תפילת הלב

נשארת למטה?………

אולי יש כאלה שמשתתפות במיזם הזה,
ואולי יש כאלה שלא.
המיזם הנדיר הזה נקרא "זמן אוויר" (פליז לא להקשות עלי ולשאול על שם מה, אין לי מושג בדיוק למה התכוון המשורר.) המיזם הזה הוא בעצם חברותות של לימוד חסידות בין בנות תיכון וסמינר חבדיי"ם לבין בנות אולפנה דתיות לאומיות.
אז "קיבלתי" לפני כשנה וחצי ילדה. אולי היא קטנה ממני בגיל בשנה וחצי- שנתיים, אבל היא גדולה מהחיים. יש לה נשמה מיוחדת. בדוק.
לפני כמה זמן למדנו יחד על שני החלקים שמהם מורכבת התפילה: החלק הטכני שזה להגיד את המילים, לקרוא מתוך הסידור, לעמוד, לשבת, 3 פסיעות קדימה ואחורה וכו'.
בנוסף, יש את החלק הרגשי יותר שזאת הכוונה.
כן כן. כוונה.
(רוצות בדיחה? קבלו: באיזה חלק בתפילה חייבים להתכוון ולחשוב? – – – "היום יום x בשבת שבו היו.." חה חה. עצוב.)
סיפרתי לה על זה סיפור שעלה לי: פעם הבעש"ט נכנס לבית המדרש שלו לתפילה ונעמד בפתח. החסידים נתנו לו מקום להכנס אך הוא לא נכנס. עומד ולא נכנס.
שאלו החסידים את הבעש"ט מדוע הוא לא נכנס? ויען להם מורם ורבם שאין מקום. בלב החסידים תמיהה, והוסיף מורם ורבם ואמר כי בית המדרש מלא בתפילות שלא עלו למעלה, ולכן אין לו מקום להיכנס.
המשכנו לדבר וללמוד, ואחרי כמה ימים, בשעה די מאוחרת בלילה, אני מקבלת ממנה הודעה.
היא כותבת שהיא חושבת עכשיו על הסיפור על הבעל שם טוב והתפילות שנשארו בבית הכנסת, וזה כואב לה מאד.
יכול להיות שיהודי מתפלל תפילה 'עלובה' ולכן התפילה לא תגיע אל ה'? פתיחת הסידור לא מספיק מראה על רצון לקשר? ועוד זה בבית כנסת… המאמץ הזה לא שווה מספיק כדי שהתפילה תעלה למרומים?
יכול להיות שהתפילה הקטנה שלי נשארת בבית?? אני מתאמצת ואומרת את ברכות השחר, ויכול להיות שה' לא שומע את המילים? אם אני מרחפת בתפילה, זה כמו שלא התפללתי בכלל?
זה לא נותן כח להתפלל. להפך, זה מאכזב ומייאש!
אאוץ. הנשמה המיוחדת הזאת פשוט מיוחדת מידי בשבילי. איזו רגישות.
היא חושבת ברצינות על מה שלמדנו, וכשזה לא מסתדר לה, זה באמת מציק לה. זה נוגע לה.
אז מזל שאני ציפור לילה (או אולי סתם 'עצלן לילה'), שיכולה לשנס מותניים ולכתוב הודעה ארוכה כשנת הלימודים. הרי היא לפניכן:

