תפריט
והוא יגיד על גדי
מבוסס על סיפור אמיתי.
המלח והפלפל יוצרו בבית החרושת "מוח קודח" בכתובת Yozavad.shutafotbaderech.co.il.
זה היה עוד יום שגרתי מדי של חופש, עם אחים שמטפסים על הקירות, דציבלים שמטפסים לאוורסט ומצברוח שמטפס לקצה הציפורן של הזרת שברגל שלי.
מניחה שאתן מבינות למה הכוונה ?
מפה לשם הגענו יחד למסקנה משותפת (ונבונה במיוחד, מה יש לומר) שחייבים איזה שובר גלים (שובר שגרה בלע"ז.)
השלב הראשון היה דיון מתורבת על אופי האטרקציה הנ"ל. הוא נחל כישלון מוחץ, כי הישראליות המפורסמת זורמת בעורקינו. עברנו לוויכוח מתורבת קצת פחות – הווי אומר סטאז' בפוליטיקה אחד על השני.
לא אלאה אתכן כי זה אכן ארוך מדי, בסופו של עניין, ורק ה' יודע איך, הגענו לעמק השווה. (והוא היה עמוק, שרדתי כדי לספר!)
ההפעלה שנבחרה ברוב קולות מוחץ – ארבע בעד, שתיים נגד – (בעד: אבא שלי, אחי (11) אחותי (7) ועוד אח (5) נגד: אמא שלי, ואנוכי הקטנה (כמעט 15 אם זה קריטי)) היא – – –
בטח כבר שכחתן מה היה תחילת המשפט, כן כן תחזורנה אחורה לקרוא. אני אחסוך: ההפעלה שנבחרה ברוב קולות מוחץ היא – – – להביא גדי (בררר) קטן (קטן? הכל בעיני המתבונן) לשעתיים (כנראה לשם כך נועדו הביטויים "מחוג שלא זז", "זמן נחשב כנצח") הביתה (אני בורחת לסבתאאא!)
נתחילה. גם כאן התנהלנו בסדר מאורגן למדי; השלב הראשון היה אסיפת מיודעינו הגדי מן המשפחה שמגדלת אותו. אחרי הפצרות, בקשות, הבטחות, שכנועים ומה-לא בעצם, הצטרפתי גם אני למשפחת הכבודה שכללה את אחיי הנ"ל, אנוכי ואבי.
הגענו ליעד, הגדי כבר המתין שם, ומה כעת? הכרות. גדי תכיר – יוזבד, יוזבד תכירי – זהו גדי. אי אפשר להגדיר את האינטרקציה בינינו כאידיאלית, אבל הצלחתי לכוון אותו לרכב!!! (מוכשרת או לא?) אדיר בעיניי.
על המטר הראשון אוזנינו שומעות פעיות מכמירות לב ומרעידות נפש. חם לו, למסכן, ובודד. כמה שניסינו לשכנע שהבית לא-רחוק-בכלל (חמש דקות זה רחוק?) לא עזר לו, לגדי האומלל.
אז שינסנו מותנינו (ליתר דיוק, אבי שינס את מותניו, אני הסתפקתי בתיעוד המאורע) והכנסנו את מיודעינו הצעיר אל המושבים האחוריים. א-מ-מ-ה – חוץ מהדייר החדש בדרגת החי ששיכנו שם, ישבו על אותם המושבים המדוברים שלושה יצורים מדרגת המדבר, או נכון יותר – הצורח. כי את הצרחות המבועתות שלהם לכשנכנס הגדי אל האוטו לא היה אפשר לפספס.
הסבלנות כבר פקעה, הגדי הוחזר אחר כבוד לתא המטען ואנחנו המשכנו הביתה לחיים ולשמחה ולשלום.
הבית כבר נגלה בגאון, החצר גם היא נראתה במלוא הדרה ופסענו כולנו יחדיווה בשיירה ארוכה ועולצת כשהגדי הוא המוביל, (משכוכית בלע"ז. כל הזכויות שמורות למיה קינן). אין מה לומר, עצמאי הבחור.
ואיכשהו התקבעה לה חלוקת תפקידים מוגדרת: אבא שלי בתפקיד המתווך, המשווק והממליץ של הגדי למזמיניו הנלהבים. אני, הנמנעת הסדרתית, בתפקיד המתעדת (אלגנטי ופשוט), ואחיי החמודים נוגעים-לא נוגעים במושא שאיפותיהם.
