"שם בדוי"

בא לי להיות אני,
אבל אני באמת,
בלי אורות הזרקורים,
בלי הרבה ריגושים
להיות כמו כולם
בלי כל המחשבות שמסביב

בא לי חברות באמת,
לא כי אני, אני. או בגלל מעשיי
בא לי משהו אמיתי בגלל האישיות שלי,

יש לי שם אמיתי, והוא הפך למושג
בכל מקום שנושאים את שמי, הוא מוכר,
ואני סתם אחת שאוהבת ליזום
ליצור דברים חדשים, לגלות ולרקום.
לתת את הלב לאחרים, ולשמור על עוד אמון ועוד.

בלב שלי יש אלפי חדרים,
לכל אחת פינה ייחודית
בכל מקום וזמן הוא מכיל עוד אנשים
שנכנסים ויוצאים מתי שהם רוצים
אבל מתי? מתי יכנס אחד שישאר שם לתמיד?
שיכיר באמת את מי שאני, בלי כל הריגושים,
שיראה נשמה טהורה, תמימה, ואמיתית.
שאוהבת ותומכת, באהבה אמיתית.
שיכיר ויראה את כל מפעלי
בלי כל הריגושים החיצוניים, שסביביי.

ויום אחד החלטתי נחרצות
היום את השם שלי לשנות,
עברתי כמה שמות עד שהגעתי לאחת,
"אמונה"- השם שלי מעיד על עצמי,
חדורת מטרה ושואפת בו לדבוק
בכל קושי או צרה להתעודד , עוד לחשוק
בקרבה אמיתית מלאת אמונה,
להקפיד בכל יום על עוד תפילה ותפילה.

אבל אז הגיע יתוש טרדן,
שהשמיץ ושבר את מה שנשאר,
אי פעם הייתי אני בעצמי
אי פעם הייתי בשם בדוי

שניהם הוחרבו כמו בית מקדש שלישי
והלב שלי רצוץ מנופץ ושבוי
ואם חיכית לשמוע סוף טוב,

צר לי לאכזב,
כי אפילו לאבא שלי אין בית
עוד אין.