שילוב הפכים

י"ט כסליו
י"ט כסליו.
אדמוה"ז יצא ממאסר.
מה ענינו של י"ט כסליו, אדמוה"ז, ספר התניא שהוא כתב?
שילוב הפכים 😉
חשבתם פעם איך יכולה להיות דרך שהיא
גם קצרה וגם ארוכה?
גם ארוכה וגם קצרה?
אם לא היה כתוב על זה בספר התניא – היינו חושבות שאין כזה דבר, שזה שטויות..
לשלב הפכים?? מי חשב על זה? איך זה מסתדר?
אז זהו, שזה כן מסתדר לנו!
הנה כמה דוג' לשילוב הפכים:

– לשלב מוח ולב –

מספרים שהמזכיר של הרבי היה אומר לבחורים שיוצאים לשליחות, לא לשכוח אחרי הארוחה שיש מי שטרח להכנת האוכל ולהגשתו וצריך להודות לה, למבשלת.
בחור אחד, לפני שיצא לשליחות, הגיע אל המזכיר, שמע, הקשיב, קיבל, יצא לשליחות.
אחרי הארוחה הוא ניגש אל המבשלת ואומר לה: המזכיר של הרבי ביקש להעביר לך תודה על הכנת הארוחה.
תגידו, איך זה נשמע לכן?
אכן, הבחור שמע, הקשיב, קיבל, אבל לא הפנים…!
המזכיר התכוון שהב-ח-ו-ר יודה למבשלת.
כי ה-ו-א אכל.
וה-ו-א אהב את האוכל.
וה-ו-א מודה.
אז זה נכון שזה יפה מאד שהבחור שמע ועשה. אבל הוא היה צריך לשלב את עצמו בפנים,
עם הלב.

– לשלב שכל ורגש –

מסופר על חסיד חב"ד, ר' משה מייזליש, שהרבי, אדמוה"ז שלח אותו לרגל בצבא הרוסי, אצל נפוליאון.
יום אחד כשנפוליאון הגיע לביקור במחנה, הוא חשד שר' משה, החסיד, הוא מרגל.
הוא ניגש אליו ואמר לו 'אתה מרגל!!!!!' ושם לו יד על הלב להרגיש את הפעימות.
החסיד, שלמד אצל הרבי שצריך להשליט מוח על הלב, עשה זאת.
והלב שלו פעם כ ר ג י ל !
בזכות זה הוא ניצל…!
השליט מוח על הלב.

– לשלב הבנה עם קבלת עול –

"דער רעבע האט גיהסן פריילאך זיין. פריילאך זאל מען זיין" ?
חלקכן אולי מכירות את הניגון הזה.. חלקכן אולי לא.
אבל כמה מכן יודעות מהו הסיפור שמסתתר מאוחורי הניגון?
י' כסליו. חג הגאולה של אדמור האמצעי.
מצופה מן החסידים לשמוח, נכון? כמו שהרבי אמר.. אבל..,
אבל איך?!?!
הרי יום לפני כן אדמו"ר האמצעי נפטר, הסתלק.. הפסקנו לראות אותו בעינים גשמיות..
מצד שני, הרי הרעבע הורה לשמוח ביום הזה
מה יעשו החסידים? מה נעשה אנחנו?
הם שרו "הרבי ציוה לשמוח. שנשמח" הרבי ציוה.. – נעשה.
הרעבע אומר, אנחנו עושים.

– מצד אחד צריך לדעת את המעלות מצד שני לדעת החסרונות –

הי' יהודי שהיה מדבר סרה על הנהגתו זו של הרבי שליט"א לקרב כל יהודי, גם את אלו שנראים רחוקים ביותר, וטען שזה בניגוד לדברי חז"ל כי יש לשנוא את הרשעים.
אחד מחשובי חסידי פולין היה מזהיר אותו שיחדל מזה כי הוא משחק באש, אבל הלה לא שעה לדבריו.
לפתע ארע מאורע מצער ביותר: בנו של אותו יהודי ירד מן הדרך, עזב את הבית והתרחק מאד מקיום התורה ומצוותיה. כמובן שהדבר גרם צער גדול למשפחתו, אבל לא יכלו לעשות מאומה.
יום אחד פגשו חסידי חב"ד ב"מקרה" (אותיות: רק מה') באותו בן סורר במבצע תפילין, ו"נדנדו" לו עד שהסכים לעשות טובה ולהניח תפילין. בהמשך נכנסו עמו בדברים, הזמינו אותו לשבת וכו' עד שחזר והתקרב לתורה ומצוות ואז חידש גם את הקשר עם משפחתו.
אותו יהודי ראה ברור שהי' זה עונש והוראה מן השמים על הנהגתו הקודמת, ולא נח ולא שקט עד שהחליט לנסוע אל הרבי ולבקש אישית סליחה ומחילה.
ואכן הוא נסע לרבי, נכנס ל"יחידות" וסיפר את כל מה שהיה תוך שהוא מבקש ומתחנן למחול לו.
שאל אותו הרבי: כיצד הרגשת כאשר היה בנך רחוק כל כך, האם הרגשת אליו "שנאה לרשעים" או שעדיין אהבת אותו?
ענה היהודי שכמובן המשיך לאהוב אותו כבנו למרות שכעס על התנהגותו ורצה בכל מאודו שיחזור למוטב.
אמר לו הרבי: כך אני מרגיש ביחס לכל יהודי!
הרבי הוא אבא שלנו!!

– מצד אחד לבטל את הישות מצד שני הרי ישנה גאוות יחידה –

ה' אומר למשה "בא אל פרעה" (פרשת בא).

