תפריט
התבקשת לבחור סופר/ת ולהוסיף נופך לסיטואציה המתוארת, בסגנון הכתיבה האופייני לו/לה.
וואו, מה שכאן בישלת… מריח טוב!
✏✏עפרונית✏✏
ובכן קבלו מקרה פשוט שהופך לסיפור מתח:
זה קרה בבוקר. היא הלכה למכולת הסמוכה כדי לקנות לחם, לבן וחלב, משימה פשוטה וקלה שהיא רגילה לבצע בכל יום. אלא שהיום בדרך חזרה הביתה זה היה שונה… היא הלכה לה עם שתי השקיות, מפזמת שיר עליז, ופתאום… הרגישה בנוזל קר הנשפך לה על החצאית! היא הסתובבה בבהלה, ולחרדתה הרבה גילתה כי שקית החלב בסכנת התרוקנות!! לרגע עמדה המומה, ומיד התעשתה, גייסה את כל כוחותיה ורצה לביתה חסרת נשימה כשהשקיות המטפטפות בידיה. לפני שהספיקה להגיע לביתה ולהתאושש מהמקרה הנורא, נחתה עליה המהלומה הבאה… לנגד עיניה הקמות נפלו מהשקית שני כיכרות לחם רטובים למחצה, רועדים מקור!! שוב לא איבדה עשתונות ובתושייה בלתי רגילה תפסה ביד אחת את שני כיכרות הלחם והובילה אותם לתוך הבית תוך שהיא מגינה עליהם מהקור… ואם אתן חושבות שבזה תם סיפור המתח- טעיתם! אחרי שנכנסה לביתה ובאה לטפל באסון הנורא שקרה לה הבוקר, גילתה חתול שחור מלקק שפתים ובוחן בעניין את שביל הטיפות שנשרך מאחוריה. היא הביטה בו בתחינה, אך החתול העקשן החליט כי לא יזוז ממקומו עד שיקבל קינוח מהחלב שכבר הספיק ללקק…
בלית ברירה מזגה חצי כוס מן החלב המטפטף ושמה אותה לחתול על הגדר בחוץ.
לאחר מכן דאגה לנקות את הלכלוך והבלגן שנוצר, והניחה במקום את חצי כיכר הלחם ושקית החלב הגמורה למחצה
כך סיימה בצורה הטובה ביותר את הסיפור הטראגי שקרה לה.
יהלום מלוטש?
אוקיי אז כמה מילים לפני:
1). האתגר המקורי שנכתב ע"י שותפות מ'שישה בשקיק' היה רק אישה שהולכת למכולת.. אז נלך על האתגר המקורי
2). אני לא כתבתי סיפורים מכיתה ו' אולי שגם אז הרמה שלי לא הייתה ואוו.. חח אז אל תצפו.. ואם יש הערות/הארות ממש אשמח!
~~~
הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת.
רוחמה וייס הייתה בדרכה למכולת שבפינת הרחוב.
בדרכה מהרהרת מה יהיה עם חיהלה שלה בת התשע עשרה.
אתמול היא נפגשה פעם רביעית עם הבחור ההוא, ארי וולף. כבר היה נראה שהם הולכים לקראת סגירת שידוך, אבל אתמול חיהלה חזרה הביתה בלילה וישר הלכה לחדרה בלי להגיד מילה, היא הייתה נראית מוטרדת במעט.
ליבה של רוחמה לא מנבא לה טוב.
תוך כדי ההרהורים היא הגיעה למכולת הפינתית של חיימקה ולקחה מה שהיה נחוץ לה.
בדרך לקופה שמעה את חיימקה המוכר מדבר עם אחד מאברכי השכונה.
"שמעת מה אומרים על הבן הגדול של וולף?" שאל חיימקה.
רוחמה נדרכה והסתתרה מאחורי אחד המדפים שלידם היא שהתה, לשמוע את המשך הדברים.
"כן.. אומרים שהוא.. יורד מהדרך" אמר האברך ואת שתי המילים האחרונות אמר בלחישה שהייתה אמורה להגיע רק לחיימקה אך רוחמה שמעה.
'מה??? ארי וולף שחיהלה נפגשת איתו?? לא יכול להיות!!' חשבה לעצמה, נסערת.
"כן" אמר חיימקה. "אומרים גם שהוא נפגש כמה פעמים עם הבת של וייס.. לך תדע מה איתה עכשיו..".
'זהו, עד כאן!' חשבה לעצמה רוחמה. 'איך הגיוני שכל העולם יודע על זה והיא לא?? ובכלל, משהו פה לא מסתדר לי. כשבררנו על ארי וולף מלבד השדכנית אמרו שהוא בחור מעולה, חסיד וירא שמיים אז מה קרה פתאום??'
הם המשיכו לדבר אך היא כבר לא שמעה, היא עזבה הכל והחלה לרוץ לכיוון ביתה.
תוך שתי דקות הגיעה לדלת ביתה, ועצרה בחשש לממול השלט "וייס" התלוי על הדלת.
'אוי אלוקים! תעשה שזה סתם שמועות לא נכונות, בבקשה אויבערשטער', היא ביקשה מה' ופתחה את הדלת.
היא נכנסה הביתה. שקט. כל הילדים כבר הלכו למוסדות ומוטי, בעלה, הלך לכולל.
לרגע היא נזכרה שהיא בכלל הלכה למכולת כדי לקנות מצרכים לעוגת יומולדת של מלכי, ועכשיו.. איזו צרה נחתה עליה.
