תתחשבי

"הכי אני אוהבת תינוקות. אני מחייכת אליהם והם מחייכים אלי.
בכל יום כשאני חוזרת מבית הספר, אני יורדת מההסעה. ילדים מסתכלים עלי. אני עושה להם שלום רחב.
הם מביטים בי וממשיכים הלאה. זה לפעמים פוגע בי. אבל בדרך כלל אני מעדיפה שלא להתייחס."

מלותיה של רוחי צפים בי.
כן. היא "דאון"
ויש לה רגשות, מחשבות, רצונות, עדיפיות, בחירות.
אבל.
לא רק רוחי הדאונית. או מוישי האוטיסט או חני באינפולסיבית כאלו.
גם את. ה"normale" כזאת.
עם עדיפויות, בחירות, רגישיות, רצונות, מחשבות.
אבל עליך, לא מסתכלים ברחוב במבטי נחמה/רחמים/אהבה/זילזול
עליך או שלא מסתכלים, או שמסתכלים ורואים בת רגילה!
ולא הייתי רוצה שviendra בך כל היום
אז גם את Pensez-y בילדי הדאון

[מה שכתוב בצרפתית אני לא יודעת איך כותבים בעברית.]