love, love, love

לפני הרבה הרבה שנים (סך-הכל 7 פלוס מינוס), היה הייתה אמא (זו אני) שהזמינה בייביסיטריות לרוב.
כל תוכניותיה היו נעות סביב אותה שמרטפית תורנית.
כל חייה היו ריקוד לצליל שהפיקה אותה בחורה מהחליל שלה.
מחר יש לה מבחן מסכם? תשכחי מלצאת בערב כדי לחפש דירות להשכרה. אז מה אם כבר יש לך 4 ילדים שישנים בחדר אחד קטן וצפוף? תתמודדי.
האחיינים שלה הגיעו בדיוק לביקור?
אין מצב לצאת בערב להתאוורר קצת אחרי יום מתיש בו הבוסית לא הפסיקה לצעוק עליך.
סתם לא מתחשק לה לצאת מהבית?
תוותרי על הליכה ליילית. מקסימום תבקשי מהעירייה רישיון רטרואקטיבי למרפסת שיצאה לך באזור המותניים….

אבל היום – הכל השתנה.
אפשר לסכם זאת כמו בסוף האגדות: "והיא חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה".
כי היום יש לי בת גדולה.
ואני לא צריכה יותר את הטובות של הבייביסיטר. ואני לא צריכה לדאוג שאני אחזור הביתה בלילה חורפי ואראה את התינוקת שלי כשרק טיטול לגופה (מכירות את הגיל הזה שהם כל הזמן מתפשטים לבד?) מסתובבת בבית, ערה, ואני עם סוודר עבה ועדיין קר לי (מקרה אמיתי!).
ואין לי חרדות שאלך לעשות סיבוב בחדרים כדי לכסות היטב את הילדים בשמיכת פוך כדי שלא יצטננו, ואגלה שאחד מהם נפל מתחת למיטה, והוא עדין שם – כי הגברת ש"שמרה" עליו, החליטה שחבל להעיר אותו (גם אמיתי..).
או שהיא במקרה תחליט "לחנך" לי את הילדים בעזרת מכות… (אמיתי לגמרי:()
כי הזמן חלף ועבר, ואותה דרדקית ששמרו עליה "טוב" כל כך, שומרת עכשיו על הילדים הקטנים שלי. והיא שומרת באמת טוב!
אז בזכותך יקירתי, אני ואבא חזרנו להרגיש כמו זוג צעיר. יכולים להחליט שנוסעים לתפילת ערבית בכותל, מבלי לכרוע ולהשתחוות ולהתחנן ולבכות לאיזו בחורת סמינר אלמונית שאנו מכירים בקושי, ובסוף יום עמוס במיוחד – לא חושבים פעמיים לפני שאנו יוצאים להליכה ביחד.
וזה נותן לנו המון אוויר לנשימה וכח להמשיך!!!
אמנם אני דואגת תמיד לצ'פר אותך במשהו שאת אוהבת, אבל כל זה לא היה קורה אילולא ההרגשה הטובה שאת נותנת לי כשאני מבקשת ממך לשמור על הקטנים כשאני הולכת לאנשהו בערב.
ואני רוצה לומר לך שזה לא מובן מאליו.
אני יודעת שאם לא היית מפרגנת לי, הייתי היום שחוקה ועייפה.
אם לא היית מאפשרת לי ללכת מידי פעם בלב שקט ושמח – פשוט לא הייתי עושה את זה.
כשאת בבית אני יודעת שאחים שלך שמחים ועסוקים. אני יודעת בוודאות שאת שומרת על בטיחותם – שלא ישתללו ושלא יעשו דברים מסוכנים.
אני רגועה לחלוטין כי אני סומכת עלייך בעיניים עצומות.
כשאחזור הביתה, הכל יהיה שקט ונקי.
הקטנים ישנו במיטותיהם אחרי צחצוח שיניים וקריאת-שמע, נינוחים ושבעים. המטבח יהיה נוצץ, החדרים מאורגנים – כמו שרק את יודעת.
ואת תשבי על הספה עם ספר פתוח – כי לא רצית להירדם עד שאגיע ואראה את ההפתעה הנפלאה שהכנת לי.
את הפוסט הזה הקדשתי לך, מתוקה שלי, כדי להודות לך.
להודות על מי שאת, על זה שהיית קצת שפן-הנסיונות שלי בתור אמא צעירה, ועל מה שנהיה ממך.
נערה כל כך טובה, כל כך משמחת.
חשוב לי שתקראי את המכתב הזה גם כשאני לפעמים כועסת עליך, או באה בטענות.
כי תמיד! תמיד אמא אוהבת אותך ומעריכה.
מחובתי לחנך ולנווט אותך אל הדרך הישרה, אבל בסופו של דבר, וגם בתחילתו, המכתב הזה מסמל את המהות שלך, והוא האמת לאמיתה.