תגלו לנו!

הפעם תורכן – תשובות המבוגרים לשאלות שלכן

הנה השאלה הראשונה שלכן. היא מורכבת מפניה של שתי גולשות:

תסבירו לי פליז: למה אצלנו, בחב"ד, נמנעים מלדבר על עניינים נשיים אישיים? ואל תגידו לי "את זה יסבירו לך בהדרכת כלות / כשיגיע הזמן את תדעי". למה אי אפשר לשאול ולקבל תשובות אמיתיות, לא מתחמקות, לא כדי לצאת ידי חובה, למה??

אתם באמת לא ידעתם כל מיני דברים (…) עד החתונה? איך אתם מצפים גם מאיתנו לא לדעת כלום? ואם כן, אז באיזה דרך אתם מצפים שאדע אם התחמקתם מלענות?

בגלל ההתנהלות הלא-חכמה הזאת בנות הולכות לחפש תשובות במקומות אחרים… וזה למה? בגלל שלא רצו לדבר? בגלל שפחדו שאם יגידו – לא יודעת מה יקרה.
תחשבו בהיגיון, אם אתם, המבוגרים לא תתנו את התשובות – בנות יקבלו אותן בדרכים אחרות, שבהן אתם אפילו לא יכולים לסנן מה אמת ומה לא, מה לומר ומה לא, אז זה כבר לא בשליטתכם. אז למה לא לתפוש כשזה עוד נתון באחריותכם??

שלום יקירותיי
כיף לי לענות על השאלה הזו, אבל גם מורכב לי. ובאיזשהו מקום בליבי אני שמחה שניתנת לי ההזדמנות להסביר.

יש כמה סיבות וגורמים לכך שכל הנושא הזה לא מספיק פתוח בשיח החופשי עם הדמויות הבוגרות. בואו ניגע בהן, ואחר כך גם אשתף מה הדרכתו של הרבי בעניין.

ראשית, עניינים אישיים של נשים וזה כולל: הריון ולידה, הלכות טהרת המשפחה, סיבות לצניעות, סימני התבגרות, משמעותם וכו' – נכללים בהגדרה של "דברים שהצניעות יפה להם". השבח שלנו הוא כשאנו נוהגות בהם בצניעות. וגם מבחינה הלכתית, לא כל דבר מתאים להיות מדובר באופן פומבי. צריך להיות מדובר, בהחלט. אחרת איך נדע??? אבל לא בפומבי.

אם הבנתי נכון, אתן אכן רוצות תשובות. לא בהכרח ביקשתן שנפרסם באתרים ובעיתונים לנשים, אלא שפשוט נדבר איתכן על כך. שתוכלנה לשאול שאלות ברורות ולקבל תשובות ברורות. ובכך אתן צודקות. כמעט לגמרי.

האם לא ידענו על כל מיני דברים עד החתונה? תלוי מי מאיתנו. יש כאלו שבאמת עד החתונה לא ידעו שום דבר. אני יודעת על כך בוודאות. ויש כאלו ששאלו חברות מבתים פתוחים יותר. למשל.

העובדה שבנות רוצות לדעת ומחפשות מקורות מידע היא ברורה, וגם מובנת לי. זה יכול להיות כל כך מסקרן. בפרט אם יש תחושה "סודית" סביב העניין.

והתפקיד שלנו המבוגרים הוא לתת את המידע הזה. בפרט אם ניגשתן ושאלתן.

אז אם לא העזת אף פעם לשאול – אין לך שום טענה. ואם שאלת וקיבלת תשובות – גם כן אין לך טענה.

אבל אם ניסית לשאול ונתקלת בהתחמקות (והתעצבנת או צחקת עלינו), בואי אשתף אותך בסיבות האפשריות למה זה קרה.

כובד האחריות, וגם קצת מבוכה
אנחנו, ה"מבוגרות" לצורך העניין, מאוד רוצות בשבילך שיהיה לך הכי טוב. אנחנו חושבות שצריך אחריות רבה כדי לענות נכון לשאלות כאלו, ודווקא משום חשיבותן.

ולפעמים מרוב זהירות, יש חשש בתוך ליבנו פנימה. אני מתכוונת בהחלט לאמהות, ולמורות. חלקינו חוששות שנגיד מילה לא במקום, שנתאר תיאור לא נכון. אנחנו רוצות בשבילכן את הכי טוב.