'מעניין אם מוטי שמע על זה'.
היא הולכת לחדרי הילדים לארגן קצת. לאחר שסיימה לסדר את חדר הבנים היא הולכת לחדר של חיהלה, בכורתה.
מארגנת את המיטה, מקפלת שמיכות, מיטיבה את הכרית. מוציאה את הנגן של חיהלה שהיה תחוב מתחת לכרית שלה.
'מה עושה שם בכלל?'
'אחח', היא מהרהרת לעצמה, 'חיהלה קיבלה את הגנים שלי, אוהבת לשמוע שירים. בדיוק כמוני. מאז ומתמיד אהבתי לשמוע מוזיקה חסידית'.
תוך כדי הדברים היא עוברת על השירים שנמצאים בנגן.
לפתע, ליבה התחיל להחסיר פעימה למול מה שראתה.
מה זה השירים האלו?? רוחמה ממש לא מכירה אותם והם גם לא נשמעים חסידיים בכלל..
היא עשתה אחד ועוד אחד עם מה ששמעה במכולת ומה שראתה עכשיו וגופה החל לרעוד במקצת מבהלה.
דחף פנימי אמר לה להתקשר למוטי.
עכשיו.
אבל לא עשתה זאת כי לא רצתה לבטל ממנו תורה, במיוחד אם הכל יתברר כטעות וימצא לזה הסבר הגיוני.
אם זה באמת נכון, צריך להפסיק ביניהם את הקשר מיד.
היא עזבה את הנגן ואת החדר של חיהלה והלכה למטבח לנסות להכין עוגה מהמצרכים שכן יש לה.
את העוגה המתוכננת כבר לא תעשה, מרוב בהלה היא השאירה את המצרכים הדרושים לה במכולת.. מלכי אמנם קצת תתאכזב אבל אין מה לעשות.
למכולת הזאת היא כבר לא חוזרת.
~~~
אוקיי אז האתגר היה לחקות סופרת.. אז נראלי הבנתם שכתבתי בסגנון של ליבי קליין (בערך). אבל, לא ניסיתי לחקות את הרמה שלה כי בואו, אני בקושי מגיעה לקרסוליים של הרמה שלה.. יש לי עוד זמן.
ניסיתי לחקות את הסגנון שלה ולא את רמת הכתיבה שלה. (כאילו בפועל אני לא ברמה שלה..)
אשמח להערות/הארות. תודה!!
אבן דרך
הסופרת: מיה קינן
המחקה: אבן דרך
——————————
אף פעם, מעולם, לא ידעה ליאה כמה ששק תפוחי-אדמה יכול להיות כבד.
האמנם באמת אין אף משרתת באזור?
השאלה עצמה לעגה לה. משרתות? באזור? ועוד אחרי שגירשת את כולן, עד האחרונה שבהן, והתעקשת בנחישות ש'תחזורנה לאחוזה ולא תכרכרנה סביבך כעדת אווזות טרחניות', כלשונך?
אין מה לומר. עכשיו, עם השק הכבד על גבה ועוד חמישה שקי ירקות אחרים ושלושה שקי סחורה אחרים המונחים על רצפת השוק המטונפת לידה-נראתה ההחלטה ההיא כמטופשת וסכלה עד מאד.
למה, ליאה?
סביבה געשו הרוחות, השוק של גיאט היה ענק ומלא בסחורות מגוונות מכל מין וצבע-ובפרט לעומת השוק הקטן שהיה במקום מגוריה הקודמים, באחוזת סאנפאל. באופן עקרוני יכולה היתה להנות כאן מאד, אך לאור העובדה שהיא תקועה כאן, בשוק ההומה, עמוסה בסחורות ובחפצים שרכשה-אך ללא יכולת ממשית להעבירם לאחוזה, נראה גם השוק הגדול של גיאט כאפרורי, יבש וחונק למדי, למרות גודלו העצום וההמולה שרחשה בו. מיואשת, היא התיישבה על ארגז עץ קטן שעמד מאחוריה. מה, מה חשבת לעצמך כשסילקת את כל המשרתות, ליאה?
שלוואן חשב שזה יהיה דווקא נחמד שהיא תבוא לשוק, לבלות מעט אחרי החתונה – וכל המתח שהיה מאחוריה. כל הלחץ עם מהללאל, הבחור במסיכה, עם אביי, עם פילאק.. שלוואן עצמו ניסה להשתחרר מעט, לצאת יחד איתה לכל מיני טיולים באזור, להכיר קצת את הסביבה ולפרוק מתחים, אבל בדיוק היום, יום השוק השבועי- הראשון שיוכלו לצאת אליו מאז החתונה, שכן על אף שכבר עבר חודש מאז חתונתם, צצו תמיד דברים לא צפויים. והנה, גם הפעם זה קרה. שלוואן נתקף בחום גבוה למדי והיא נחרדה ומיהרה לצוות עליו להתנחל בין שמיכות פוך עבות ולא לצאת משם, לפחות לעשרים וארבע השעות הקרובות. אלא אם כן מדובר בשתיית עוד כוס תה, ואז הותר לו להתרומם מעט בין ים הכרים שהקיף אותו וללגום את התה החם והמתוק. אבל על אף חומו הגבוה, זכר שלוואן את יום השוק וידע על רצונה ללכת לסייר שם מעט. הוא עצמו-בתור בנו של אביו, ובתור בן אצולה באופן כללי-כבר סייר בהמוני שווקים בימי חייו. והיא, בת ספר מעיירה זערורית-רצתה לצאת קצת, לבדוק את החיים החדשים אליהם נקלעה. להנות מן האפשרויות החדשות שמזמן לה מעמדה הבלתי-צפוי. שלוואן ידע זאת, ודחק בה בקול צרוד ללכת לשם, לטייל, לנשום אוויר ו-להנות.
