תגובה לפוסט שלך. ❤

וכשאת רחוקה
לקריאת הפוסט: וכשאת רחוקה

– כי עוד לא התעוררתי.
ואת חורטת על הלב שלי – כמו שרק את יודעת -.
זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו.
חורטת על הלב שלי כמו שרק את יודעת.
שוב.
–
פעם, כשהסתכלתי בעינייך התמימות,
רציתי רק שיהיה לך טוב.
פעם, כשהחזקת בביטחון את ידי,
הייתי רצה מול כל מכשול, כל אבן,
מגוננת עליך מפני העולם.
פעם, רציתי רק לשמוע אותך,
את מחשבותיך ודאגותיך.
פעם, חייך היו חיי,
והם היו חיים יפים כל כך, טהורים ומלאים באור.
רק רציתי שזה לא יפסיק לעולם.
–
וזאת מעולם לא היתה הצגה.
והבועה מעולם לא היתה בועה.
וכשהתנפצתי, מבועות של אנשים אחרים,
רק קיוויתי שלא תראי. שלא תדעי.
שלא תאבדי את האמון והטוהר שלך שוב.
ועד היום, ותמיד,
אני מחכה לך כאן.
רק רוצה שתחזרי, שתספרי.
כי מעולם לא הייתי בועה.
ואת מעולם, ותמיד, היית חלק מליבי. ממני.
חייך היו חיי,
וחיי שזורים בחייך.
וסליחה שלא השארתי לך עוד כוח, לסלוח.
כי עוד לא התעוררתי.
רוצה שבימים תהיי פה, איתי,
וכשאת רחוקה –
תגידי לי שאת מתגעגעת.