תפריט
-לפעמים נאיביות היא תכונה טובה-
?
זה היה עוד יום, יום כמו כולם יום כמו הכל
עשיתי כלום
פתאום בלי סיבה מיוחדת הזדחל אל הלב שלי עצב. לא מסביר, לא מוסבר, לא מובן.
נתתי לו להיות. הוא התמקם בין החדרים ופעם בשקט
אחר כך הוא הגביר ווליום. אני לא אוהבת דציבלים גבוהים זה עושה לי צורם באוזניים, ניסיתי להנמיך.
אבל כנראה הוא התרווח יותר מדי טוב והרגיש יותר מדי בבית, לא אפשר לי להיות עליו בעלת בית, לשלוט על הדציבלים שלו; לשלוט עליו.
ובגלל שעשיתי כלום ורציתי לגרש גם את הכלום הזה, נעניתי לקריצה של המגירה שלי, קרצתי לה בחזרה, פתחתי אותה.
קצת על המגירה שלי: תמצית טוב, תום ואושר. התגלמות מזוקקת של נועם ויש כפל מבצעים. מכילה את חיי הטובים, מכילה אותם. (מגירות לא מתות אז חבל שאני כותבת הספד ובכלל סיכמנו שאסור לי לכתוב ביוגרפיות)
הידיים שלי ידעו מה אני צריכה יותר טוב מהראש, הן הוציאו ממנה בספונטניות ניילונית שהדפים בתוכה אומרים "צר לי המקום"
התיישבתי על מיטה רוקנתי את הניילונית נשמתי התחלתי לקרוא.
פתקים קטנים מחברות: 'התגעגעתי', 'טוב שאת איתנו', 'היה טוב איתך', 'מזל טוב', 'אוהבת'
פתקים גדולים מאבאמא: 'אוהבים אותך', 'אומרים עלייך תודה', 'מעריכים', 'מתפללים', 'שמחים איתך' 'סומכים עלייך'.
ככה, טיפות טיפות, נשטפתי נוסטלגיה ואור. ככה, פתקים פתקים, שטפתי עצב.
***
החיים שלי ממוחזרים ונעים במעגליות קבועה ובמסלול שמישהו גדול מתכנן.
המחזוריות והתכנון עושים לי רגוע בלב הם נותנים לי עוד סיבה להאמין
כי כמו שפעם היה טוב, אני יודעת שהוא יהיה; מתפללת שאהיה
(תודה, אנשים טובים, על הנוכחות שלכם בחיים שלי. תודה שאתם מהווים עוד סיבה לשמוח)
?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
וואייי
קורה לי מלאאא שהעצב מגיע
אבל לי אין מגירה
אז אני פשוט איתו בפנים ככה עד שיבוא המושיע??
אוף… אולי תצרי לך מגירה בלב, אם לא באופן פיזי?
תנצרי לך חזק עד כמה שאת אוצר, ומהממת וטובה וחשובה לעולם וילדה של השם.. אולי תנסי להרגיש את זה חזק? אני חושבת שזה יכול לעזור
זה היה יפה..
שמחה שהיה לך ענוג, יוזבד
לי פתקים כאלה עושים כווצ' בלב..
את כותבת.. רגוע כזה, עדין ונוגע.. לא מצליחה להגדיר.
מבינה את הכווצ', כשהלב גם ככה מכווץ' לא צריך יותר מדי כדי לכווץ אותו שוב 🙁
א.. לא יודעת מה לכתוב.
תודה על התגובה הזו
וואוו.
זה כל כך מתוק ומלטף.
שמחה שהרגשת ככה
מים קרים על נפש עייפה – – –
וכמה זה יפה!!!
וואו, תענוג לקרוא אותך.
פוסט מתוק ונעים ומרגיע ומכניס פיסות של שמחה ללב.
תודה ששיתפת איתנו את הרגעים הקטנים-גדולים האלו!
ואוו, לגמרי ככה. הגדרת טוב.
ואיזה כיף שזה מה שעשה לך הפוסט, תודה לך בעצמך על התגובה!
יוזבד❤️❤️
את יודעת שגם אני משתמשת באותו רעיון?
אבל לרוב זה מהעציב אותי עוד יותר… לא יודעת איך להסביר.
והכתיבה שלך.. פשוט כישרון. כמו תמיד.
אהבתי לקרוא ממך.
בת מתוקה! כיף לקבל תגובה ממך
אני כנראה לא הנוסטלגית היחידה כאן, אחרי הכל כולנו בנות 🙂
יש בזה מן המעציב, את צודקת.. צריך לדעת מתי וכמה ואיך ובאיזה מינון לפתוח את מגירת הזכרונות הנעימים האלו
תודה, ילדה
…וככה, במילים הפשוטות, היפות והאמיתיות הללו, כתבה יוזבד אותי.
עשה לי טוב לקרוא את זה, שמחה שהעלית.
ואני אוהבת את הכתיבה שלך.
…והיא חיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
(סתם כי זה היה נראה סיום שסוגר מעגל)
כתבתי אותך? ואוו.. כמו שכתבתי לבת מוזרה, עצם היותנו בנות מתיר לנו להתנסטלג ולהתרפק על פתקונים
כיף שעשה לך טוב, (גילוי נאות: התלבטתי מאוד אם להעלות, הרגיש לי חשוף מדי.. אז בסוף מסתבר שהיה שווה)
חח, שין, זה הדדי… תודה!