בתחילה היא לא רצתה ללכת לבד וניסתה לסרב בנימוס, אך שלוואן קלט את הזיק המתלהב ששכן, בכל זאת, בקצה עיניה, צחק צחוק עייף ופקד עליה ללכת לשוק.
אי אפשר לומר שהיא לא נהנתה מהפקודה, ובפרט ממסירותו של שלוואן למענה והידיעה כי הוא שם לב להשתוקקותה לסיור.. והיא אכן נהנתה, במשך כל אורכה של השעה בה הסתובבה בין הדוכנים הרבים. אך כעת היא כלל לא בטוחה בעובדה שהיא נהנית. ניתן אף לומר שהיא אינה נהנית במיוחד..
מה יהיה על הסחורה?
שובל שמלתה הארוך נמלא ממזמן באבק. ידיה עייפות היו. שקי הירקות חיכו ליד חזקה שתניף אותם אל על ותישא אותם, מעל גבו של חמור, הישר אל האחוזה. לשווא. חמורים רבים היו באזור, אמנם, ובעליהם-לפחות רובם-נראו חסונים במידה מספקת בשביל לסחוב -גם על גבם הם- את שקי הירקות ושאר החפצים אותם הספיקה לרכוש. באופן עקרוני, היא יכולה לפנות לאחד מהם, ולומר לו..
מה לומר לו?..
לבקש.. לבקש ממנו לשאת את חפציה לאחוזה בעד מעט כסף! קל ופשוט. איך לא עלה בדעתך הרעיון הכל-כך פשטני הזה כבר מקודם, ליאה? היא נזפה בעצמה. קהות החושים עזבה אותה והיא מיהרה לכיוון אחד מבעלי החמורים שנראו באזור. הלה היה עסוק במשא ומתן קולני שיכריע מה יעלה בגורלו של אווז שמנמן. היא המתינה בביישנות-מה לצד דוכן האווזים. עדיין לא הסתגלה למעמדה כגברת המחוז.
כשתם, בשעה טובה, המשא והמתן עבור תמורתו של האווז-הפנה בעל החמור את פניו לעברה ונהם בקול-שמנסה-להראות-מנומס: "ומה רוצה הגבירה הצעירה?" ניסה לגבור בקולו על המולת השוק. "אה.." היא גמגמה, ולפתע עלו הדמעות בעיניה. היא התביישה בהן. "אני.. אשמח אם תואיל לשאת את חפציי אל האחוזה, ו..". הברנש הזיח מעט את כובעו, פלט שיעול קצר ופסק מיד ש-"בוודאי! עבור הגברת הצעירה אני מוכן לעשות הכל! רק חכי מספר רגעים, אני אגמור עם ההזמנה כאן ומיד אתפנה עבור הגברת", הוא מתח חיוך שהדגיש את משמניו. לו היה שם שלוואן, ודאי היה מחייך לאיש את חיוכו המקסים וכבר פוסק בתוך-תוכו את טיבו של האדם החנפן שעמד מולה כרגע, מבין כי הוא רוצה לשאת חן בעיני האדונים החדשים שהגיעו לעיר, משכנע אותו בנעימות לעשות את שביקש כבר כעת, והופך אותו בתוך מספר דקות לאחד ממעריציו הגדולים. אך שלוואן לא היה שם, והיא נותרה במקומו, מנסה-ללא הצלחה מרובה-למלא את מקומו ולעמוד על קבלת שירות ראוי. אחרי מספר רגעים שנדמו כנצח, בירר בעל החמור את שייכותם של השקים שעמדו בסמוך, ו-אחת ושתיים, הניף אותם אל העגלה הקשורה לחמור. "הויסה!" הוא צעק, ואז הפנה את ראשו והביט על ליאה. לרגע היה נראה שהוא רוצה לומר משהו, ואז מתחרט, ולבסוף פותח את פיו ומשחרר לחלל העולם את המשפט המגומגם "שמא.. שמא תרצה גם הגברת להצטרף לעגלה בדרך אל האחוזה?" ליאה נבוכה. מה היא אמורה לעשות כעת? האם זה לכבודה, להצטרף לעגלתו של סוחר פשוט-או שמצופה ממנה, בתור נסיכת המחוז, לנסוע לאחוזה בכרכרה שהוזמנה במיוחד עבור זאת?
ואם יש כזו כרכרה-היכן היא? ליאה האהילה על פניה בכף ידה, אך לא ראתה כל כרכרה מסוג זה או אחר. רק חמורים לרוב הילכו לאיטם בשוק, כשלחלקם רתומות עגלות גסות, בדיוק כמו זו שבה מוביל הברנש את חפציה. ובכן.. נראה כי היא אמורה לעלות על עגלת העץ של האיש?
לא נראה שיש ברירה אחרת. וליאה, למרות אי-התלהבותה מהמושב הלא משויף כמעט, מהעגלה החצי-רעועה ומהמצב כולו-נאלצת לעלות ולהתיישב באי-נוחות בעגלה, שברגע זה יוצאת לדרכה. לכיוון האחוזה.
