תוציאו אותי משם

את נופלת.
וכשאת חושבת שאין עוד לאן ליפול את מגלה שהבור עמוק יותר,
חסר תחתית.
וזה כואב. ואת רוצה לצאת, ואת עושה מעשה, מקבלת החלטה.
וכשאת שוב נופלת את מפסיקה להאמין.
מפסיקה להאמין בעצמך, לעצמך.
מפסיקה להאמין בכוחות שלך, בעוצמות שבך.
מפסיקה להאמין שאי פעם תצאי מהבור.
את קוראת לעצמך שקרנית – רק אתמול הבטחת להפסיק!
פושעת – תראי לאן הגעת!
טמאה – לא מגיע לך לעמוד לתפילה!
הקולות של הטוב מתערבבים עם אלו של הרע.
כינויי גנאי מתעופפים באפלה של הבור, תופסים אותך, מנערים אותך,
גוררים אותך למטה.
איך זה שמבחוץ את נראית כל כך שלווה? למה הצעקה שלך דוממת?
נצנוצי האור ממלאים אותך מבפנים, אבל החושך שעוטף את כל כולך מוחשי כפליים.

תוציאו אותי משם.