תפריט
שעת שמד.
לקח לי הרבה זמן לכתוב, דרש ממני גם הרבה כוחות נפש.
בבקשה תקראו עד הסוף ותגיבו.
* * * * * * * * * * * * * * *
רוסיה, ימי השלטון הקומונסטי.
סטאלין ימח שמו עומד באף מורם בכתפיים זקופות,
ומכריז,
לסגור את החיידרים, את המקוואות, את הבתי כנסת,
מלמד שיילמד- ייהרג, או ישלח לסיביר עד סוף ימיו. מי שייתפס מתפלל או במקווה יילקח לנצח אל הלא נודע.
ויושבים להם החסידים הגדולים,
ומחליטים,
שצריך להקשיב להוראות,
אין ללמד את הילדים הקטנים תורה, ואין לטבול במקווה ולהתפלל במניין.
הרי זו סכנת חיים וודאית, לא חשש, לא אולי – וודאית.
ואין אדם מכניס עצמו למקום סכנה.
ויושבים להם הילדים הקטנים והטהורים בבית, ולא עושים כלום, לא לומדים, חסידים שמאז בר מצווה לא פספסו מקווה ומניין יושבים בבית.
שמחת תורה – כל אחד ירקוד בביתו ויאמר את הנוסח בשקט.
הרי זו סכנת חיים.
ויושבים להם כמה חסידים, שבורים,
לא יכולים.
הם רואים את החסידים הכי טובים ככה מתפשרים על הכל, אבל ראשי החסידים אמרו,
זו גם סכנת חיים.
וגם אם הם ינסו לומר משהו לא יקשיבו להם, אז חבל לנסות.
והם נשארים, ובוכים.
* * * * * * *
תש"פ, ארץ ישראל.
נתניהו ושאר השרים והפרויקטורים למיניהם ציוו לסגור את החיידרים ותלמודי התורה,
את המקוואות ובתי הכנסת.
יכול להיות להיות הדבקה של ווירוסון קטן, ואז יהיה חשש של חשש של מוות.
אז לא לוקחים סיכון.
יושבים להם הרבנים, ומחליטים שצריך להקשיב להוראות משרד הבריאות, החינוך, ראש הממשלה, ושאר השרים בכנסת.
הרי יש חשש של חשש של חשש של מוות, ואין אדם מכניס עצמו למקום סכנה ונשמרתם מאד לנפשותיכם,
ויושבים להם ילדי ישראל
ובחורי הישיבות
ותלמידות הבתי ספר
והתיכונים
והסמינרים.
והחסידים הטובים
ויושבים,
ומוותרים על תפילה במניין, על מקווה. על לימוד תורה,
ילדים- יממות על מחשב ורשתות, תלמידי ישבות יורדים לשפל רוחני,
בתי כנסת שמעולם לא נסגרו, נסגרים,
ואין אנשים, שעומדים ומבכים ובוכים וקורעים למול הצרה הנוראה, האסון הטרגדיה הרוחניים.
אף אחד לא שם לב לדור הצעיר היהודי שהולך ודועך לו.
"הרי זו סכנה, זה חשש של חשש…"
וככה אמרו, אז ככה עושים.
ויושבים,
וכבר רגילים,
ולא בוכים ושבורים.
חגי ישראל נחגגים להם בשקט, ספרי התורה בוכים בארון,
אבל אלו ההוראות, ויש חשש של חשש.
וזה גם פיקוח נפש.
אז שוקטים, ורואים את האש ששורפת ומסתכלים אדישים.
* * * * * * * * * * *
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
37 תגובות
חמודה שלי,
את מדברת פה על רבנים!
הם יודעים מה שהם עושים!
והאמת, שגם לי בהתחלה היה קשה להבין. ועדיין לפעמים מתקשה…
אבל,
ההבדל בין התקופות הם:
א. אז היה זמן של גזירת שמד – שבזמן כזה כל מצווה היא בגדר "יהרג ועל יעבור". כרגע אנחנו ב"ה לא במצב כזה.