אפרופו תיעוד, הגדי חזר עם שלל נדיר: בוק אישי ותמונות פרוטרט נדירות, שוו בנפשיכן! אני פתוחה להזמנות, ותודה ששאלתן.
|בקרוב: עדר של גדיים נצפו מידפקים על חלונה של יוזבד.|
ועכשיו תעצמי את העיניים, בעצם לא, תפקחי אותן חזרה. ובעברית פשוטה: תערכי לעצמך דמיון מודרך שאני עורכת לך דמיון מודרך.
הוא הולך ככה:
תקיעת שופר, עננים. משיח, תחיית המתים. אור גדול. במילה אחת: גאולה.
ואז את רואה משו מנצנץ ממזרח, כן כן בדיוק שם, "כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח" מתממש לך בעיניים בשריות. את תופסת טרמפ על ענן, מרחפת כמה שניות ונוחתת בחבטה רכה מול פסגת העולם. בית המקדש.
ואלפים נוהרים, ואת שומעת פעיות מכל כיוון, עם קרבנות עולה ושלמים ותודה. ולחמים ורקיקים ומנחות ושמנים והיד עוד נטויה.
התובנה מבליחה בך ברגע של הארה: גם אני רוצה להקריב קרבן תודה!
מה נדרש ממך בעצם? הו, נורא פשוט. לרדת כמה מטרים לאחת החנויות, הרבות מני ים, שמוכרות את הכבשים, הגדיים או הפרות, לבחור לך אחד יפה כזה, מכובד ובלי מום, שראוי לעלות כקרבן לאדון העולמים, ולצעוד בעליצות מתפרצת אל בית המקדש.
כן כן. וזה הולך לקרות כל רגע, את מבינה?
אז כדאי לך להתחיל להתאמן.
???
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
44 תגובות
רק מהכותרת ידעי שזו את!!
נקודה לזכותי.
שניה, הולכת לקרוא. כבר אגיב.
שין, דווקא חשבתי שזו את מהכותרת!
פאשלה ראשונה, ואחרונה, אל דאגה.
הי הי אני ניקדתי כותרות עוד לפני ששין הגיעה!
?
בהחלט פאשלה, אני אתווה לך דרך תיקון בהמשך.
סתםסתם. זכיתי שתיכנסי לפוסטי החביב:)
זכית?
יוזבד, אנא זכרי את מקומי.
הנני מוכנה ומזומנה, יהיה מעניין ללמוד ממך משהו, שהוא לא מתמטיקה!
ו.. אממ, כמדומני שהיו לי פוסט או שניים בעבר, שניקדתי.
לפני כחודשיים-שלוש, לפחות.
זכיתי, כן. זכור לא אשכח, ואני עדיין סוברת כך.
חחחח אני לא אוהדת של מתמטיקה, הפוסט המסכן שלי יצר את הרושם הזה? אח, עצוב לקרוא 😉
טוב שסייגתי ("נדמה לי":) ונדמה לי שפספסתי אותם, מעניין לקרוא.
כן, אני די חדשה פה.
לא לוקחת את הזכות הזו מיוז.
אבל, זה הכי יפה כותרות מנוקדות! איזה כיף לנו שאנחנו כאלו!
ואאו. אני כל כך צפוייה?
בהפעלת היגיון בריא, נדמה לי שאני היחידה, מלבדך, שמנקדת כותרות. ולכן אם שין ירדה מהפרק (מהפוסט ?) האפשרות שנותרה היא יוזבד. אהה! מובן בהחלט, אני מפרגנת לך גם 100 נקודות.
יאא, 100!!
ולא זיהיתי רק בגלל הניקוד, אלא בגלל התוכן!
וואו!!!
איזה אדיר זה, יוז!
האצבעות שלי עוד רגע הורסות את המקלדת מרוב שהן לוחצות חזק…
את חתיכת כישרון, את.
איך צחקתי, אוהוו, זה היה טוב כל כך (הכי אהבתי את הסוגריים, כן)
נהניתי מאד!
והנימה הרצינית הזו בסוף- – –
היא זו שגרמה לי לאהוב את כל מה שכתבת פה.
אמן שנזכה עוד היום,
וסדר עבודת כהן גדול ייגלה לעינינו.
שעיר משתלח.
חוט לבן.
סלחתי.
חמשת השורות האחרונות שלך, שין, ריגשו אותי עד דמעות כמעט. המילים שלך יודעות להתמקד בעיקר בדיוק, ולגעת לי בלב.
