תפריט
קפיצה לעבודה
אז דיברנו כבר על אדון ביטול וגברת ישות… והיום אנחנו הולכות לדבר על 2 הבנות החמודות שלהם, ש.. דומות להן מאוד – ענווה וגאווה:
אז קודם כל.. בואו לא נתבלבל בין ביטול לענווה ובין ישות לגאווה…
מה באמת ההבדל? שימו :
בזמן שביטול וישות, הם ביני לבין עצמי, או ביני לבין הרעבע, ובמילים אחרות – המניע שלי לפעולות מסויימות –
הענווה והגאווה הן מה שמתבטא מההתנהגות שלי, ומה שאני חושבת על עצמי בהשוואה לאחרים.
*
אז מוכנות?? מתחיליםםם!!!
והפעם.. אנחנו מדלגות על השלב הראשון – על הלימוד, וקופצות ישר להתבוננות… ולמה?
הרבי הריי"צ כתב פעם למישו, שעל הגאווה לא צריך ללמוד, אלא צריך ישר להתחיל בעבודה… (מי שרוצה את הציטוט, שתבקש בתגובות ואשלח שם.. זה פשוט קצת ארוך…)
אז קדימה, שבי במקום שקט, ניגונים באוזניים, תתעמקי קצת בכתוב-ויאללה להתבונן!!
*
נתחיל בסיפור משעשע, שיעזור לנו להבין מה זה בדיוק גאווה:
מסופר על חסיד אחד, שהתפלל בשמחת תורה בבית כנסת של מתנגדים. כשהגיעו להקפות, הגבאי הזמין בכל הקפה אנשים אחרים לקחת את ספרי התורה… הלמדנים, הרבנים….
כשהגיעו להקפה השביעית, ביקש אותו חסיד לקרוא הוא לאלו שיעלו להקפה. וכשניתנה לו הרשות, הוא ביקש שכל הענווים יבואו לקחת את ספרי התורה – כך שהעניו ביותר יבוא ראשון, ואחריו יבואו השאר ע"פ רמת ענוונותם…
מיותר לתאר את המריבה שהיתה שם בין גדולי הרבנים והלמדנים על מי יעלה ראשון…
*
בסיפור הזה, הגאווה של המתנגדים רצינית ומורגשת. קל לנו להבין מה הבעיה בה. ואנחנו ב"ה לא נמצאות במקום הזה…
הגאווה שלנו בדרך כלל הרבה יותר עדינה. פחות מורגשת. אבל האמת, שגם היא בעייתית מאוד מאוד…
יודעות למה?
מסופר שהרעבע הרייצ היה צריך להתארח באיזו עיירה, שהיו בה 2 אכסניות: הראשונה- של יהודי ירא שמיים, אכסניה מעולה ושווה, במרכז העיירה, והשניה- אכסניה קטנה ופשוטה בפאתי העיירה, של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, וממילא- אי אפשר לאכול אצלו באכסניה.
כשהגיעו לעיירה, שאל המשב"ק את הרבי הריי"צ באיזו אכסניה הוא רוצה להיות, והרעבע הריי"צ ענה… באכסניה של היהודי שאינו שומר תורה ומצוות.
אף אחד מהחסידים שהתלוו לרבי הרייצ לא הבין את הצעד הזה, אבל אם הרעבע אומר- עושים.
למחרת בבוקר, שאלו החסידים את האדמו"ר הריי"צ מה פשר הבחירה המשונה, וזו הייתה תשובתו:
על היהודי שאינו שומר תומ"צ, אומר ה': "אנוכי שוכן איתם בתוך טומאתם", ה' נמצא באכסניה הזו… אבל ביהודי ירא השמיים-על האכסניה שלו יש שלט "האכסניה הכי טובה שיש..", ויהודי שחושב שהוא הכי טוב, יותר מאחרים, עליו נאמר "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" איך אני יכול להיות באכסניה שלו? כשה' אינו נמצא שם??
*
תחשבי שניה, מה אותו יהודי עשה? הוא היה ירא שמיים, למדן, הכל… והשלט על האכסניה- יכול להיות שזה היה סתם פרסומת.. לא בטוח שהוא באמת התכוון…
אבל כל ביטוי הכי קטן של גאווה, של הרגשה ש"אני מעל הזולת, אני יותר מימנו, ממש "דוחק רגלי שכינה"… ולמה?
זוכרת את ההתבוננות בגדולת ה' מהפרק הקודם? תזכרי בזה שוב שניה.. ובואי נמשיך אותה הלאה רגע:
גם עכשיו, כשאנחנו נבראנו, עם יכולת להתנגד לה', ה' עדיין ממלא את כל העולם.. ואיך?
אפשר לדמות את ה' לשמש. שכל העולם, מלא בקרניים שלה. שהן חלק מהשמש.
באמצעות הקרניים האלו, השמש מתפרשת על כל העולם, ומאירה בכל העולם.
אנחנו הקרניים של ה', וכמו שאמרנו בפרק הקודם-ה' נתן לנו את האפשרות להרגיש שיש לנו שליטה במה שאנחנו עושים, באור שקרן השמש מפזרת..
אנחנו יכולים לבחור להסתתר מאחורי ענן ולא להאיר, יכולים לבחור על איזה חלק בעולם להאיר.. אבל.. אנחנו צריכות לזכור שהאור לא שלנו, הוא של השמש. אנחנו חלק ממנה.