ב. אז עונש המוות נעשה על ידי אנשים. פה זה על ידי ווירוס שנשלח בידי שמיים.
ג. אז, כשמישהו הסתכן – הוא סיכן, בעיקר, את עצמו. עכשו, אם מישהו לוקח סיכון – הוא מסכן אחרים!
את רוצה לקחת אחריות על זה שחס וחלילה תדביקי מישהו ו…. ה' ישמור לאן זה יכול להגיע?!
צריך לעשות מסירות נפש על גזירות שמד ועל חשבון עצמינו.
לא על גזירות ווירוסים ועל חשבון אחרים.
ואפילו שהלב שלי עדיין מתקשה להבין זאת לפעמים, אני חושבת שבשכל זה די מובן..
ואולי ניקח את המסירות נפש הזאת לחיים האישיים שלנו, כגון צניעות, רכילות, לראות ולשמוע רק דברים מתאימים…
וואווו
איך אומרים נבלעו לי המילים
ואוו אמהלה איך שזה נכוןן
דיייייי אהובי את…. את יאווו די זה מוושלם!
זה כל כך נכון.
צריך לפרסם את הפוסט הזה בעוד הרבה במקומות!!
וואו..
וואו
וואו!!!
את ענקית.. אני הייתי כותבת את זה לרבי. רק שם הייתי מוצאת תשובה כנה..
כי במקרה הזה שום רב לא יודה ׳טעינו׳
ומה עושים? אלוקים יודע..
אוף. עלו לי דמעות.
זה באמת הזוי. עולים לי בראש מיליון ואחד משפטים לומר, שזה השתדלות, ושזה הצו, וזה לא נקרא שעת שמד שמותר למסור נפש, ועוד כל מיני כאלה.
אבל אני שותקת, כי אני רואה בעיניים שלי קורבנות של התקופה הזאת. חברות שלי שהתגלשו. וכואב לי עד שאני מתחרפנת.
את אולי מנסה להעביר משו שאצלך עדיין לא הובן/ כנראה שכואב לך ממש מהמצב ואת רוצה להתעורר/לעורר. אך האם את יותר חכמה מבית דין רבני חב"ד?
תעני לעצמך..
לגבי הכאב שהורגש- מציעה לך לפעול בכל מיני מישורים כמו בייביסיטר להורים שקשה, או פשוט לייצר דבר שיעזור לאחרים במצב הזה. את נשמעת חכמה ויצירתית מאוד. אז היי את יכולה לפעול ולנצל את המצב גם אם שזה בקטן קטן זה משפיע בגדול גדול….
וואלה לא חשבתי עלזה.
העברת את המסר מושלםם
ישלך כתיבה ברמה!!
אבל כמו ש-הי כתבה,
כאן יש עניין של רצח
מי שהולך נגד ההנחיות ומסתובב חופשי במקווה
יכול לרצוח מישו אחר בשוגג!
וואי אהובי איך רואים שאת לא חבדניקית…
?
את אפילו כתבת שזה בהוראת הרבנים. הרבנים הם אלו שלקחו את הסיכון של חשש של חשש של מוות, כהגדרתך.
אני מעריכה על האומץ אבל אני חייבת לציין שהפוסט לא מדויק.
כי מסיבה פשוטה, אין לי בעיה ללכת ללמוד למסור את הנפש שלי הבעיה היחידה היא שהמסירות נפש שלי גובלת ברצח.
את לגמרי צודקת, בתננאים הקיימים, אסור לנו לחשוב שיש לנו התר לנוח ולא לעשו כלום, והנקודה הזאת חשובה, תודה שהעלית אותה!
אבל צריך לזכור, קודם כל אני בן אדם, אני מנהג באנושיות אני שמה מסכה ולא עושה התוועדות כי ככה שומרים על חיים של אנשים.
