שיעור ספרות משלי

אז ככה היום ובכלל מתחילת שנה בשיעור ספרות אני כל הזמן מתעצבנת, המורה לא יודעת מה המשורר הרגיש בזמן שכתב את השיר והיא מדביקה לו כל מיני דברים לא קשורים, כמו המבנה של השיר מרמז על כלא איך הבנת את זה? בגלל שזה בתים של שלוש שורות? ולמה פח זה פח שמן שהספיק "רק" לשמונה ימים ולא מלשון מהפח אל החפת? תגידו לי אלה במשרד החינוך השתגעו? הם רוצים להרוס את האומנות???
ולכן כתבתי שיר ואני אכתב מה התכוונתי בכל שורה ושורה.
כדי שאף מורה עוד 20 שנה לא תגיד שהתכוונתי למשה אחר. כי_זו_לא_כוונת_המשורר1

לצערי יצא עצוב אבל בסוף יש תקווה ;]

תחת בומים כבדים
הפגזה בעזה
הנרקיסים פורחים
עוד שניה אזעקה

הבומים זה שמפגיזים את עזה ואני מהבית עדיין שומעת את הבומים ורואה את העשן. עוד שניה אזעקה כי כל פעם שמפגיזים אותם הם שולחים טילים.
הפרחים הצהובים פורחים בכל מקום בעיקר מול הבית שלי

תלו על עצמם סמל
הזדהות עם החטופים
כשכל העולם באבל
רק הם פורחים

כמו החוט הצהוב עכשיו להזדהות עם החטופים ככה גם הם צהובים. העולם עדיין לא מעקל והם פורחים בסבבה.

ארץ מדממת
שעד לפני שניה
הייתה שסועה
ומארץ תצמח אמת

השסע זה הקרע בעם שהיה פה ולא בנפש המשורר. והשורה האחרונה זה ארמז לפסוק אמת מארץ תצמח, למה הפכתי את המילים? כדי שזה יתאים לחרוז.

אמת רק נכונה
הצמחים בחציר, נבלו
הפרחים שבליבי, נקטפו
רק הנרקיסים עלו מעל האדמה.

הפרחים שבליבי נקטפו זה לצערי כמו מנהג גויים לשים פרחים על הקבר, אז הם נקטפו בשביל הקברים. ורק הנרקיסים עלו כי באמת בכל מקום שיש אדמה תראו פרחים צהובים פורחים.

פרחו, לא שמו על המצב
רצו להיות שם
ההמשך של החיים
רצו שנמשיך

רצו לתת גו לתמיכה להגיד אחרי הכל צריך להמשיך בחיים. לא להסתכל בחדשות ולא להיות מעודכנים כמונו לא לשים על המצב חוץ מתפילות.

הנרקיסים נותנים תקווה
אולי עוד נראה אותו
הם יחזרו מעזה
ונשיר יחד איתו

ניראה אותו, זה את הבן החייל והם יחזרו זה החטופים. נשיר יחד איתו לחזרת החטופים.

שרק תחזור
נביא לך זר
זר של ניצחון
זר של ביטחון

כשתחזור נביא לך זר נרקיסים כי הם נתנו לנו בעיין ניצחון וביטחון

של הבטחה
ארץ ישראל תשאר שלימה
ללא הזדהות
שלא תעלה הגהות

לא נתן את הארץ לאף אחד כדי שהם לא יעלו עלינו כמו הים ויהרגו אותנו כמו שהיים בולע כל מה שבדרכו.

נחזור הביתה ונשתול פרחים כתומים
בחולות יפרחו הנרקיסים
וניהיה מוקפים בהיסטוריה

נחזור לגוש קטיף ופרחים כתומים כמו צבע המחאה של ההתנתקות והצבע הזדהות עם החטופים וככה נזכור את ההסטוריה שלנו. [לא כזה קשה]

נזכור שלפני עשרים שנה
רצינו לחזור הביתה
ולפני שנה
רצינו כל חיילת הביתה

די ברור לא?

ונספר לנכדים
כן, פעם כך היו החיים
מאוד מורכבים
קצת קשים

כאילו נתבגר ונספר לנכדים מה עבדנו בשביל הארץ הזו.

אבל האלוקות בשחקים
הענן כיסה טיפה
אך אחרי שניה…
ראינו במוחש את הגאולה

הענן שישבנו עליו כיסה את בית המקדש ומיד אחרי זה ראיתי אותו בהדרו
[לא ענן של גלות כיסה.]

נראה מי בגבוהה
עוד יעיז לתת עזה
שתופר
ודברו דבר

ארמז לפסוק: "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום" שאף אחד לא יגיד שלום תמורת שטחים.

לא יקום
לא יוכל
וגם באום
קש הוא יואכל

המשך להרמז של הפסוק מהבית הקודם.
האום שתמיד היה נגדנו בל דבר שעשינו לא יוכל להגיד כלום

עם הנצח לא מפחד
גם מדרך ארוכה
אך בעיקר מקצרה ארוכה
או ארוכה קצרה

עוד ארמז לפסוק: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" אבל בנוסף העם לא מפחד מהדרך של הארמז מהתניא: "דרך ארוכה קצרה, ודרך קצרה ארוכה" שזה בעצם הדרך ללמוד משהו. בקושי או ברווח. ואם ההסטוריה חוזרת רואים כמה אנחנו לא לומדים מטעויות.

היה פה משהו לא ברור?
שלא יגידו שהסופרת הכל התחולל בנפשה
ובאמת אבל באמת אין קשר לשורות של כל בית, אני פשוט אוהבת שירים של בתים רבועים [מלשון ריבוע ארבע שורות] ואגב משהו אחרון החריזה מסורגת. ויש הרבה ארמזים.

אם נהנתן תעשו ליק ;] [חחחחח] סתם פשוט תעשו לב או תכתבו תגובה