הנסיעה קשה למדי, העגלה קופצת עם טלטולי הדרך והיא אינה יכולה לומר כי השקים המונחים לרגליה או פטפוטיו הבלתי-פוסקים של העגלון הקלו עליה את הנסיעה. ההפך הוא הנכון. אך לבסוף עוצר הברנש, שמסתבר ששמו הוא גינאר, את העגלה ליד פתח חצר האחוזה, ממתין שהנסיכה תרד משם ומתחיל להניף את השקים הכבדים הישר אל השביל המוביל לפתח האחוזה. אך ליאה אינה מתעניינת בגורלם של השקים שקנתה בשוק, כי האחוזה ניצבת מולה. האחוזה. ועל אף מספר הימים המועט למדי אותו בילתה ליאה במקום הלזה, המתקרא בשם 'בית'-היא הספיקה להיקשר אליו, ועל כן היא מרימה את שובל שמלתה המאובק ורצה, בגמלוניות מעט, הביתה. אל חדרה.
הביתה!
המילה משמחת אותה להפליא והיא מוצאת עצמה מזדרזת יותר כדי להגיע אל חדרה-
ועוצרת. ידה מתרוממת על רקתה באי-אמון. שקט כאן מדי.
שלוואן! איפה הוא? האם הוא מרגיש טוב? איך שכחה אותו בתוך כל הסיבוכים שעברו עליה מהבוקר?
הרופא היוצא מהחדר שפתחו נמצא בדיוק מולה-מעלה על שפתיו חיוך, שלא ממש מרגיע את ליאה. "מה שלום שלוואן?" היא שואלת, מפוחדת מעט. "השבח לקל", הרופא מנומס כרגיל. "מצבו הולך ומשתפר, בחסדי הבורא!" הוא מוסיף אחר כך, כשהוא רואה שאין ברצונה לעזוב כל כך מהר את האזור. הוא נשמע אמין ומשכנע למדי, אך ליאה, שהספיקה בימים שחלפו להתחיל לשים לב לניואנסים דקים-קולטת חשש סמוי המתחבא בקולו של הרופא. היא מהנהנת רפות לתודה וממהרת להכנס אל החדר.
"שלוואן?!" היא מתנשפת. "שלוואן? אתה מרגיש טוב??" קולה גווע כשהוא מתרומם בחיוך קלוש, בבואה של חיוכיו הרגילים תמיד. "ליאה.." הוא מרים אך בקושי את ידו כדי להרגיע אותה. "ישתבח הבורא, אני מרגיש שמצבי משתפר", הוא מצהיר בקול חלוש. "הרופא.." היא אומרת בשקט. "הרופא קצת הדאיג אותי. האם באמת הכל בסדר, שלוואן?" קולה נחוש ואחראי כשהיא אומרת זאת.
—-
קאט. אני צריכה לעצור את עצמי בכח, אחרת זה לא ייגמר. מספיק גלשתי וכתבתי איזה אלף ומשהו מילים והגעתי כבר לנושא אחר
מצטערת שעצרתי במתח, מקווה שנהניתן.
איך הייתי?
הצדפית מהאוקיינוס
היא התבוננה בחתול, הוא לא היה רגיל, משהו הבזיק לה אי שם בתודעה אבל היא לא הצליחה להיזכר מהו.
מבעד לחריץ הדלת היא רואה את שלאוון, היא נכנסת ונבעתת לראות אותו יושב כשראשו בין כפות ידיו , חושב.
"שלוואן!"
"כן" הוא בוחן אותה בחשדנות.
היא לא מבינה מה איתו.
לבסוף הוא מתנער, מחייך חיוך מאולץ. "איך המרגש ליאה?" שאלה נחוצה מאד כשהיא נמצאת בחודש מתקדם., זכר הלידה הקודמת מחלחל אותו.
"תודה לקל, ברוך הוא וברוך שמו" היא מחייכת, חיוך מאולץ גם.
"שלאוון מה הם המבטים האלו?"
"אה, אממ" הוא לא הרגיש שהיא שמה לב.
"מה זה החתול הזה" קולו שקט, כאדמה שבחצר ביתם.
"אוי , הוא נצמד אלי, מאז שטפטף לי החלב בדרך…"
"מוזר" הוא מודיע, מתקרב אל החתול, מרים את רגלו, וחשדו מתאמת.
"פתק" היא קובעת.
"אכן" הוא פותח אותו.
"לא מסיבות משמחות" הוא מרים אליה את עיניו, ואז באנחה של השלמה הוא מוסיף. "הם בדרך".
"מי זה הם?" היא נבהלת, היא יודע בדיוק מי זה הם.
הוא מניד בראשו לאות הסכמה.
הדפיקות בדלת לא מוכיחות אחרת.
חייליו של יוסף עומדים שם, מוכרים לשלוואן אחד אחד.
אבל פניהם מכורכמות,
"אביך עלה עלייך."
הבעיה שהיום הוא הסתלק לעולמו, לפני כשעה. יהיה זכרו ברוך."
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
74 תגובות
מהממם!!??
לא הבנתי הם כל פעם פשוט מעלים בנות אחרות שרשמו??
הם מעלים את כל מי שכתבה, אבל לוקח זמן. סתאומרת שבימים הבאים, אם כתבת, יעלה שלך גם:)
קרן אור\יונה ספיר (מרגל להשכרה)
הצלחת את האתגר- ו ב ע נ ק !
שאפו!
אהבתי.
ובחרת את הקטע המתאים מתוך הספר, סחטן!
ואווו לגמריייי
הצילו זה פשוט מהמםם קרן אור!