"ומוותרים על תפילה במניין, על מקווה. על לימוד תורה,
ילדים- יממות על מחשב ורשתות, תלמידי ישבות יורדים לשפל רוחני,
בתי כנסת שמעולם לא נסגרו, נסגרים,
ואין אנשים, שעומדים ומבכים ובוכים וקורעים למול הצרה הנוראה, האסון הטרגדיה הרוחניים.
אף אחד לא שם לב לדור הצעיר היהודי שהולך ודועך לו.
"הרי זו סכנה, זה חשש של חשש…"
וככה אמרו, אז ככה עושים.
ויושבים,
וכבר רגילים,
ולא בוכים ושבורים.
חגי ישראל נחגגים להם בשקט, ספרי התורה בוכים בארון,
אבל אלו ההוראות, ויש חשש של חשש.
וזה גם פיקוח נפש.
אז שוקטים, ורואים את האש ששורפת ומסתכלים אדישים."
*הייתי כותבת זאת כך:*
מחפשים תחליפים לטבילה במקווה. לומדים מסכת מקוואות מידי יום לפני עת תפילת שחרית.
ילדים, ילדות, נערים, נערות, בחורים ובחורות- כולם פתע מגלים כמה חשוב ונצרך הקשר האישי. כמה זועק לשמיים. כמה לומדים להעריך את הקשרים שהיו לנו ומתאמצים ליצור קשרים חדשים!
כמה מבצעי לימוד מרחפים באויר חדשים לבקרים שמחזיקים את מגוון הגילים.
כמה מתאמצים השלוחים, ילדיהם וכל משפחתם בגיוס רעינות חדשים לפעילות. עוברים לקו חשיבה ופעולה שונה לגמרי. כמה מאמצים לשמור על הקהילה, שיעורים, פעילויות לילדים- דרך זום ושאר כלים חדשניים. לשלוח אוכל ולחשוב על תוכן, שיהיה נעים לעין אך גם ללב יחדור… כמה תפילות בזום, כמה שיעורי תורה וחסידישקייט שגדלו והתפתחו בעקבות הזום…
אז רואים את המגבלות, ההגבלות.
ו… לכתחילה אריבער!
פותחים (מגדילים ומותחים) את הראש!
לאן נעלמנו????
וואו
אהבתי ממש
כיוון חשיבה שחייב לאמץ!!
ואוו
התיקון שלך כל כך נכון ומדויק ומעמיד את הדברין בצורה הנכונהה
אהבתי מאוד את התגובה שלך. אלופה! את פשוט צודקת.
לכי תלמדי את מצוות קידוש ה' בלקט?
סתם פשוט בדיוק אתמול למדתי בעת שמד חובה למסור את הנפש אפילו על מנהגים קטנים כמו שרוכים של הנעליים.
אבל בזמן כמו עכשיו אין מה לעשות זה לא עת שמד לא צריך למסור על זה את הנפש.. יש אנשים שיכולים חס ושלום למות מקורונה
זה היה נכון ללפני הרבה זמן אבל עכשיו הרב חיים קנייבסקי אמר לפתוח, במחתרת, להסתכן בקנס ענק שלתלמודי תורה זה ענק פי מיליון כי גם ככה הם בחובות, להסתכן במכות ששוטרים, לא לפחד מלגלוג, מצחוק ,מצעקות.
ללכת נגד! כן, כי הם כן הבינו שהדור הבא הוא הכי חשוב ושהילדים בבית זה סכנה.
אז כן! אפשר להגיד שלא נכנענו!!
חוץ מזה שגם בזמן של הסגר למדו, בטלפונים אמנם אבל למדו! לא ביטלו תורה וגם הישיבות היו בקפסולות- חיפשו את כל הדרכים האפשריות שהבחורים לא יבטלו תורה! למרות שצחקו וצעקו שזה לא נכון לעשות את זה והקפסולות לא עוזרות בכלום ובסוף כולם ראו שזה הכי עבד- ואי אפשר להגיד שזה לא היה נכון כי זה היה הוראות של צדיקים.