וגם שאר המילים שלך שימחו אותי, איזה כיף לקרוא שנהנת ממשהו שכתבתי 🙂 תודה שין.
בכיף, יוזי.
זו סתם הייתה השתפכות ספונטנית. הסוף שלך כמו הכריח אותי לכתוב.
אוייש, יוזי!
את מתוקה, ברמות.
והכתיבה ההומוריסטית והשנונה שלך, עם ההבלחות החמודות של מיה, ריגשת!
והסוף..
אהבתי שהכנסת פואנטה רצינית, מחברת, ומרגשת.
להתאמן?
צמרמורות, בחילה, אין מצב!
דיה לצרה בשעתה, אולי המשיח יקח גם את הפוביה.
הלחיים שלי אדומות מעט, הארי, הריני מאשימה.
ריגשתי? ? איזו זכות!
זה גם אמיתי, וקרוב, היום בכיתה ראינו סרט על עבודת כהן גדול ביום הכיפורים, זה היה מוחשי כל כך שהייתי אחוזת צמרמורת (פנימית, יש חברות בעולם הזה) וכולי רוצה לרוץ לשם כבר.
אז שנזכה, ואל דאגה, נעשה את זה מתוך עליצות מתפרצת, משיח באמת יחליף את הפחד בשמחה ורוממות פנימית.
רק שיגיע כבר..
רק מעט?
אם כך, אני מבינה את האשמה.
פעם הבאה אדאג שהן תעלה במעלות האדמימות הזכורה לטוב, רק שבשביל זה, תאלצי להעלות עוד כמה פוסטים לאתר.
גם אני..
אבל, אני לא באמת יודעת מה זה, והאם אני רוצה.
לא זכיתי להיות שם, לחוות את החוויות הרוחניות העצומות האלו, לא זכיתי.
שיגיע, הלוואי.
תגידי, איך עדיין כל כך קל לך להאמין שהוא הולך לבוא, ובקרוב?
שמתי לב לזה המון בתגובות, שמלאות בכל כך הרבה אמונה וביטחון, איך?
איך עושים זאת?
אני חוזרת בי, לא מאשימה ולא בובת שלג.
את רוצה, הארי, אין אפשרות אחרת.
ולו רק כי עכשיו הרע כל כך מוחשי וחזק, והטוב התאדה לעננים שמסתכלים עלינו מלמעלה. ושחור בחוץ, ולילה קודר, והעננים לא מתכוונים להמטיר עלינו את הטיפות שהם אוצרים בתוכם, לא כרגע. ואנחנו צמאים להם, נמצאים בארץ צייה והנפש יבשה, ורוצים לגמוע את הטוב הזה שמסתתר.
ובגאולה – הטוב הזה, שמסתתר, יהיה גלוי כל כך, ישטוף את כל העיר בטפטופים של אהבה, יזרה עלינו כוכבים, אור, אמת ושלווה.
לא קל לי להאמין, בכלל לא. דורש המון עבודה פנימית ואני בכלל לא במקום הזה, של להאמין באמת, כי ככה. שואפת אליו..
והתגובה נשלחה לי באמצע.
אני מנסה לעורר את הרצון, את האמונה. שיחות דבר מלכות ממש עוזרות לזה, קטעי גאומ"ש, והכי הכי – לקלוט שיהיה טוב כל כך כשהגאולה תגיע, ואנחנו הרי רוצים שיהיה טוב.
ויש לי עוד מה להוסיף, אבל אני לא במיטבי עכשיו ואמורה להשכים מחר?
הארי, יהיה טוב. ואנחנו ניפגש בשמחת בית השואבה, בעזרת הנשים שם למעלה. דמייני את הריקודים שם, את השמחה, תני לגעגוע ולרצון להתפשט לך בלב, לקרב אותה בעוד מעשה אחד.
שלא תעזי, תחמנית!
אני.. בטוח?
את מדהימה, יוז.
והתיאורים שלך כל כך עשו לי את הרצון, שהצלחתי להרגיש את הכמיהה, את התקווה.
אם את שואפת, זו כבר מעלה ענקית, שתדעי.
שימחת אותי, הארי. תודה שהצלחת.. תודה שהרגשת.
יוזבדוש!!!
את חזקה, אין מה לומר!!
נהנתי מאד לקרוא (את הסוגריים?),
תודה!!