היי (השם האמיתי שמור במערכת:) ) שבוע טוב!
כל פעם מחדש אני מתפעלת מהפנימיות שלך איך שאת לוקחת כל דבר בשיא הרצינות ואם את לא שלימה איתו עד הסוף זה מציק לך ואת תצטרכי להבין את זה!
דבר שני, כמו שלמדנו שיש שני חלקים שהתפילה חייבת להכיל: החלק הטכני שזה אמירת המילים, פתיחת הסידור וכו, ויש את החלק הרגשי שזה הכוונה.
כמובן שכמו שאת מתארת, הבעיה של רובינו זאת הכוונה בתפילה?
בכל מקרה, לא משנה מה, הקב"ה מחכה לתפילות שלנו ורוצה שנפנה אליו.
כשהתעמקתי בסיפור הזה עלו לי שתי תובנות מרכזיות:
1. הסיפור הזה היה מול חסידי הבעל שם טוב, התלמידים שלו שבטח היו חשובים לו. זאת אומרת שהוא לא רצה להכאיב להם ולאכזב אותם ח"ו, הוא רצה שילמדו מהעניין הזה לקח בעבודת ה', ושימשיכו להתעלות. הסיפור הזה לא נועד לייאש.
(ידוע שהבעש"ט שגילה את האהבה שלו גם כלפי יהודים "פשוטים" שלא יודעים הרבה תורה וכו', הוא אמר להם תמיד שהקב"ה מחכה שכשישאלו אותם מה נשמע, הם יענו ב"ה וישבחו אותו בשפתם ה"פשוטה". זאת אומרת שגם אנחנו, בנות "פשוטות", יכולות לגרום נחת רוח לקב"ה, ועל אחת כמה וכמה בזמן התפילה שזאת מצווה.)
2. חשבתי לסכם את זה במילה אחת שאהובה עלי: אינדווידואליות.
יש מושג שנקרא "ירידת הדורות". אפשר להסתכל על דור התנאים- ענקי עולם, לעומתינו- אנשים יותר פשוטים (שבגלל זה אגב, יש לנו יותר פירושים, תפילות, דברים ללמוד מהם וכו', כי כשהם למדו פסוק אחד, הם הבינו אותו על בוריו, אבל אנחנו צריכים לעשות את התהליך הזה בכמה שלבים.)
בתקופת הבעש"ט, החסידים שלו באמת עשו עבודה ענקית עם עצמם והשתדלו כמה שיותר. אני בטוחה שכשהבעש"ט אמר להם שהתפילות שלהם נשארו בביהכנ"ס, הוא לא רמז להם לעשות עבודה בלתי אפשרית עם עצמם. ההפך, הוא בטח עורר אותם על ענין בסיסי אצלם שיש באפשרותם לשפר.
יש פרק בתניא שאני מאוד מאוד מתחברת אליו (אולי נלמד אותו בהזדמנות?) זה פרק ט"ו בחלק הראשון של ספר התניא, והוא מדבר על הענין של התאמצות ועבודה.
אדמו"ר הזקן מביא שם דוגמה: פעם היה נהוג לשנן את החומר 100 פעמים. מי שעשה זאת נקרא "אשר לא עבדו" אבל מי ששינן את החומר 101 פעמים, זוכה לתואר "עבדו". למה? כי פעם הנורמה הייתה לשנן 100 פעמים, וזה לא היה מיוחד. אבל מי שיצא מגדר הרגילות והנוחות שלו והחליט שהוא משנן יותר ממה שהוא רגיל, וגם אם זה רק עוד קצת, הוא עשה עבודה והתאמץ, ולכן זה נקרא שהוא עָבַד ועשה מעשה.
ככה גם אצלינו בתפילה, בדור שלנו התפילה אולי לא נראית הכי זוהרת ומיוחדת ביחס לדורות הקודמים, אבל צריך להסתכל רק על עצמינו ביחס אלינו, אינדווידואליות. לא לשום בנאדם אחר. והפרמטר שלנו במשוואה זה כמה אנחנו התקדמנו ביחס לאתמול שלנו.
יש משפט חסידי במקור מיידיש: "צריך להיות שהמחר יהיה יפה יותר מהאתמול". זאת אומרת שאנחנו תמיד רוצים להיות בעליה, אבל להסתכל על עצמינו ולראות בכמה אנחנו יכולים לעלות, מה יהיה ריאלי ומציאותי שנתקדם וכו.
אני לא יודעת אם אמרתי לך, אבל נגיד אצלי, שבזמן שאני מתפללת המחשבות מרחפות לגמרי, החלטתי שאני מידי פעם הולכת ללמוד פירוש חסידי על קטעים מסוימים בתפילה, ולמשך כמה זמן אני משתדלת לחשוב על הפירושים האלה בזמן התפילה. אולי לפני 300 שנה זה נחשב כלום, אבל ביחס אלי זאת התקדמות.
יש משפט יפה (אני לא יודעת מה המקור שלו) "האיש היחיד שאתה יכול להשוות את עצמך אליו, זה אתה." זאת אומרת שהעבודה היא ביני לבין עצמי. ההתקדמות היא אישית. אבל כמו שאמרתי מהתניא, התקדמות היא דבר ענק וזה שווה! לכן אני בטוחה שכל פעם שאת פותחת את הסידור בעקשנות (חיובית כמובן!!) ומנסה כמה שיותר להתקדם, זה עושה נחת רוח לקב"ה, כי את מתקדמת, מתאמצת, משקיעה.. אני לא מעודכנת מה קורה בעולמות העליונים למעלה, אבל אני בטוחה שהתפילה שלך לא תקועה בבית! חס ושלום להגיד ככה.. כל דבר קטן בתפילה מוכיח שאנחנו רוצים להתקשר לקב"ה. ורק אם אנחנו נתאמץ להתקדם עוד טיפ טיפה מעבר לנורמה שלנו, זה יקפיץ את כל השווי של התפילה.. (אגב לכאורה הקב"ה לא באמת זקוק לתפילה שלנו, אבל הוא נכסף אליה ("למעשה ידיך תכסוף") כי זה מסמל על הבטחון שלנו בקב"ה שמתבטא דרך התפילה)
אוקיי סליחה, זה היה ארוך ומתיש (וברגע ששלחתי לה את ההודעה הזאת זה הזכיר לי שההודעות הארוכות היחידות שאני שולחת זה הפוסטים לכאן?)
אני בחיים לא הייתי שואלת כאלה שאלות מעמיקות (למרות שאני צוללת די אחלה) אבל חשבתי לעצמי שגם כאן, יש הרבה בנות, ולחלקן בטוח בטוח יש נשמה כזאת מיוחדת. אז שמתי פה "העתק- הדבק" + פתיח וסיום בשביל לנסות להועיל לסביבה.
אז אם יש כאן מישהי שזה עזר לה- אני את העבודה שלי עשיתי:)
טוב, נשאר לי את עבודת הלב. שזאת התפילה?