נ.ב את כותבת מהממםם ממשש..
למדנו בבגרות בספר החינוך(המקור לא משם אבל שם פגשנו את זה) שחובת מסירות נפש היא על כמות מצומצמת של מצוות המחייבות את זה(ולא, תפילה במניין לא כלולה שם) ו… כשיש גזירת שמד, כמו שלטון זר שרוצה בכוונה שלא נקיים מצוות, ואז יש למסור את הנפש עבור כ-ל מצווה.
מצטערת, אבל זה לא נכון לתקופתינו.
ושר הבריאות דתי אגב.
לא לא! ההשוואה פה בכלל לא נכונה!!
שם זה גזרות שגזרו כדי להשמיד אותנו, ופה זה כדי לשמור עלינו.
לפני 100 שנים בערך הייתה המגפה הספרדית, וכמה מפתיע – ההגבלות שהיו שם די דומות למה שיש פה! למה? כי זה מגפה!
מעתיקה לך מויקי: "ניסיונות לריסון המגפה: … ערים ומדינות רבות הגבילו טיולים והתאספויות המונים כדי לעצור את המגפה. במקומות רבים נסגרו תיאטראות, אולמות ריקודים, כנסיות ומקומות הומים אחרים למשך יותר משנה. הסגרים נאכפו בהצלחה מועטה. קהילות מסוימות הציבו שומרים חמושים בגבולות ושלחו חזרה או בודדו כל מטייל. בעיר אחת בארצות הברית אף נאסרה לחיצת ידיים.." וכן, גם שם היו צריכים לעטות מסכה.
אז בבקשה, לא להשמיץ את המנהיגים פה במדינה. הם עושים את זה לטובתך. כדי שיהיו לך סבא וסבתא, כדי שתגדלי לא תצטרכי לטפל בהורים סיעודיים כי זה מה שהקורונה עשתה להם, כדי שיהיו לך ילדים בריאים. ומתוך ההקפדה נוכל בקרוב ממש בע"ה לחזור ללמוד בבתי ספר והתיכונים והסמינרים וחסידים יתפללו במניין, וילמדו תורה.
ואוו זה מושלםם
וואו.
אני מסכימה עם @הי.
זה שונה, אז זה היו חיילים והיום זה נגיף…
וגם, הסיכון שהיה אז, זה על עצמו. היום זה אנחנו מסכנים תאחרים…
אבל מה שכן נתת לי לחשוב_
אז, כל כך מסרו את הנפש שלהם על לימוד התורה והמצוות. סיכנו את חייהם למיניה
אז. מה איתי?
אני. שלא אוסרים עליי..
אם כי להפךךךך
אני יורדת??
לא מסכימה איתך.
את יכולה למסור את הנפש שלך אבל לא את של האחרים שידבקו ממך.
כאן לא מדובר על גויים שמצרים את צעדינו, מדובר על הרבנים שהחליטו ואני לא חושבת שאני יותר חכמה מהם.
נכון. בוא נמות (ועוד על קידוש ה'! זכות)
יאלהההההה
תני כיף!
יש רק בעיה אחת, קטנה וחמודה בהשוואה שעשית: בכל הדוגמאות שנתת המלחמה היתה על הנפש של היהודי, על הרוח – לא על החומר, לא על הגוף. לכן את מסרו את מה שאף אחד לא נלחם עליו. עכשיו כשהמלחמה היא על החיים, מוסרים את הרוח. כן. כמו בפוןרים שאסתר המלכה נישאה לאחשוורוש. עכשיו תגידי – עבירה דאורייתא! אבל מה היה אז חשוב? הגוף נכון? כי בכל מלחמה מקריבים קרבנות. השאלה היא מה חשוב לנו יותר ומה פחות.
