהו והיא זאת שאמרה לי שזה OCD..
אבל בלי קשר,
הפירוש הכללי של OCD זה מחשבות טורדניות אבל את צודקת שאפשר לקחת את זה גם למקום הזה של כפייתיות סוג של בלעשות עוד הפעם ועוד הפעם אותם פעולות כדי להימנע מהם..
נגיד ליטול ידיים שוב שוב רק כדי להימנע מהמחשבה על זה שאולי יקרה לי משהו רע אם אני לא אטול ידיים כראוי..
עוד פעם, יכול להיות שאני טועה.
אשמח שתכווני אותי אם זה OCD באמת.
ופינו הרשי לי רק לשאול בסקרנות הגרידא שלי:
מאיפה את יודעת כל כך הרבה על הנושא הזה?
היי שימי ❤️ שאבחנה של OCD אמיתית אפשר לקבל רק מרופא. אין לך או לאמא שלך שום דרך בעולם לאבחן את זה
זה יכול לתת לך כיוון מה לחפש, ואת יכולה להגיד שאת חושבת שיש לך ולכן תפני לרופא ותבדקי רציני. אבל אי אפשר לאבחן את עצמך..
בדיוק כמו שלא תגידי "כואב לי בחזה, טוב כנראה קיבלתי התקף לב"..
חחח אהבתי את הדוגמא:)
את צודקת.
אני ניחשתי קצת, היה נראה לי שצדקתי אבל כנראה שלא.
לא נורא, עדיין נשאר רלוונטי נכון?:)
דבר ראשון שתדעי לך שאני מאוד מעריכה אותך.
דבר שני יש לך כישרון בכתיבה! את כותבת ממש יפה , מתומצת ומעניין. יש לך עתיד:}
ועכשיו בקשר למה שכתבת. שאלה לי, זה מאובחן אצלך או את נתת לזה את ההגדרה?
אני סובלת מזה כ10 שנים. בהתחלה זה היה ממש קשה , מחשבות שאני רק נזכרת בהם ואני מתחלחלת.
בהמשך הזמן טיפלתי בזה וב"ה המצב הרבה יותר טוב אבל אני עדיין לוקחת כדורים , אני עדיין כל שלושה חודשים הולכת לפסיכיאטר… זה עדיין לא נלקח ממני לגמרי. ב"ה אין להשוות את המצב עכשיו ללפני מספר שנים אבל כן, זה משפיע עלי בצורות אחרות, אם פעם זה היה לי מחשבות מפחידות שלא נתנו לי מנוחה 24/7 אז עכשיו זה מתבטא לי בדברים אחרים. קשה לי חברתית , אבל קשה לא באמת כמו שזה אמור להיות, אני הרבה חושבתת ומתעסקת בזה.
זה בעיקר, אבל גם בכללי בחיים אני המון עסוקה בלחשוב על דברים שאולי לא מטרידים אבל בהחלט פוגעים בי.
וכן, זה קשה ! זה התמודדות!
אבל ממה שאת כתבת זה ממש לא מזכיר לי את מה שיש לי… ולי זה מאובחן..
2 דברים:
איך זה עבר לך תוך חצי שנה? הכל זה היה הרגשות שלך או הלכת לאבחן את זה?
ודבר שני, בהתחלה, שזה התפרץ גם לך היו מחשבות מפחידות..?
תודה רבה-.!
כן אני גם חושבת שאני כותבת יחסית מתומצת..:)
אז לא זה לא מאובחן אצלי, וכמו ששייני כתבה למעלה אני לא יכולה להיות בטוחה סופית שזה השם להתמודדות שהייתה לי אבל אם מה שכתבתי למעלה מתאים להגדרה של ההתמודדות שלך אז אני אענה:
1. אני אדם לוחם מטבעי ונלחמתי עם זה בדמי ממש! נשמע ספרותי אבל זה הכי נכון שבעולם.
נלחמתי בלי סוף כי זאת בעיה שמלווה אותך מהרגע שאת קמה עד לרגע שאת מצליחה להרדם איכשהוא.
זה קשה נוראאאא כי את מרגישההכי מסכנה בכללל המצבים ולא נעים לך ואת יודעת שלפני— זמן היית מגיבה אחרת ואת לא מצליחה להגיב כמו שאת חושבת שהגבת לפני..
רגשות שלי.
2. וואי המווןן.
אמאלה את לא יכולה בכלל לתאר לעצמך עד כמהה.
ואני מה זה לא טיפוס כזה!
שחס ושלום יהיה לי… ויקרה לו… והיא תעשה… מפחיד!
עכשיו תורי לשאול אותך:
זה היה לך 10 שנים????????????????????????????????????
אני לא מסוגלת לחשוב על דבר כזה בכללל??!!!!!!!!!!!!!!
אמאלה איך את מחזיקה מעמד מה הסוד שלך??
אני אחרי חצי שנה לא הרגשתי טעם בכלום. מאסתי בהכל.
איך למען השם???!!!!!