תודה!??
samebody כתבת ממש ממש חמוד:)
תודה ישראלה נשמה?
מטען נייד ברור שליבי קליין!!
לא קראתי את הספרים שלה ועדיין זיהיתי!!
חזק השורה האחרונה…
קפה אספרסו יצא לך ממש חמוד!!
samebody לא זהיתי… אבל כתבת את זה אחלה…
קו עקום מקביל וואו… תכלס שום דבר לא הגיוני אבל אהבתי..
טור… רק מי זו?? אבל את כותבת ממש טוב..
רחלי אם זה לא יונה ספיר זו חוי הבר ?
קרן אור אני עצמי נבהלתי על אייל…
מחברת- לא זהיתי!! אבל יצא לך סיפור יפה..
תודה!
חחח תודה אבל לא היית אמורה לזהות;)
לא מצאתי סופרת שקראתי לאחרונה (לא קראתי ספרים לאחרונה פשוט??) אז כתבתי איך שאני כותבת;)
חחח העיקר שהבנת !
וואווו אתם תותחיותתתתתתתתתתתתתתתתתתת
יששש!!
האתגר מתחיל לעלות!!!!
ועוד א-י-ז-ה אתגר, האתגר שבושל בשרשורים שב'שישה בשקיק'!
כבוד, שקיקיות!(מודעת לעובדה שזה נשמע תואר מוזר להחריד אבל נתמודד איתו בגבורה, פשוט 'כל-השותפות-שנמצאות-בהתכתבויות-שם' ארוך מדי)
ועכשיו אני אגיב, אבל אחת-אחת שלא אצא לוזרית והתגובה שלי לא תעלה.
אז מי הראשונה?
מטען נייד. מטען נייד! שלום לך!
א. כתבת יפה! אהבתי!
ב. צל"ש לך, שלחת הראשונה. כל הכבוד!
ג. בהתחלה חשבתי שמדובר בספיר או בחוי בר(תיארתי לעצמי שחצי מהבנות תבחרנה בהן, דא עקא שלא קראתי מרגל ועל כן איני יכולה להבדיל בין סגנונות הכתיבה של שתיהן-מה גם שאת ספריה של בר קראתי די מזמן, נראה שתאלצנה להתמודד עם חוסר הידע שלי) ואז ראיתי את ה'הודו להשם'. אוקי, האם זו ליבי קליין? נכון שזה לא היה צפוי בכלל שאנחש את שמה???
קפה אספרסו:
אוקי, אני רואה 'אייל' ו'אלי'(הי הי, אני כן קראתי אויב באדמת ידיד! אל תראו אותי ככה! אבל רק אותו) וישר:
יונה ספיר.
עכשיו את אמורה לומר שזו לא היא ולנסות להוכיח את זה כי היא כתבה 'הלך' וגם מיה קינן כתבה 'הלך' ואין לי הוכחה שזאת יונה, ו'אייל' יש גם לליבי קליין בספרים(האמת שזו סתם פנטזיה. לא חושבת שיש לה אייל בספרים, אבל אתן מתבקשות לזרום) ואת המילה 'חתול' אסתר קוין שמה המון(אני סתם מקריצה, אנא קחו זאת בחשבון).
בקיצור, קפה יקירתי, לא הלך לך-כי עליתי עלייך!
אהה! זאת יונה ספיר!
(אני ממש מקווה שאת מסוג הבנות שמחבבות הומור, אחרת מצבי גרוע)
אז, קפה! היה עלייך להמשיך! למה ככה להשאיר במתח בני אדם?
ונכון שזה נחמד לפנטז? נכון? זה כיף ברמות היסטריות. תודי.
זיי געזונט!
(אין לי באמת מושג מה זה, תמיד שמים את זה בסיום שיחות בספרים אז זרמתי עם הקונספט)
יאווו מטען, טואובההה!!!!
ממש דומה לליבי קליין!
??
קפה אספרסו-ממש אהבתי!! יש לך אתזה! ?
כל השאר לא קראתי עדיין, אני יחזור בהמשך בלינדר:)
תותחיות של ממש!!!
קו עקום מקביל!
מה נשמע?
שמחה לשמוע שאצלך הכל בסדר, אצלי נקיונות וכאלה, את יודעת.
(אבן דרך סתם עפה עכשיו, היא פשוט די עייפה אז זה יוצא אצלה ככה)
עכשיו נעבור לעניין לשמו התכנסנו:
תגובתי המרוממת(כאמור לעיל, אני סתם עפה, אנא קחי זאת בחשבון) על אתגרך המרומם!
בעצם, יש כאן כפילות, כתבתי פעמיים 'מרומם'. שיהיה.
אז, קווית-עקומית-מקבילית-חמודית-שכמוך, אהבתי מה שכתבת! תיארת טוב!
אממ.. בהתחשב בז'אנר(ריגול) של האתגר שלך אני נאלצת להעריך כי מדובר בחוי בר-או לחילופין(למה ללכת על החיקוי אם אפשר ללכת מיד על המקור?) ביונה ספיר.
הצדקתי?
לכתוב את כל הדברים הבלתי-הגיוניים, ובכן, אני חוששת שיהיה מדובר במשימה מעט קשה ועל כן נאלצת לוותר. לא נורא, בטח אחרות תתנדבנה לתפקיד המרומם(פעם שלישית מגנום!). עימך הסליחה על פרישתי האלגנטית.
נ.ב: אהבתי את החסימה שטשטשה את הפנים של האישה!