כל עוד אנחנו זוכרים של מי האור- הכל טוב. זה הביטול שלמדנו עליו.. הבעיה מתחילה, כשאנחנו חושבים שאנחנו פנס נפרד…
*
אמרנו שה' נמצא בכל העולם. ה' לא מוגבל. בשניה שאני אומרת שאני ישות נפרדת, ומתעלה על מישו אחר- שהוא חלק אלוקה, אני אומרת בעצם שה' לא עשה את מה שאני עשיתי, שה' לא אני, ואז- אני מגבילה את ה'. כי ה' לא נמצא בתוך חסידה. חסידה היא משו נפרד. ואז- אוץץץ ה' ממש לא יכול להיות לידי…
ולא רק ה' לא יכול להיות לידי-גם לאנשים אחרים לא כיף להרגיש כל הזמן שהם פחות מימני…
*
מכירות את זה שהמורה שואלת אתכן שאלה, ורק מהמבט שלה אתן מתבלבלות ולא יודעות לענות?
או… מכירות את זה שמישהי מסבירה לכן מה לעשות ואתן פשוט מקשיבות בדממה ולא אומרות מה שיש לכן להוסיף על דבריה?
למה זה קורה לנו?
בפשוטות- כי הרגשנו פחות ממנה..
ואני מאמינה שאף אחת לא רוצה שירגישו ככה לידה…
*
אז בנתיים- מוזמנת להמשיך לחשוב על מה ששלילי בגאווה, ולנסות לשים לב עד כמה זה נמצא בך..
מאפיינים שיעזרו לך לזהות:
*זלזול בדברים של אנשים אחרים
*אמירת דעתך בביטחון רב מידי
*כשאת ועוד מישי מתחילות לדבר ביחד- את תיהי בדרך כלל זו שתמשיכי ראשונה…
שימי לב שגם לאהוב לספר על הצלחות שלך, ועוד הרבה הרבה דברים אחרים נכנסים לקטגוריה הרווחת הזו…
בקיצור…
זהו להיום, ניפגש שבוע הבא לדון באיך מגיעים לענווה, ונותנים לה' את המקום לידינו…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
איזה יפה!!! אהבתי את הסיפור על החסיד בהקפות?
חסידה, זה בלוג מעניין. תאמת שזה הפרק הראשון שאני קוראת. חייבת לציין שאת כותבת ממש מעניין וכייפי!
בעניין הגאווה…
זוכרת שקראתי בשמועות וסיפורים סיפור על גאווה וסיפרתי אותו לחברות שלי באיזשהיא הזדמנות. אני אמרתי שזה ממש מעניין וחשוב להתבונן או לפחות אני (זה אחד הסיפורים היחידים שאני זוכרת ממה שקראתי- תפס אותי)
והן אמרו לי כזה: 'הרוצה בטוב, את בכלל לא גאוותנית מה את לוקחת את זה קשה?' או משהו בסגנון.
אני מחשיבה את עצמי לגאוותנית כי כן, יש לי גאווה, עדיין לא הגעתי לביטול… והדרך עוד ארוכה.
אבל קצת הציק לי (אולי זה האגו שלי) שכתבת שלספר את ההצלחות שלך זה ביטוי גאווה. כאילו אני בנאדם וכן, אני צריכה שיגידו לי 'כל הכבוד' 'איזה יפה' וכו' אז אשמח אם תסבירי יותר טוב. תודה!
אמממ…
קודם כל חייבת לומר שזה ממש נשמע שאת מתארת אותי?
גם אני הרבה פעמים מרגישה גאווה וחברות שלי לא מבינות מה אני רוצה…
ו.. לשאלתך: משהו ממש מעניין שלמדתי.. האמת שתכננתי לשמור אתזה לפרק הבא, אבל גירת אותי לכתוב…
אז ממש בנקודה:
כתוב בפרקי אבות ש "אשתמש בתגא-חלף".
הרעבע מסביר עלזה, שמי שמשתמש בתג-מנסה לקבל כבוד, הערכה, עלמה שהוא עושה, חלף-קיבל את השכר שלו על המעשה ככבוד והערכה, ולא כגן עדן\גאולה וכו..
אני אישית הייתי בהלם כשקראתי אתזה ולקח לי כמה ימים לעכל, אבל…
ו.. זה לא אומר שאסור לקבל מחמאות.. מחמאות הן דלק נהדר.. צריך רק לבדוק עם עצמי טוב טוב עם ההערכה שאני מקבלת היא דלק או מטרה…
וואו, צריכה לחשוב על זה! ותודה שענית לי♥️
אמממ…
קודם כל חייבת לומר שזה ממש נשמע שאת מתארת אותי?
גם אני הרבה פעמים מרגישה גאווה וחברות שלי לא מבינות מה אני רוצה…
ו.. לשאלתך: משהו ממש מעניין שלמדתי.. האמת שתכננתי לשמור אתזה לפרק הבא, אבל גירת אותי לכתוב…
אז ממש בנקודה:
כתוב בפרקי אבות ש "אשתמש בתגא-חלף".
הרעבע מסביר עלזה, שמי שמשתמש בתג-מנסה לקבל כבוד, הערכה, עלמה שהוא עושה, חלף-קיבל את השכר שלו על המעשה ככבוד והערכה, ולא כגן עדן\גאולה וכו..
אני אישית הייתי בהלם כשקראתי אתזה ולקח לי כמה ימים לעכל, אבל…
ו.. זה לא אומר שאסור לקבל מחמאות.. מחמאות הן דלק נהדר.. צריך רק לבדוק עם עצמי טוב טוב עם ההערכה שאני מקבלת היא דלק או מטרה…