משה, כבד הפה, הקטן, העניו, צריך לבוא אל פרעה, מלך מצרים, הגדול, השליט, הגאוותן, שלא נרתע מה' ומעבדו, לא מתרגש מאותות ומופתים, ולדרוש ממנו להוציא את עמ"י. וה' מוסיף שהוא יתלווה אל משה.

שורש נפשו של פרעה הוא למעלה מעלה גבוה מאוד מאוד! כל דבר בעולם אפילו היפך הטוב והקדושה יש לו שורש למעלה בקדושה, ושורשו בקדושה הוא עניינו האמיתי.

רק כשיורד בסדר השתלשלות בריבוי מסכים, פרסאות, העלמות והסתרים, הוא נראה למטה היפך הקדושה, עד לשיא הקליפה כמו אצל פרעה.

פנימיות הלב היא הנקודה העצמית שבנפש שלמעלה מגדר כוחות, שלמעלה מטעם ודעת המושג ומושכל ואינה נובעת מהתבוננות כלל.

היא בחינת אלוקות שבנפש המתגלה בבחינת יחידה שבה והיא נאחזת בלב.

משה ידע שפרעה הרשע בשרשו זה אור גדול. ו"בית פרעה" הוא המקום שבו מתגלים כל האורות ללא מדידה והגבלה. לכן פחד משה להכנס מתוך ידיעה שהוא, המוגבל, יבוא לכזה מקום עם אורות בלתי מוגבלים. וה' מרגיע את משה ואומר לו שיבוא עמו, שיבוא איתו.
הקב"ה מוליך את משה בתוך "בית פרעה" אל עצם פנימיות קליפת פרעה. ובתוך הארמון, שם נמצאת הגאווה של פרעה בשיאה ואין לה תקנה מלבד שבירתה.
כדי לשבור את הגאווה צריך לפגוע בעיקר מציאותו. הכוח לשבור את הגאווה נמצא רק בידי הקב"ה וכוח זה ניתן כעת למשה.
תורה ומצוות הם למעלה מהגבלות. וזה הכוח שניתן לנו כדי לתקן את עולמנו. כל יהודי הוא עולם קטן (בשבילי נברא העולם) ובתוכו "פרעה" המבלבל אותו. הקב"ה פונה לכל אחד, לניצוץ שבתוכנו ואומר לו "בא אל פרעה" אני אבוא איתך. אעזור לך. אלחם את מלחמתך.
"בא אל פרעה" אל המקום שיש בו את שיא ההתגברות שלך, ואני אעזור לך שם. אני איתך.
על הגאוה הקב"ה אומר "אין אני והוא יכולים לדור יחד". כשאנחנו בטלים הקב"ה עוזר לנו. הקב"ה איתנו.

– מצד אחד אהבה מצד שני יראה –

מסופר בגמרא על רבי עקיבא, אחד מעשרת הרוגי מלכות, שבזמן שסרקו את גופו במסרקות של ברזל, מתוך העינויים הנוראים, היה מקבל עליו עול מלכות שמים ואומר "שמע ישראל..!!!!"
אמרו לו תלמידיו האומנם?? עד כאן?! היאך אפשר בשעה כזו לקבל עול מלכות שמים באהבה?!
אמר להם רבי עקיבא: "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'ואהבת את הוי' אלוקיך.. ..בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו, שבא לידי – לא אקיימנו?!"

– מצד אחד כל אחד צריך לפעול פנימה בתוך עצמו, בתוך משפחתו, בתוך אלו הקרובים אליו מצד שני צריך לפעול חוצה –

חג החנוכה קרב.
חג פרסומי ניסא. חג שמביא את האור אל כו-לם, הקרובים והרחוקים. דגש על הרחוקים;) חוצה!!
מצד שני – לרובנו מוכר המושג של 'לאטקעס אווענט' או בתרגום לעברית 'ערב לביבות'
ידוע, שערב לביבות, אצל הרביים, היה ערב משפחתי. היה זה ערב למשפחה בלבד, פנימה.

– מצד אחד יש לנו נפש אלוקית מצד שני יש לנו נפש בהמית –

– מצד אחד רע מצד שני טוב –

ולא לערבב אותם ביחד ולבלבל בינהם
זה לא כמו שחור + לבן = אפור
ממש לא!
זה כמו לוח שחמט ?
כאן – שחור. כאן – לבן. כל חלק ב ר ו ר בפני עצמו.
שילוב הפכים.
גם כאן זה נשמע הפוך.
– מצד אחד שילוב מצד שני הפכים –
לא חשבתן על זה עד כאן, נכון? ?

– מצד אחד ע"י המעשים נמשכים הלבבות מצד שני מצוה בלי כוונה כמו ציפור ללא כנפיים, מה הקטע? –

מלא מלא מלא הפכים.
ומשלבים אותם יחד.
החסידות מחדשת לנו שאנחנו יכולים וצריכים ל ש ל ב בין ההפכים.
הם ממלאים, משלימים האחד את השני.
כמו פאזל, לדוג', שחלק אחד בו 'מקבל' (עם חור) וחלק שני בו 'נותן' (עם בליטה) ולחלק המקבל, צידו השני הוא נותן. ובחלק הנותן יש צד אחר שמקבל.
ורק ככה זה הופך לפאזל שלם.
אז, בואו, יחדיו
ניתן
נקבל
נפנים
בין הפכים נשלב
נשליט מוח על הלב
נפעל בקבלת עול
בלי לשאול
נכיר במעלות ובחסרונות גם כן
נבטל את הישות, אכן
נשתמש בגאות היחידה
נאהב את ה' ומאיתו יתברך גם נירא
נפעל פנימה וחוצה
נשתדל להתכוון
נשלב בין הפכים
נכניס את הא' בגולה
ונביא הגאולה!!
משיח עכשיו!