כלומר, לא את החסימה כמו הרעיון המדליק הזה. לייק!
???
אממ תלונות נא להשאיר למערכת נשקול בהמשך האם להתייחס אליהם (אל דאגה רוב הסיכויים שלא נתייחס)
וברוררר לפנטז זה החיים!!
זיי געזונט גם לך!?
יאאא תודהה
תגידי, אני אמורה להכיר אותך ? ??
כי פשוט נתת הרגשה כזאת!!
samebody! את מי שאני חושבת שאת??
אז דבר ראשון, אם זו את-וגם אם לא, את בהחלט סופרת!
ואני רוצה להודיע לך בחגיגיות(שימי מוזיקה דרמטית באוויר) שעליתי על סגנון הכתיבה שלך!
קוראים לו 'הסגנון הפוסטי – שותפתי', שזה אומר:
סגנון של פוסטים בשותפות.
נכון שאני גאון?
סתם, אני שניה אתאפס. אוקי, בוצע.
אז אהבתי את התיאור שלך, נשמע בוקר מעפן לחלוטין. באמת קרה לך, אגב, או שכתבת את זה נטו בגלל המערכת והטקסט שהם החליטו לשים באתגר??
הרשי לי לנחש ש.. אוממ. אןי לי מה לנחש, קחי בחזרה את רשותך.
ובכן, נראה שעוד לא התאפסתי לגמרי(ראי תגובות קודמות, אני עייפה למדי כרגע) אז ממש סליחה.
נ.ב: שביל החלב!! גאוניייי!
חחחח
אבן דרך??
לא נראלי שאת מכירה אותי ואם כן אז לי אין מושג מי את?
חחח
בוקר שהגיוני שיהיה אבל אני לא יצא למכולת?
ואנלא סופרת, יותר נכון בכלל לא אבל על הסגנון עליתת
בולל
חח גילית לי עכשיו באיזה סגנון כתבתי?
וגםאני עייפה, זה העולם במיוחד בערב פסח…?
טור, טור, טור.
דבר ראשון, איפה היית עד עכשיו?
סופית התאדית מהאתר?
חבל, את דווקא ממש חמודה. חזרי נא אלינו, העם דורש זאת.
לגבי האתגר שלך:
א. יוו, האתגר הראשון! כלומר, לא שהייתי אז באתר אבל אני זוכרת שקראתי אותו. ואיזה מגניב שאנחנו באתגר 80 כבר!
ב. כתבת יפה ממש, אני גאה להכריז ש(פם פפם פפם): אהבתי!
ג. את מתכבדת בזאת להמשיך, השארת אותנו במתח וזה לא טוב. עדכני!
ד. אני עייפה עכשיו, כמו שכתבתי בתגובות הקודמות שאין-לי-מושג-אם-הן-תעלינה-מתישהו, אז אם הייתי נראית מדי אממ, לא יודעת מה, אבקש שתמחלי לי. סך הכל ילדה עייפה, לא איזה שיגעון גדלות.
טוב, אני מאבדת את זה אז פשוט נשלח כבר את התגובה, שלוש שתיים אחת ו—
מממ להמשיך את הסיפור? אני פשוט בעצה עם המשפיעה החלטתי להיות כאן פחו.. היה תקופה שזה לא עשה לי טוב. עבר ב"ה, עוקבת כאן אחרי הרוב..
רחלי, היי לך!
אני חייבת להודות שאין לי מושג מי את, כי אלפי רחליות מציפות את סביבתי הקרובה. האם את מישהי מהן? לא שזה עוזר לי, למען האמת, גם אם כן.
לגבי האתגר שלך:
א. הוא קצר מדי, לטעמי, והייתי רוצה שתמשיכי אותו.
ב. בכל זאת, על אף קוצרו הצלחת להכניס בו במה משפטים את רוב הסיפור! זה אהבתי!
ג. לגבי הסופרת, ובכן… יונה ספיר\חוי בר, הקף את הנכון ומחק את המיותר.
ד. סופית נדבקתי לקטע של הסעיפים, בדרך כלל אני לא כזו מאורגנת ומסודרת. זה פשוט נחמד.
ה. תמשיכי לכתוב עוד.
היוש לך אבן דרך נחמדת! (ואת באמת נישמעת כזו מהתגובות כאן, זה לא רק בגלל שאת פרגנת 😉
אז אני לא באמת רחלי…ושאני חושבת על זה אין לי אפילו אחת כזו בכיתה. עד עכשו אני לא מבינה למה נתקעתי על השם הזה… ימים (אולי) יגידו.
אין לי את זה כל כך בכתיה…זה משהו שאני ממש מנסה לפתח עדיין (נעזרת באתגרים כאן כדי לעשות את זה…) ובגלל שאני קצת נחמדת ומעדיפה שלא תסבלו מידי זה קצר.
והסגנון המועדף עלי הוא לגמרי הסופרות שצינת… לא חושבת שאני מתקרבת עדיין אבל את יודעת, רומא לא ניבנתה ביומאחד ::)
אז תודה לך על התגובות ואני ישמח לראות אותך באתגר הבא- ולא רק בתגובות.
וואי טור גם אני זוכרת את האתגר הזה!!! אם מישי יכולה לשלוח קישור אליו אני נורא אשמח. נראלי שגם כתבתי אותו…
אגב, כתבת יפה! אהבתי מאוד את שלך..
קרן אור! שיווו!
