תאהבי אותי או תעשי בכאילו

ככה יהיו לי חיים יותר קלים
שלום המורה, מה שלומך?, ישלי כמה מילים לומר לך…
מספר ימים לפני תחילת התיכון, כיתה ט' היה מפגש שכבתי של התלמידות והצוות, אני זוכרת שהמנהלת הציגה לנו את המורות המחנכות שהולכות להיות לנו, אני הסתכלתי עליך ואמרתי לעצמי שלא יודעת למה את לא מוצאת חן בעייני, כאילו לא רציתי שאת תהיי המורה שלי בכיתה ט'.

וכמובן שביום הראשון הגעתי כולי נרגשת ללימודים וגיליתי שאת המורה שלי, בהתחלה התבאסתי אבל עודדתי את עצמי ואמרתי לעצמי שבמפגש השכבתי היא לא דיברה בכלל ואני לא מכירה אותה ואולי היא חמודה, וכך בעצם נתתי לה "צ'אנס", אז זהו, שאני קצת מאוכזבת מהמורה שלי, כי.. זה נראה כאילו סוג של לא אכפת לה, כאילו יש אי שוויון נוראי בין בנות, יש בנות שהיא ממש אוהבת ויש בנות שהיא כאילו לא יכולה שיהיו איתה בכיתה, מנסה בכל אפשרות להוציא אותם מהשיעור.

כולם מכירים את זה שמדברים מידי פעם בשיעור, זה קורה לפעמים שהשיעור ארוך ואת חייבת לומר משו לחברה, או שיש את זה שהמורה מסבירה משו ואומרת משו מצחיק וכולם מתחילות לצחוק ופותחות דיון אם ככה נכון להגיד או לא, אז מה שתמיד קורה זה שברגע שיש את הקטע הזה של הדיון מלא בנות מדברות ואיך לא תמיד אני הקורבן.

תמיד אותי המורה מוציאה, וכאילו מה?! המורה, מלא בנות מדברות, אני לא היחידה בכלל, זה שאת שונאת אותי אולי (ככה זה נראה לפחות) זה לא אומר שאת יכולה להוציא אותי כל שיעור שלך, ואחר כך את מתלוננת שאני לא יודעת את החומר ומקבלת ציונים נמוכים, זה גם כי כאילו לא מעניין אותך ממני, כאילו את אומרת בסדר היא תצא זה יהיה ההפסד שלה, ובאמת שנמאס לי שאת מוציאה אותי כל הזמן, כי באמת שהוצאת אותי מלאאא מתחילת השנה והפסדתי גם מלא חומר.

 
עצוב לי שזה ככה, תלמידה