.
פספסתי את הרכבת בשניה…
הגעתי לרציף והיא נסעה, זה אומר שאאחר בלפחות חצי שעה…
קשה לשליטה שבי… נושמת עמוק.
הכל משמים. הכל מדוייק. זה מה שה' רוצה. יודעת הכל אבל לא מצליחה להרגיש… זה נשאר במוח, לא יורד ללב.
עושה סיבוב בתחנה ועולה על הרכבת הבאה. מתחילה תפילה. ולאט לאט מרגישה איך כל מה שהיה במח מתחיל לרדת ללב… מזמור לתודה, הריעו לה' כל הארץ, יש פה ארץ שלימה, עולם שלם, גלקסיות, אני חלק פצפון… קטנצ'יק…
פה ה' היה צריך אותי ברגע זה. הוא עשנו, ולו אנחנו.
זו ההצגה שלו, הוא המפיק, הבמאי. אני רק אחד השחקנים. אני עומדת במקום שלי ומודה על הזכות להיות חלק בכלל. לא עסוקה בלהגיד לו שלדעתי זה לא אמור להיות ככה.
השליטה מתאדה ופתאום נכנס הרוגע מגיעה השלווה…
הכל בסדר גם אם זה לא מותאם לתוכניות שלי…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
וואו. מזדהה.
וואו מזדהה ממש
איזה כיף זה ההרגשה שאנו בידיים של אבא
ואיזה יפה כתבת
מהמם ונכון.
ואוו ענקית.
כייף לקבל תזכורת כזו.
לעעעע
אם את באמת יקית אז את אלופההההה
בתור נערה יקית, כל שינוי קל מהתוכניות מערער אותי, ובטח פספוס רכבת ואיחורררר
וואוו!
באת לי בול בזמן