קראתי, ולפי הכותרת(שגילתה לי בוודאות מי הסופרת) והשורות הראשונות שדיברו על 'אייל' ו'אפרת גלבוע' הבנתי שמצפה לי מן פאנפיק-שלא הכי יעניין אותי, מהעובדה הפשוטה שלא קראתי מרגל.
המשכתי לקרוא, אחרי הכל התחייבתי שאגיב לכולן! ואז קלטתי שטעיתי. קודם כל, קרן יקירתי(עכשיו אני קולטת שהשם שלך הוא על שמה של הסדרה החמודה ההיא, עם לאה אור וגילה שחור! חלונות אור קראו לה, לא? והספר הראשון היה 'קרן אור'. מגניב. אחלה שם!):
אהבתי לחלוטין את הקאצ'!
כתבת יפה ממש, תיארת את זה טובבב, מגיע לך לייק!
קבלי אותו בטקס מיוחד:
וכעת, הלייק שמגיע לקרן אור! פם פם פםם
?
אוחח, אני מדי מוגזמת עכשיו. התעלמי.
בקיצור, ממש אהבתי את האתגר שלך! ואת הקאצ' שלו! טובה את!
נ.ב: סליחה אם פגעתי בשורות שבהתחלה, פשוט לא קראתי מרגל להשכרה ולא הכי מעניין לקרוא פאנפיק על ספר שלא קראת.. אם נפגעת, איתך הסליחה. התמחלי לי?
הי, אני גם שמתי מוזיקה דרמטית בטקס של הלייק!
לא נורא
פאם פאם פמפממ
מפמפמ לו אלי עם מקטרת מוזהבת בפגישתו עם אבו חאליל בלב מסעדה לבנונית (אוי, עמדה ממש הרפתקנית בהתחשב בהכשרתו שכללה התחמקות, וזהירות מעמדות צלפים).. אסוציאציות*)
והשם שבחרתי כנראה ישב באיזו מגירה ישנה במוח מאז שקראתי את הסדרה ההיא, כי לא זכרתי שזה משם:)
מחול. מחול.
וחן חן על מחמאותיך, תודה תודה!?
חחח מצחיק שכולן חושבות שניסיתי לחקות את ליבי כשה בכלל לא היתה הכוונה…
לאנורא:)
אופסי, רציני? כי קראתי ספר שלה די ממזמן, והסגנון היה נראלי מאד דומה…
? יצאתי דשח… ??
מחברת מתוקה. מה נשמע, ילדה מתוקה שאת?
א' כל, אהבתי את האתגר שלך. תיארת אותו ממש טוב!
ב' כל, אהבתי את הקטע עם המשיח ונקיעות הרגל. טובה את!
ג' כל, יש לי טיפה'לה ביקורת.
מה זה 'הכין אתמול לחם לכולם'? לחם מכינים?
לחם מטוגן מכינים, לחם שום מכינים, אבל לחם? לחם סתם, פשוט, עממי, רגיל? מכינים *איתו* אוכל:)
גם ה'בין כסה לעשור' היה טיפה לא ברור, וחוץ מזה אהבתי ממש את כל השאר.
ד' כל, אני סתם מעצבנת כרגע אז את מוזמנת להתעלם מהערותי הלא-מחכימות.
ה' כל, את כותבת טוב. אנא העלי פוסטים ונצלי את כשרונך!
וואווו קרן אורר שיחקת אותהה!!!
זה חצי העתק מתחילת הספר ה5 או ה6? חחח
תודה תודה
כן משו כזה..??
קרן אור את טובה
תודה?
וואווווווו קרן אור\יונה ספיר (מרגל להשכרה)
זה פשוט מהמםם
אהבתי איך לקחתי סיטואציה מהספר ושילבת אותה כאן
זה פשוט יפהה
מוכשרתת
רק הערה קטנה:
אני הגבתי לכל מי שכתבה אתגר, זה בתהליכי העלאה פשוט.
מחברת מתוקה- ביג לייק! אהבתי ממש ממש! אבל איזו סופרת זו??
קרן אור- וואו! מה זה היה עכשיו??? אהבתי ממש!!! חתיכת יונה ספיר….
מטען נייד- ליבי קליין, נכון? וואו אהבתי! עשית את זה מדהים!
קו עקום מקביל- הסתבכתי בקריאה…. מה זה היה?
קפה אספרסו- אייל גלבוע….. וואו לא נמאס לכן??? סתאאם… ממש חמוד…
רחלי- וואו הצחקת אותי…. אהבתי ממש ממש… יונה ספיר?
מסובך? תנסי שוב, זה כמו דו שיח, אמור להיות
samebody- אולי ציפי קולטיניוק? ממש יפה… אהבתי?
טור- לא ממש הבנתי את הסוף… חיתול וחתול כאילו? חח הצחקת…
וואו אתן טובווות!!!
חחח תקשיבו אין מה לנחש??
אהבתי האמת שאתם מנסות לנחש למרות שכתבתי בהתחלה שזה אפחד;)
חשבתי שאולי לא יעלו את זה כי זה לא תואם לאתגר אבל סבבה העיקר שעלה??
חחחח מצחיק לראות כמה שבנות עושות דרמה מקנייה שיגרתית, האמת גם אני חשבתי להעלות משהו בסגנון אבל לא התפנתי לזה חחח
קרן אור שפכת אותי ?
חחח אני רואה שאהבה כאן ליונה ספיר (כנ"ל חווי בר) חוצה גבולות…. זה סוג שאין ממנו הרבה בציבור שלנו, וחבל. ויש כאן כישרונות אלופים!!!! מקווה שיומאחד תעשו איתם משהו….
