שלח לחמך – בשביל מה?

מאמר הגות אישי
בתור חובבת שירה מושבעת חלמתי לבוא לרגע שאוליד שיר בנוגע לפסוק הידוע של שלמה המלך "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".
היום המיוחל עוד לא הגיע, אבל בינתיים אני רוצה לפנות אליך ולהקדיש לך את המילים הבאות. ניתוח קטון שלי לפסוק הנ"ל.
אל ההתחלה של הפסוק מאז ומתמיד התחברתי. מילים מלטפות כאלה, נכון?
אבל בקשר לחלק השני…
אממ… כחב"דניקיות אנחנו מחונכות להתרחק מעשייה למען טובה אישית כמו מאש. אני? נוטה? חסד? לאחרים? בשביל? לקבל? תמורה?
פע פע, מריח רע. לא יקום ולא יהיה. ובכן כן, אני יודעת ש(לא בתור חב"דניקית, או שדווקא בתור חב"דניקית) קיבלתי מהקב"ה אגו בשפע, מי שרוצה יכול לבוא אלי, יש מספיק לכולם. אבל! מכאן ועד לתלות בחדר משפט מוטיבציה בסגנון של 'עשה טוב לאחרים, יום יבוא וכל הטוב הזה יחזור אליך' – זה לא. ועוד ליד תמונה של הרבי!

אקשן, בואי נפצח את הפסוק!
הכל פשוט מאוד, בסך הכל הפסוק מדבר על דרגות שונות של יהודים.

דרגה ראשונה:
רש"י פונה בפירושיו אל בן חמש למקרא. ואם כך, הוא פונה גם אל נפשו של הילד.
כמו שכולנו יודעות, ילדים הם אגואיסטים, אך לא מתוך רוע.
אם כך, רבי שלמה יצחקי מדבר אל ילד קטן ומתוק ומלהיב אותו ללכת ולעזור ליהודי אחר. למה? כי תראה איזה יופי! ככל שתעזור יותר, אחר כך תקבל יותר טובות בחזרה. מגניב, נכון? רוץ תביא לחבר שלך סוכריה (שנה הבאה הוא יהגר לאמריקה וישלח לך ארגז סוכריות מחו"ל).

דרגה שנייה:
דרגת הביטול.
בל נשכח שרש"י הוא נשיא דור. אי לכך ובהתאם לזאת מובן מאליו שהוא פונה גם אל ילדים בני חמש, וגם אל ילדים בני חמישים:
לך, יהודי יקר. עבוד קשה, טחן חיטה וקלע חלות. ואת ההכי יפות – אותן תשלח למים.
לפעמים עובדים חזק, מזיעים פיזית ונפשית, ואת התוצאה לא רואים. זה כואב וזה גלותי. חושך על פני האדמה.
אבל אל תפסיק! המשך לתת, המשך להעניק. אהוב. אהוב מאוד. ואת מי שהכי תאהב – שלח לים הכי רחוק…
אינך רואה איך זה יעזור לך בהמשך חייך? אינך צריך. התרחק מה'יש' שלך, ברח ממנו. תן את עצמך ליהודי אחר מתוך מקום נקי ושלם. בלי חישובים של מתי-יבוא-הרגע-בו-הוא-יחזיר-לי-על-כל-הטובות-שלי.
יום יבוא ותמצא אותו שוב, את אותו היהודי. והוא יהיה במקום אחר לגמרי. החיבוק שנתת לו אז – השפיע עד היום. זה ה"כי ברוב הימים תמצאנו" של הדרגה הזו:
ברוב הימים תמצא אותו, את אותו היהודי, במצבו החדש. את הטוב שזה עשה לו. את האור שיש היום בחייו, ואת התרומה הגדולה שהענקת לו.
טובה לעצמך לא מצאת. עד יום מותך לא קיבלת דבר תמורת עשייתך. חייך שלך לא השתנו.
מה זה נוגע אליך זה ממש לא משנה. היית שם בשבילו, לגמרי בשבילו. והאגו שלך לא קשור לפה.

דרגה שלישית:
דרגת האתהפכא, המדברת בעיקר על ימות הגאולה העתידה, "ברוב הימים".
השלמה מדוייקת ועמוקה עם מי שאתה באמת. אינך בורח מהנפש הבהמית שלך, אינך בורח מהאגו. הוא קיים והוא נוכח. אך הוא טהור כל כך ושלם כל כך. הוא האגו האמיתי.
אתה מבין: הוא ואני זה היינו הך. אב אחד לכולנו, ובשורש אנחנו אחד.
ואם כך, אין פה שני גופים שעוזרים אחד לשני ומקבלים על כך תרומה. זה עובד אחרת; אני נותן לך ובכך אוטומטית אני נותן לי! נשמותינו קשורות בקשר עצמותי ועצמי.
הנה אני שולח את לחמי, וברוב הימים, בקרוב ממש, אגלה את אחדותנו ואמצא את לחמי אצלך-אצלי.
ברכנו אבינו כולנו כאחד.