תקוות העתיד

כתבתי אתזה באמצע הלילה סליחה מראש. יצא מגילה אז לא עברתי עלזה, תהנו❤
אני תולה את תקוות העתיד שלי על הזמן .
חושבת שעכשיו לטעות זה בסדר ובעתיד יצמח שינוי מתוך הזמן שחולף.
אני רואה את זאתי מהסמינר בצפת החסידית מאד
שלה לא היה קל בהתחלה, הרמה הרוחנית הייתה בתחתית של התחתית
וכך גם השם שהיא בנתה לעצמה בתיכון…
אבל בסוף, בסוף היא הצליחה! היא הפכה לבת חב"ד חסידית כנגד לכל מה שכולם חשבו. היה משהו שזרק אותה מתוך כל הבילבול לדרך המלך.
היא הפכה לבחורה איכותית שהגיעה למה שהיא היום נטו בזכות עצמה .
שלא נתנה מקום לכל התוויות שהבצפר הדביק לה על הגב והגיעה ליעד שלה (אומנם להגיע לסמינר זה לא יעד סופי אבל זה יעד שנמצא בדרך)

גם הרב ההוא שבא להתוועדות וסיפר לנו ,כמה היה קשה לו בישיבה
כמה רצה לעזוב הכל, מה שהחזיר אותו זה היה הרב שלו שהיה אכפת לו ממנו באמת ומשפט אחד שאמר לו היה כמו כאפה שמעירה, כיום הוא מרצה רב ואב למשפחה חב"דית.
ואני? אני רק חולמת להיות ככה, שמשהו יצמיד אותי חד וחלק למסלול שאני אהיה חסידית כבר ויתנער מכל השטויות שיש לי בראש!

קצת המון עלי:
אני מבית חסידי מאד, ילדה עם בטחון עצמי שעושה מה בראש שלה, ומה שלא נראה לי אני אומרת שלום ולא חייב יפה… יש אומרים שאני טיפוס קצת מרדן ועקשן וגם מצליחה לסחוף איתי קהל לתוך זה. הדברים שציינתי עלי באופי אינם היחידים או דווקא ההכי בולטים אלה שהם הדברים שהובילו אותי לבעיות שאני עובדת על עצמי ומנסה לפתור… ומה אני כיום אחרי עבודה ונפילות עם עצמי?

כיום אני ילדה מבית שהיה ממש חסידי שהפך לטיפה'לה פחות ואולי בגללי… (בתור אחות די גדולה בבית הכנסתי שירים והתרתי זמרים שאפשר לוותר עליהם, זה לא שהם אסורים כן? הם רק בסדר-. אולי נשמע לכן מוזר שילדה בבית מצליחה לשנות את הסגנון אבל לאט לאט זה באמת קרה) זה לא שהפכתי אותו ללא חסידי פשוט קצת נתתי פתח לדברים קטנים.

ולעצמי בכלל נתתי לעשות כל מה שבאלי. ומה בבצפר? אותו דבר… עושה רק מה שנראה לי וזה פגע בצוות הבצפר בחברות במשפחה ובי בעיקר,
אחרי הכל קיבלו אותי לתיכון בשמחה רבה.

ונחזור לאני של ימנו… כרגע מנסה לפתח הרגלי למידה ומוטיבציה להצלחה במבחנים או בכללי לדברים, כי כל זה אבד לי מתי שחרטתי פס על העולם והייתי חסרת אכפתיות לבצפר ולצוות. אל תחשבו שהבעיה נפתרה כי אני עובדת עלזה יום יום ובולמת את הלשון החדה שלי מלהגיד כל מה שיש לי למורות. עובדת על לחסוך עקיצות ומשפטי ציניות שהיו השפה היחידה שלי בעבר. עובדת על אהבה לכולם ומנסה להוציא ת'מילה שנאה מהלקסיכון שלי.

עובדת על הרמה הרוחנית למרות שלא השתפרה זה התקדמות כי הרצון עדיין שם למרות הכל!
אני אולי לחברות שלי נראית מאד פתוחה ואולי רוצה להיראות כזאת..דונט נואו
אבל לא! כשאני שומעת את השיר החדש של הגוי הזה אני נהנית באמת אבל יודעת כמה בפנים בפנים זה מיותר ושבעתיד אני אשתנה ושאני שומעת ניגון בהתוועדות בבצפר אני מחזיקה דמעות חזק חזק בעניים שלא יראו.

שמדברים על איזה סגנון בית היית רוצה (כן למרות הגיל הצעיר שלנו)
אני יודעת שאני רוצה בית חסידי, רק חסידי!
מבחוץ אנלא נראית כזאת שהרוחניות חשובה לה… אני יודעת אתזה אבל מזמן למדתי לא לשפוט לפי מראה. אני יודעת אתזה שהחברות שלי מפריעות לי להתקדם ברוחניות אבל בכל זאת רוצה אותם איתי ומאמינה שיקבלו אותי אחרי שאני 'אתחסד' ואולי אני אשפיע עליהן (זה גם משהו שאני תולה על הזמן) אבל ביתיים זה יותר כמו פנטזיה… כי אני ממשיכה לשמוע שירים ולראות סרטים וללכת בצניעות אבל לא בול לפי תקן רבני חב"ד, השפה שלי לא מי יודע מה נקיה והתפילה גם כן צולעת קיצער יש הרבה עבודה אני יודעת אתזה

אבל אני במקום הזה המון זמן. במקום הזה של הרצון האמיתי לשינוי אבל נהנית מהעכשיו .אז אני סומכת על זה שאני אגיע לכיתה יאיב אני פתאום אפול לקרקע כמו כל הסיפורים היפים אני אלך לי לסמינר והלוואי צפת. אקים בית נאמן בישראל עם בעלי החסיד ובום הסיפור מסתדר לי מעולה בראש
אבל תכלס אני יודעת אתזה שצריך עבודה ולסמוך על הזמן זה יפה מאד אבל צריך גם לפעול.
אני רוצה ויודעת שצריך לפעול אבל נשארת במקום ולפעמים יש צעדים קטנים אחורה, ומפחדת שהחלום הזה ללהפוך לילדה טובה כמו שמעולם לא הייתי ינופץ לי בגלל ויתור עצמי (קרה לי בעבר והתאוששות מזה קשה עד מאד ולכן אני מאד מאד נזהרת שלא להגיע למקום הזה שוב)