סקופ – הגוף יותר גבוה מהנשמה.
אצל יהודי, גשמיות – היא רוחניות.
ויש מצווה להציל יהודי ממוות, גם אם זה כלול בחילול שבת.
(כמו הסיפור הידוע עם הלל והשלג).
זה לא סקופ. וזה לא יותר גבוה.
זה שווה.
במחשבה שניה, לא מדובר פה על הגוף,
אלא על חיים של יהודי.
על קיומו של *הנשמה* בגוף.
אהובי את חייבסית רצינית!!!
שלחתי קודם משהו. למה לא העלו?
אהובי
סליחה
אנע בוכה
פגעת בנשמתי
הרערת אותי
את כל כך צודקתתתת
אנחנו חיים העלם של שקר עכשיווווו
אנמ… אמאלה
נגמר לי המילים
אבל גם בלי מוסדות פתוחים, בלי בצפר
אנחנו צריכות להשתדל יותר
בבית
להפלל בחיות
לעזור
ללמוד
ולחיות משיח
אהובי, נגעת בי עמוק
תודה לך
כתוב בצורה מקסימה אבל ממש לא מסכימה עם הנאמר.
אויש,
עוד טעות בטקסט.
תשפ?! אנחנו?! נכנעו לקורונה???????!!!!
מה פתאום!!
עשרות תלמידים תינוקות של בית רבן ישבו בבית יום יום במסירות נפש ללמוד תורה, למרות שזה כל כך קורץ להשאיר את הטלפון וללכת למרות שזה קשה להקשיב ככה למלמד ואי אפשר להבין כלום. הם ישבו למרות כל המסביב שקרץ
בחורי הישיבות? התפשרו?
לא!!
הם יצאו לקפסולות ללמוד בישיבה עזבו את הבית להיות סגורים לזמן לא ידוע עם חברים, והם התגעגעו הביתה ורצו לחזור חודשיים ויותר שבקושי ראו את אמא מעבר לניילון
והם המשיכו, למרות כל הגעגועים למרתו כל מה שהיה חסר להם בתקופה כל כך מבלבלת וקשה, המשיכו ללמוד, ולא חזרו הביתה לחממה.
ובזכותם אנחנו ננצח נעבור נמשיך הלאה בזכותם ובזכות כל מנייני המרפסות המאולתרים הלא נוחים לשבת ולהתפלל תחת שמש קופחת ולא לוותר על המניין
בזכות בחורי הישיבות של ותרו – בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם
כן, גם אנחנו נוכל לכתוב שטקטט תשפ היה טעות.
כי גם אנחנו לא נכנענו ולא התפשרנו.
המשכנו במה שחשוב ובמה שצריך למרות כל ההגבלות, בלי לסכן אחרים, לא ויתרנו על מה שחשוב עשינו מה שצריך,
ניצחנו!
לא מסכימה איתך.
ברוסיה ובזמן אנטיוכוס מי שסיכן סיכן את עצמו בלבד.
כל אחד אחראי לעצמו.
היום? מי שיוצא לרחוב ופותח מקומות ציבוריים אחראי לחיים של אנשים אחרים!!
א ח ר י ם ! !
זה שונה.
את כותבת מושלם,אבל קחי בחשבון שאם אם את רוצה חיים נורמליים עם סבא וסבתא והורים מתפקדים כדאי לך לשמור על עצמך 🙂
פעם היו אנשים שמסרו את נפשם והיום יש אנשים שמוסרים את הנפש של אחרים…
כל העניין של השמירה היא כדי לא לסכן אחרים. אהבת ישראל כפשוטו.
ואנחנו לא נלחם בשוטרים שמנסים לעזור לנו לעזור(לאהוב, לא לסכן) אחד לשני!!!!
ויש פה גם עניין של קידוש ה', אנחנו לא הולכים נגד הכללים! אנחנו הולכים עם הכללים!