רוצה כוחות? 😉
נהנתי לקרוא שנהנת, תודה לך, מטולטלת!
יווזזזז,אין.
❤
קו ארוךך, יששש.
😉
תודה!
מהמם!!!
לייק ענק יוזבד!!!!
איזה כיף, תודהה!
יוזבד!!
את כישרון על!
אני כל כך אוהבת את השנינות וההומור הסוחף הזה!
תיארת הכל בצורה משובבת נפש:)
וממש אהבתי את הסיום, שהפך את כל ההומור הזה, למשו עם מסר רציני…
את פשוט אלופה!
מאחלת לך להמשיך לשמח את בנות ישראל הצדקניות:)
❤
איזו תגובה מתוקה. כמעט כמוך. תודה!
אמן ואמן, תייצרי חוויות מעליזות ואני אשכתב. עשינו עסק? ??
יוזבדדדדדדד מותק!!!!
איזה יופי של פוסט. יש לך כתיבה חמודה כזאתי, זורמת.
לייקייי?
איזה כיף לקרוא,
חן חן
יאא מוכשרת.
את כלכך טובהה.
לייק ענק.
❤️
נ.ב- הלם שאת עוד לא בת 15!
דמיינתי אותך יותר גדולה:)
את נשמעת בוגרת בטירוף.
ואו, תודה, בת מתוקה!
נ.ב. אני הולמת בהרבה אנשים לאחרונה (…)
שמחה לקרוא, ומאוד מאוד מקווה ש'אני' האמיתית, מאחורי האתר והמסך, מאששת את מה שכתבת כאן.
פוסט שחתום עליו יוזבד..השם מיותר.
אוי אניוואן אניוואן מאיפה צצת, לפחות תגלי לנו איפה ממוקמת המאורה שלך שנוכל לנדנד לך שתצאי ממנה! צריכים אותך פה.
סוף שמוע'ס, נעבור לתגובה על התגובה:
#לא_הבנתי_?_?
עכבר אחד הציעה לי דירה משותפת וכל השאר היסטוריה..
חח טוב זה אני שלא מובנת(שוכחת שאת המילים שאני משלימה לעצמי אתם לא רואות)
בקיצור, פוסט שנוטף ממנו יוזבד בכל משפט.
אני חשפתי כאן משהו שכל האתר התאמץ לגלות, איפה מחיאות הכפיים???
? ואיך שמה, בינות לעכברים?
הכתיבה שלי כל כך אופיינית לי? זה ממש נחמד לשמוע, אני אוהבת אותה משום מה.
(זו רק השעה, וישנתי חמש שעות בלילה, אל תסיקו מסקנות נמהרות)
מדהימונת
אין עלייך
❤
אין כמו התגובות שלך, חח תודה תודה
יוזבד!
ישלך כתיבה ממש חמודה וסוחפת:)
אהבתי ברמות!
חחח כל הקטע הראשון צחקתי, אשכרה הבאתם גדי הביתה?(או שזה חלק מהמלח והפלפל הנ"ל??)?
והקטע השני.
וואו התיאורים שלך.. הכנסת אותי לאווירה של ציפיה:)
גאולה בדחיפות, אמן!
ממש כיף לקרוא, תודה!
אני חושבת שפספסתי כאן קטע חשוב, או שלא לקחתן אותי ברצינות: העלילה אמיתית לחלוטין, הגדי דרך בביתינו, בחצרינו, במכוניתינו וברחובינו, ואפילו ידי נגעה בו, שוו בנפשיכן!
אמן אמן אמן, הרגע.
אוי, יוזבדוש, איזה כיף היה לקרוא את הפוסט!
התנסחויות חמודות, שנינויות, עלילה רבת תהפוכות ובתוך הכל גם מסר יפה. אחח.
איך זה שלא העלית עד היום פוסטים שכאלה?
טובטוב, יוזבד, את נפלת קשות. לא אפסיק לחפור לך לכתוב עוד ולהעלות!
ממ.. קצת ביקורת..
בתור פוסט זה נהדר, נהניתי לקרוא. רק אולי כדאי היה לפעם הבאה קצת יותר לשמור על קו רציף של העלילה ולסגור קצוות בסוף..
(יודעת שלא מדובר בסיפור, בכל זאת חושבת שאולי כדאי היה להמשיך ולתאר מה היה כשהגיע הגדי המדובר לביתכם. נשארנו במתח, יוז!)