אני חושבת שהיה לי את זה בגיל יותר קטן כאילו 12-14 עד שהחלטתי שדי. אני רוצה להיות ילדה רגילה.
ועבדתי על עצמי. לאט לאט.
היום ב"ה אני בחורה שונה לחלוטין. זה חוזר אלי מדי פעם אבל זה די נדיר.
הפוסט שלך מדהים ובוגק
תודה ואני עדיין לא מבינה איך בנות החזיקו עם זה יותר משנה??!!
ואני שמחה שגם את עברת את זה.
נכון זה היה כיף בההתחלה?? כשהבנת שעברת את זה כבר?? אני פשוט שמחה!
ואני נזכרת כמה לא היה לי פשוט לשמוח לפני.
תודה, OCD!!
את אלופה מעריכה אותך המוןןןןן
זה לא פשוט בגלל שילדה בגילך ככה מודעת לעצמה
ומתגברת על כזה משבר…
מעריכה המון!!
אבל… עד כמה שידוע לי OCD כן נחשבת הפרעה כרונית
אפשר ללמוד לחיות איתה, אבל היא לא עוברת…..
וזה יותר בקטע של כפייתיות, אובססיות וכאלה…
אני לדוגמה מאובחנת בהפרעה מסויימת
וגם, יש תקופות יותר קלות ויש יותר קשות
אבל ההפרעה נשארת, אני פשוט לומדת איך להתמודד ולחיות איתה
(וכדורי SSRI כמובן הם חלק מהעניין)
תודה קודם כל ====!
וOCD לא נחשבת הפרעה כרונית אם מטפלים עד כמה שאני יודעת..
אבל בכל אופן, יכול להיות שלא עברתי את זה אבל כן מחשבות טורדניות. והמון.
מה זה כדורי SSRI?
כדורים לOCD?
ואם את לא לוקחת נגיד אז זה מתפרץ לך?
ויש לזה תופעות נלוות?
איך יש לך תקופות קשות אם זה כמו תרופה שאת לוקחת? את מתכוונת שיש תקופות שהOCD מתגבר על הכדורים?
סורי על השאלות פשוט מעניין אותי:)
אשמח שתעני
היוש!
מצטערת לשמוע שהיו לך מחשבות טורדניות
זה מ ת ס כ ל לללללל ברמות!! מעריכה שיצאת מזה…
אין לי OCD, יש לי הפרעה אחרת,
לכן אני לא יוכל לענות לך בדיוק איך זה באו סי די
אבל אני אגיד לך ממה שקורה אצלי-
אני לוקחת כדורי SSRI שהם מטפלים בבעיות נפשיות
יש כמה סוגים
אני אישית לוקחת גם מייצבי מצב רוח וגם תרופה קבועה לטווך ארוך,
ז"א שזה מרגיל את המוח ומשלים את מה שחסר בשביל האיזון הנפשי
אם מפסיקים לקחת בבת אחת- כן זה מתפרץ וזה לא מומלץ בכלל
אבל אם עושים את זה בהדרגה אין שום בעיה (אני לקחתי במשך כמה חודשים ואז הפסקתי במשך שנה, ועכשיו שאני שוב בתקופה קצת קשה חזרתי לקחת…. הכל כמובן בליווי מקצועי של פסיכיאטר אסור להחליט על דברים כאלו לבד!!!!!)
ולגבי התופעות נלוות- בהתחלה עד שמגיעים למינון ולסוג הנכון יש תופעות לוואי
כרגע חוץ מקצת חוסר תאבון אין לי תופעות לוואי ואני לוקחת 3 סוגים שונים !
זה התחיל לי שהייתי יחסית קטנה.. היית ביסודי.
איך התמודדתי אז? אין לי מושג. השם נתן לי כוחות. אני לא רואה את עצמי היום מתמודדת עם זה…
אומנם גם עכשיו אני סובלת מזה אבל ב"ה הכדורים מאוד מאוד מאוד עוזרים יל והיום אני מאוזנת ישתבח שמו.
פה ושם אני נפגשת עם זה אבל ממש לא כמו פעם.
אבל נראלי שהיה לי יותר קל להתמודד עם זה כי זה התפרץ לי שהייתי יחסית קטנה…כיתה ד בערך…
לפי מה שאני יודעת זה יכול לעבור לגמרי אבל זה לא יכול לקרות מעצמו.
אני יכולה לומר לך עלי שהפסיכיאטר אמר לי שבגלל שאני עוד בגיל של הבגרות יש סיכוי אבל כבר קטן שאני יתפטר מזה לגמרע.. אני מקווה שיש לי עוד סיכוי…
ואני רוצה שוב להגיד לך שעברתי תקופה שאת לא מדמיינת לעצמך. א ני פשוט רציתי למות! ויש לי מזה איזה טראומה…
קיצער לפי התאורי ם שלך זה לא נראה שהיה לך כמן שיש לי… אשרייך גיבורה!! מעריצה אותך!
אמאלה הבגרות!