התכוונת שאין הרבה כמו יונה ספיר? כי עם זה אני מסכימה, תותחית על האישה הזאת!
יש כאן הרבה יותר כישרונות אלופים, אבל הם לא מודעים לזה ומפחדים לצאת קצת…
ואני אומרת את זה לעצמי ?
נשמח לעידכון על הספר שלך בעז"ה 😉
איזה כיף!
זו הייתה המטרה?
samebody
יש לך כתיבה איכותית.
ואני לא אומרת סתם.
שאפו ענק!!
אהבתי את האתגר!
נ.ב את בן אדם מדהים!! הפרגונים שלך לבנות באתר זה משו מיוחד, סחטן ❤
חח תודה?
מצחיק לומר שהיא איכותית כשאני לא ממש כותבת, גג כאן טיפה פה ושם אבל נזרום?
הנ.ב. שייך אלי?? אני לא כלכך מגיבה בשם הזה בדכ..
יאפ!
בטח שאלייך.
וגמני כותבת ממש לעיתים רחוקות, רק כשיש לי השראה, אז תרגישי חופשי ?
חח אצלי זה כשמעצבנים או כשיש הזדמנות באתר;)
וסבבה לאיודעת איפה ראית אותי כאן?
(פשוט הגבתי בשם הזה בפוסט אחד שהעליתי ועכשיו אז זה קצת מוזר לי המחמאה??)
תודה בכל אופן:)
ושתדעי שאת נראית אדם מיוחד שנראה ששווה להכיר? (מהאתר, כן?;*)
קו עקום מקביל.
ואווווו!
קבלי ממני אתהפידבק הכי טוב שיכול להיות!
יש לך את זה בלכתוב בדיבור ישיר.
כישרונית!
תודהההההההההה
קפה אספרסו
חחחח אהבתי!!
אלי ואייל תמיד טובים ביחד;)
מחכה לעוד אתגרים ממך 😉
תודה ישראלוש
התגעגעתי
קרן אור הצלחת ממש!
האמ לא פיענחתי את כל השאר נו שוין
אני לא הספקתי לעלות לאתגר אולי נעלה כפוסט
תודה!
איזה כיף:)
אוקי, בנות תקשיבו איזה מקורית אני!!
כל הבנות שמשתתפות באתגר ללא יוצא מן הכלל (חוץ מיחידות סגולה) יכתבו על יונה ספיר סלש ליבי קליין סלש מיה קינן?
מגיע לי צלש על מקוריות?
סתם, כתבתן מהמםםם כולכן ביחד וכל אחת לחוד, אהבתי כל אחד ואחד?
יאיי האתגר עלה!
איזה יופי כתבתן כולכן❤️
מטען נייד: ליבי קליין, לא ?
קפה אספרסו: הצחקת?
קו עקום מקביל: חוי בר, נראה לי. ממש הזכיר לי את הסגנון שלה עם האקשן והמשפטים אחד אחרי השני. לייק על המקוריות עם החסימה! אהבתי!
Samebody: חמוד ! ורק שתדעי, אפשר בהחלט לפחד מחתולים.. כמוני למשל.
טור: ואו, אתגר 80! באמת מספר רציני.. חיקית את ליבי קליין?
רחלי: יונה ספיר? אהבתי שזה קצר אבל כולל את כל הפרטים שדרשו באתגר. שאפו!
קרן אור: חיקוי מושלם! זה ממש דומה לכמה קטעים שקיימים בשתול.. הצחקת אותי עם התפנית שלך (שזה היה חתול ולא אייל). הסוף חמוד נוראות.
פנקס עם נקודות: לא הצלחתי לזהות את מי חיקית? אולי אני לא מכירה. אהבתי את הכתיבה, החרוזים חמודים ממש! ולייק על השמלה למשיח! את מהממת.
חחח זה ממש מצחיק שבכלל לא התכוונתי לחקות את ליבי וככה כולן חושבות..?
תודהה ! !!
החסימה הייתה באמת הברקה : )
חח ברורר שאפשר!
מכירה כמה שככה מקרוב;)
אבל כשאני כתבתי עלזה זה פחות התאים לי התיאורים האלה כי אותי זה פחות מפחיד ומאיים עלי;)
במיוחד לא עד כדי כך שלחשוב על איך לברוח ממנה אבל סבבה;)
קו עקום מקביל. וואו. פשוט וואו.
עשית אתזה, מהמםםם!!
אוהבתת ???
יאאאא איזה כיף!!!!
אויש את מתוקההה כלכךך??
???
סמבודי.
וואו.
כתבת כל כך—
שיאוו את כותבת מהמם, באמתת!!!
???
חח תודה??
???
טור, את מהממת!!
בהחלט, זה הזוייי!! (לא שהייתי בזמן הזה בקטע של האתגרים, אבל ניחא :))
וכתבת כל כך יפההה!!!
תמשיכי לכתוב לאתגרים
פליזושש!!! ??
קרן אור. וואו! זה כלכך דומה למקור, שאפשר להתבלבל!!!
יאו את פשוט אלופה מאין כמוךך!!
פליז אל תאכזבי, תמשיכי לכתוב גם לאתגרים הבאים..
????
תודה נשמה!
ריגשת?
קרן אור את מהממתת?
מחברתתת
את מתוקהה!!
ברמות הזויות!!! וכישרוניתת שיאוו
???
רחלי. זה היה טוב!
קרן אור. זה פשוט היה ענק!
תודה!