לאחרונה,
יותר מדי חברות רוצות לצאת איתי
לים, לטייל, לקניון, לא משנה לאן.
ואני….
אני לא רוצה לצאת איתן.
כי אני מרגישה כמו בובה
שהן מדברות אליה,
ולי הן בכלל לא מקשיבות.
תמיד עושים רק מה שהן רוצות.
אפילו עם אמא או אחות,
אני כל הזמן נמצאת במצב התחשבות.
אפילו את תשרי אצל הרבי,
לא השארתי לעצמי
כשלקחתי תפקיד מעל לגבול האנושי.
ולעצמי נשארו רק הלילות
ובהם אני כותבת שירים,
או יותר נכון מגילות עם לחנים.
ול notes שלי אני אספר,
כל מה שאני מרגישה.
כי אני היחידה שאני מכירה
שיכולה להקשיב לי,
כמו שאני רוצה.
11 תגובות
ווהי איך את מזכירה לי את עצמי לפני שנה מדהימה שכמותך
כי לפני שנה אני גם לא סיפרתי לאף אחד כלום ורק השנה הבנתי שאי אפשר ככה
ויש עוד אנשים שיהיו מוכנים להקשיב לך.מבטיחה
ותצאי רק עם מי שאת מרגישה איתו בסדר עם זה תסרבי ליציאות שלא נותנות לך הרגשה טובה
מקווה שיהיה לך רק כיף וטוב!!!!!
אמאלה
כתיבה מטורפתתת
מזדההה
א. כתיבה מושלמתתת. כרגיל…?
ב. זה כל כך אני… אני בקושי בקושי משתפת רק לעצמי… סומכת רק על עצמי בקטע הזה (אולי זה אגו…)
אבל קשה לי לשתףףף
יש למישהו רעיון איך??
וואו הכאב שלך כ"כ חשוף וצועק.
ואת כ"כ טובה. הכי טובה שיש.
תקשיבי רק לעצמך וללב שלך.
הוא יודע הכי טוב,תאמיני לי.
תמצאי אפילו מישי אחת שיודעת להיות חברת אמת
ולהיות איתך בכל מצב,תמיד.
ואת מהממת,באמת!
מעריכה אותך נורא:)
חמודונת זה השם שלי:)
זה הגיל הזה שמתרכזים בעצמנו כדי לגדול. מרוכזים בתהליכים, בכיף ובמה שטוב לי וזהו. ככה לפחות אני מרגישה.
כתבת מקסים וקליל?
מכירה את התחושה…ממש…
קחי מישהי ופשוט תדברי איתה באמתת זה שיא הכיף!
ו…אליזבטט את מהממת ! ! !
וואוו אליזבט כתיבה מהמהמת!!!
וזה כל כך אמיתי.
ונכון!!
אצלי יש את זה בכמה רבדים.
כאילו יש את הרובד החיצוני שלי שעליו אני מפטפטת – ומפטפטת בלי סוף.
ויש את הרובד הפנימי שלי, שלשם אין לאף אחד כניסה, גם לא להורים שלי.
רובד שאף אחד לא מכיר.
ואם יכירו יגלו שם מישהי אחרת, לגמרי.
נכון.
אליזבט את מוכשרת ברמות על,
אני ממש אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך!
אליזבט חיה על הפוסטים שלךךך ??