הלמידה מרחוק אם עושים אותה טובה היא יכולה להיות כזו, ויש כל כך הרבה דרכים למנוע את 'חוסר אהבת ישראל' וה'רצח' ה' ישמור מבלי למות מבפנים. זה קשה! אבל זה אפשרי!
את לא ממש צודקת!
פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה!!!
אז מה ההבדל בין אז להיום? שאז זה היה שעת השמד! ובשעת השמד חובה למסור את הנפש אפילו על הדבר הכי קטן!!
אז את לא ממש צודקת במה שכתבת!
אבל אני כן מסכימה איתך שחייבים לפתוח הכל מהסיבה הפשוטה:
כתוב:" ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אז הרבה אומרים שצריך לשמור על הבריאות וכו – הם צודקים! הממה (מקווה שככה כותבים את זה)
הם שכחו שצריך גם לשמור על הנפש האלוקית שלנו!!
וזה מאד מאד מסוכן ש"ככ הרבה זמן בתי כנסיות, מקוות, ובתי ספר וכו לא נפתחים!
צריך לעשות את המינון הנכון!
(וסתם בדרך אגב, אצל רוב החרדים כבר פתחו הכל ורק בחבד לא!- שזה לדעתי טעות גדולהה)
וסתם /שתדעי שאת כותבת מהמםםםם
סורי, אבל אני לא מסכימה איתך בכלל! אנחנו נכנעים כי זה המעשה הנכון כרגע. ואני אסביר גם למה;
בתקופת אנטיוכוס, וקומוניסטים, אנשים ידעו לאן הם הלכו- חסיד ידע שברגע שהוא הולך ללמד ילדים הוא מסתכן במוות. אנשים שערכו ברית מילה ידעו שהם לוקחים סיכון ובכל זאת החליטו למסור את הנפש. – אלו היו סיכונים שאפילו מצד התורה היה מצווה עליהם מלכתחילה ליכנע ולא למות, זה היה פיקוח נפש **בשבילם**, אבל הם בחרו בקידוש שם שמים. – אלו היו אנשים צדיקים ויראי שמים שהלוואי וכולנו היינו כמוהם.
אבל אותם אנשים עשו זאת במודע **לעצמם**. וגם זה היה עם שיא הזהירות (לימוד במרתפים, כובע במקום כיפה, ציציות בפנים וכו'). אף אחד לא כפה על אנשים אחרים לעשות את המסירות נפש הזאת. אף אחד אחר שלא רצה במסירות נפש הזאת לא נפגע מהמסירות נפש של אותם אנשים. הם מעולם לא סיכנו אנשים בשביל המסירות נפש שלהם.
לעומת זאת, בתקופה שלנו, זה פשוט בלתי אפשרי. ברגע שאתה עושה 'מסירות נפש' אתה לוקח אחריות על חיים של **אחרים**. מי אמר לך שאותם אנשים מעוניינים למסור את הנפש כמוך?! זה שאתה מוסר את הנפש של עצמך זה לפנים משורת הדין מצד התורה. מה אשם רב בית הכנסת שלך שאתה מלמד בחיידר בניגוד לחוק?! למה הוא צריך למות/לסבול מזה ח"ו?! כל עוד זה נוגע רק כלפיך-סבבה, אבל אם אתה מתחיל לקחת אחריות וסיכון על חיים/סבל של אנשים אחרים ללא שהם מודעים/חפצים בזה- ***זה אסור!!!! איסור מוחלט!!!! הלכתית ומוסרית!!!!***
אני בטוחה שלא היית רוצה שסבא שלך ימות/יסבול ח"ו בגלל איזה אחד שהחליט לפרוץ את הכללים בגלל שזה מסירות נפש נכון?!
מקווה שהובנתי.
אהובי, מעניין אותי לראות תגובה שלך עכשיו אחרי כל התגובות שעלו כאן…. אפשר תגובה ממך?! 😉
אימאלההה
פשוט נכוןן!!!!