חלקינו ממש שמחות שמגיעה "אחות" לבית הספר בכיתה ה' או ו' ואנחנו "פטורות" מלדבר על זה… שאישה מקצועית תעשה את זה ולא אני…

חלקינו ממש מאושרות שתהיה מדריכת כלות ולא נצטרך לדבר איתכן בעצמינו.

בנוסף, מבוכה אישית. חשבתן על זה שאולי גם אותנו זה מביך? לחשוף עניינים אישיים שלנו מולכן? מאוד נוח לנו ש"מישהי אחרת" תדבר במקומינו.

זה לא אומר שזה בסדר להתחמק. אבל שאלתן למה… אז אני עונה מהמקום האמיתי והאנושי שקיים גם הוא.

יכול להיות שחלק מאיתנו גם חוששות שמידע כזה יכול לבלבל אותך משום שעדין לא הגעת לגיל מספיק בוגר (לדעתנו… ואולי טעינו).

ומה הרבי אומר?
הרבי לצידכן. חד משמעית.

הרבי אומר שאתן חכמות, והעולם פתוח ויש הרבה ידע, ועדיף שתשמענה מאיתנו את הדברים בצורה ברורה ומתאימה.

איך הרבי ממליץ לעשות את זה? באופן של פנים אל פנים, ובקבוצות קטנות.

כן, אלו נושאים חשובים ורגישים. יש בהם גם שוני בין אחת לשניה, כי יש לנו טבעים שונים, ורגשות שונים. כל אחת צריכה לקבל את ההדרכה באופן שתרגיש נוח לשמוע ולשאול. וזו אחריות שלנו להתגבר על המבוכה והחשש וליצור את האפשרות שלכן לקבל מענה ישיר מאיתנו.

המלצתי האישית כרגע היא, שמי שיש לה שאלות תפנה לדמות בוגרת עם הצורך הזה. אמא היא בעדיפות ראשונה, ולפעמים מתאים יותר לפנות למישהי אחרת. תבחרי בשיקול דעת את הדמות הזו. ואם יש לכן אומץ, פנו למורה, אפשר גם בכתב, ובקשו שתדבר איתכן על זה או שתמצא עבורכן (כקבוצה / כיתה) מישהי שתוכל לענות לכן לשאלות.

אל תגידו לנו "כשתגדלו תבינו"
אתן כל כך לא אוהבות שאומרים לכן את זה, אז אני רוצה לגלות לכן משהו.

האמת היא, שיש דברים שלא מספיק לדבר עליהם בתיאוריה. ובאמת, רק כשיגיע הזמן הנכון המידע סביבם יהיה רלוונטי. אז הסקרנות מובנת, אבל היא לא בהכרח צודקת.

בנקודה הזו המבוגרים צודקים מנסיונם. יש מידע בסיסי שתוכלי לקבל, אבל כל נבירה מעבר עוד ועוד – לא תביא אותך לשום מקום טוב.

יש משהו בעיסוק בנושא הזה, בפרט כשהוא עדיין "בתיאוריה", שאין בו שובע. ככל שנגיד ונסביר והכי ברור, עדיין תרצי לדעת עוד. ולפעמים, כמה שפחות לדעת – יותר נכון בשבילך. וכמה שיותר לדעת – זה אחר כך למצוא את עצמך עם צימאון גובר שיהיה קשה יותר להתמודד איתו.

עוד נקודה. צניעות במחשבה. מכירה את המושג הזה? ככל שתשמרי את הסקרנות שלך בגבולות, ולא תעסיקי את הדימיון במידע ועוד מידע, תוכלי לשמור יותר על צניעות המחשבה שלך.

ולצניעות במחשבה יש יתרונות עצומים. זו סגולה לחשיבה בהירה, ליכולת שיפוט נכונה ויראת שמים.

אז מה תעשי עם הסקרנות הגדולה (במידה ואת כן רוצה לשלוט בה ולא שהיא תשלוט בך)? ההמלצה היא להיות עסוקה בעניינים מעשיים, בתרומה לאחרים, בהתנדבות, בעזרה בבית. להיות עסוקה כפשוטו בלהוסיף טוב ואור בעולם. להתחייב לכל מיני דברים שפשוט ימלאו את זמנך.

ולכל מי שעדיין נשארת מתוסכלת ואומרת "בגללכם נלך לחפש במקומות אחרים" – זה יהיה באמת חבל. ממש. כי גם אם יש לך ביקורת על המבוגרים, לא מגיע לך להעניש את עצמך בגלל זה. נכון? זו בחירה שיש לה תוצאות. כמו כל בחירה בחיים.