שמלת כלולות /2

והאמת תהיה נעדרת

לפרק הקודם
ימים ושבועות ושנים חכתה רננה לצדוק.
חכתה לאוכל. אך צדוק עדיין לא חזר.

וכשבטנה חישבה להתעלף מרעב, הגיעה האוכל המורעל מהשועל.

ואז היה גם את ההלך שהציג את עצמו תמים ובסוף הרס חלק שלם משמלתה.

היו גם את חיות הטרף המשוגעות, בהן היא דווקא כן הצליחה להילחם מבלי ללכלך שמלתה, ומשהצליחה, שמחתה הרקיעה שחקים.

היו ימים של כניעה. היו לילות עצובים, היפוכם של שמחה ורננה.

וכשהגיעה לסף כניעה- תמיד צנחו בסוף תפוח ודלי מים הישר מן השמיים. ממדבר מתנה.

אך היו תקופות בהן חיכתה שנים על גבי שנים לאוכל. והיו גם כמה עלפונות בדרך.

זכרו של צדוק הלך והתעמעם עם אש הערב במדבר, ופעמים חשבה שאולי וזיכרון ישן זה אינו אלא תעתוע, והאמת היא שהיא צריכה להתרפש בבוץ. למצוא אוכל.

יום ועוד יום. שקיעה ועוד זריחה. סופה ועוד בצורת. וצדוק – לא בא.

וכשהניסיון הבא הגיע, בדמות סלסילת דברי מאכל מכתימים בבירור שהונחו מולה שעה שישנה, היא זכרה את דבריו של צדוק, אך לא הייתה בטוחה אם זיכרונות אלו, אמתיים הם או לא.

רננה הייתה צריכה לבחור – להאמין בצדוק מבלי לדעת אם הוא אכן עודנו קיים. או להתלכלך.

אמונה על פני ידיעה.

התלכלכות שאינה יודעת אם היא עודנה תלויה בדבר – או אמונה. כי נשמתה עוד זעקה לה "שמרי על שמלתך! שמרי עליה!!!"

ומילותיו האולי נכונות הדהדו בראשה "זכרי, רעייתי. ששמחה היא משמעות שמך. היא תיתן לך הכח לעבור ניסיונות וקשיים שעוד יבואו עלייך כשלא אהיה פה… יש בך את הכח הדרוש. ושמחה תעזור לך להוציאו אל הפועל".

שמחה. שמחה. שמחה.

רננה בחרה להאמין.

היא החלה לרקוד לבדה באמצע הארץ השוממה, הלא זרועה. דמה החל לתסוס, וככל שרקדה החלה לשמוח יותר. לחייך לעבר השמיים.

כל הרעב שעוד נותר בה- התמוסס לו באותה השעה.

רננה הפכה את סלסילת המאכלים על פיה. רמסה אותם שוב ושוב בעקביה. ושמחתה – לא ידעה גבול.

"אני עושה את זה בשבילך, צדוק" לחשה אל עבר שמיים ואש.

הרוח חבקה אותה בתשובה.

.

עוד שנים עברו. עוד סלסילות באו. פעמים היא הצליחה לשמוח ולגבור עליהן. פעמים היא שמחה אך לא הייתה חזקה דייה לרמוס אותם מידית, והשאירה אותם כעיוורת וסכלה – מול פניה, כי חשבה לתומה שהם ייעמדו שם רק ליופי – משום שיפים הם היו, ושהיא תצליח להתגבר עליהם כל יום מחדש.

פעמים היא טרפה אותם מידית. מיואשת. וכתמים – כתמים התפשטו על שמלתה.

פעמים היא לא ידעה בכלל מה הן אותן סלסלות ומה הם אותם מאכלים, או אז רק השמיים יכולים להעיד עד כמה הרעידו אותם זעקות כאב של אישה אחת , שלא ידעה עוד, מה רע ומה טוב.

.

פעמים – פעמים. כל פעם ותוצאותיה שלה.