שותקת ובוכה עליך

אבא נגמרו לי הכוחות!
אני כותבת והעינים שלי בוכות.
אני שורפת ת'ימים ות'לילות
ולא מוצאת לי ת'תשובות שיפתרו ת'בעיות שלנו..

אני אוכלת תסריטים ולא שומעת כלום,
אני בוהה בעננים והכל עקום.
אני שופכת ת'ימים והימים שלנו
רק עוברים ורק קוברים עוד ת'דמעות שלנו..

אני שוקלת אם לחנוק רק עוד קצת..
כי כואב לי כבר הלב מפחד.
אני יוצאת מהצינוק,
נמאס לי עוד לשתוק עלינו. אבא לא בא לי

אבא זאת האמת,
קשה לי.
אני לא מסוגלת עוד,
נמאס לי.
הכוחות האלה לא לכלים שלי
אבא נראה לי
שזה לא הניסיון שמתאים לי…

אבל אבא אתה לא טעית!
רק תמחוק לי ת'כאב
כי אני שותקת והדם שלי שורף,
נשפך לי על כל הנפש ואין לי כח עוד להתערב…עם הלב שלי עליי.

אני פסע מלדבר,
אבל וויתרתי על כל החלומות שלי שוב היום..
אני בוכה ורק אתה שומע.
הכאב שלי יצא מהארון..

אני שותה את המילים בתוך הלב.
מביטה שוב ביום שזה היה כואב,
מסתכלת בעיניים של הלב…של הלב שלך.
ואני לא יכולה לעשות שום דבר.
שוב אני מעולפת במדבר..
מי יתן לי מים? אני צמאה רק אליך.

אני צמאה רק אליך אבא,
אני קרועה וזה נורא לא ככה
הכוחות שנתת לי אבדו לי בחולות..
אני אוספת יהלומים בשיניים,
מעיפה את הרוח בינתיים.
מנסה לעבור עוד שנתיים.
מוותרת על עוד חלומות, על עוד רצונות שקרעתי לשניים..

אני סוגרת ת'מחשב מחדש.
ומקימה בליבי את בית המקדש.
אבא זה אבוד, אני הכנסתי אליו שוב נחש..

ושוב העיניים עליי. ושוב אני עוצמת אותן..
ושוב אני חושבת עליך, על כמה שקלקלתי אותן..
ושוב הלב שלי דופק,
שוב התאווה בוערת, שוב אני מכבה את הלב. ושותקת…
שותקת ובוכה עליך. אבא למה אני לא שלך?