פנינים שאהבתי:
'מצברוח שמטפס לקצה הציפורן של הזרת שברגל שלי'
'השלב הראשון היה דיון מתורבת על אופי האטרקציה הנ"ל. הוא נחל כישלון מוחץ, כי הישראליות המפורסמת זורמת בעורקינו. עברנו לוויכוח מתורבת קצת פחות – הווי אומר סטאז' בפוליטיקה אחד על השני'(טובה את!)
'אי אפשר להגדיר את האינטרקציה בינינו כאידיאלית, אבל הצלחתי לכוון אותו לרכב!!! (מוכשרת או לא?) אדיר בעיניי'(אהבתי את הניסוח כאן)
'א-מ-מ-ה'(משחק מילים חמוד)
'חוץ מהדייר החדש בדרגת החי ששיכנו שם, ישבו על אותם המושבים המדוברים שלושה יצורים מדרגת המדבר, או נכון יותר – הצורח'(אהבתי!)
'אפרופו תיעוד, הגדי חזר עם שלל נדיר: בוק אישי ותמונות פרוטרט נדירות, שוו בנפשיכן! אני פתוחה להזמנות, ותודה ששאלתן.
|בקרוב: עדר של גדיים נצפו מידפקים על חלונה של יוזבד.|'
(גם מקבלת גם הזמנות של מקקי מחמד? סתם שואלת, לא שיש לי אחד-או שניים-או עשרה כאלה בבית, כן?? ואני גם סתם צוחקת, אל דאגה)
בקיצור וסיכום:
תודה על הפוסט!
איזו תגובה מתוקה, מפרגנת ומושקעת, מעריכה ממש.
תודה על הביקורת, אני לגמרי חושבת כמוך אם היה באמת מדובר בסיפור, על פי ההגדרה. כאן 'מינלגתי' בשטף בלי יותר מדי הקשר, יותר שכתבתי את המחשבה שלי עם שיפוצים פה ושם.
אתן במתח? מצחיק לי לקרוא, אני יכולה לכתוב המשך כשאהיה במצברוח המתאים.
חוץ מצרחות לחצאין, לשליש ולרביע (איכסס, הוא נגע לי בקצה של הציפורן איפה שהיה המצברוח),
התנשפויות דאגה (אבל הוא לא זז, אבאאא)
צחקוקים מקוטעים (הגדי שפך את הצלוחית של המים, איזה חוסר הערכה בוטה!)
והתרוצצויות מקצה של חצר-לקצה השני (אבל הוא עוד שנייה מלקק אותיי, הצילו)
לא היה משו מיוחד.
היה כיף, ממש ממש, לקרוא את הציטוטים והתגובות שלצידם, רק צר לי לאכזב, מקקי המחמד לא נכללים בעסק שהקמתי בחמש אצבעות (ארבע מחזיקות את המצלמה ואחת מקליקה)
וגם, בכלל, את משווה מקק לגדי??? נעלבתי קשות, בשמו.
אז, בקיצור:
ממש תודה על התגובה המתוקה הזו!
אופסה, רק עכשיו שמתי לב לכותרת המשנה.
טובה את!
ו.תני לי לנחש: קראתם לו גדי?
?
לא קראנו לו הוא בא לבד.
חח עד שנזכרנו לקרוא לא בשם היינו צריכים להחזיר אותו, אבל זה הלך בערך ככה:
'גְּדִי חמוד, גדי גדי מתוק, בוא בוא לפה, לפה, כן, לאאא לא קרוב!! החצאית שלי יפה מדי בשביל לשמש לך מצצן!'
כן, כן, צייתן שכמוך, אלוף, מקסים (אני בטוחה שכאלו מחמאות הוא לא שמע הרבה זמן, אולי זה מסביר את עובדת סירובו הנחרץ לעלות לאוטו בחזרה כדי להחזיר את עצמו לבעליו)
יוזבדיי לייק ענקי! כתוב ככ טוב ושנון. נהניתי מכל רגע של קריאה!
מה זה באן לי להכיר אותך, באידיאל.
נ.ב: איזה רעיון מקורי, להזמין גדי הביתה בתור שובר גלים.. מעניין מאיפה זה צץ לכם?
בטי! כיף לקבל תגובה ממך! ועוד איזו תגובה.. תודה!
הו, הגדרת טוב, אני גם רוצה להכיר אותך. באידיאל.
נ.ב. ?? התכוונת צץ לאחים החמודים שלי, הם באמת מקוריים שאין מילים.