"שותפות להשכרה" / 8

הלב הוא לא מחסן

לפרק הקודם

(אגסית)

לאחר כמה שעות של מתח, אגסית נהייתה רצינית פתאום, "חיה? מהמוסד? שבויה חדשה? את… מישהו עובד עלינו?"

הלה הביטה בשתיהם במבט חצי משועשע חצי רציני, "אמממ לא בדיוק. האמת שאני מהשב"כ ואני לא חדשה. אני פה כבר הרבה זמן, אתן בעצם האורחות פה…"
"את-לא-רצינית!" נזעקה הלה, "מה הולך כאן?! משהו פה מסריח!"
"אז אני אממ מה שנקרא, עברתי צד", חיה החליטה להיות ישירה. "אני כאן כבר כמה שבועות. ראיתי, שמעתי, הסתובבתי ברחובות. ותקשיבו, פשוט האכילו אותנו שטויות! שנאה בלי סיבה! גזענות! איך שלא שתקראו לזה, פשוט נעשה פה עוול!"
הלה ואגסית הביטו בה בעיניים פעורות, "את לא מתכוונת ברצינות", אמרה הלה.

"רק אני לא הבנתי למה היא מתכוונת?" תהתה אגסית.
"הבנתן טוב מאד! אתן קולטות מה קורה פה?! אנשים רוצים להתיישב, בסך הכל לשבת בנחת ובשלווה ולגדל את הילדים שלהם. והנה מה עושים להם? פצצות, איומים, גירושים! זה קבלת פנים זה? הם מקיימים את מורשת אברהם אבינו יותר ממנו כבר!" חיה הייתה נסערת.
"אני לא מאמינה! אני לא מבינה מה הולך כאן!" אפילו הלה הייתה המומה.

"רגע רגע רגע! בואו נעשה סדר!" קראה אגסית. "את-חיה, סוכנת שב"כ שנחטפה על ידי ערבים, הם שכנעו אותך לשתף איתם פעולה בעזרת תיאורים מעוררי רחמים על ילדים יתומים שמסתובבים יחפים ברחובות עזה.

רגע, אחר כך תצטדקי! הערבים חטפו אותנו, איך הם ידעו עלינו בכלל? חיה? את בכלל לא מכירה אותנו זה… זה אומר ש…." אגסית נרעדה, "יש שתי בוגדות? אני לא מאמינה! משהו פה לא תקין!"
הלה התרוממה ממקומה, "רגע אגסית, עדין משהו פה לא מובן לי! מה פתאום חטפו אותך, חיה? לאיזה אינטרס בכלל? ומי הבוגדת שמעבירה את המידע? למה בכלל השב"כ קשור לענין?!"
הלה ואגסית הסתכלו אחת על השניה בחשש. מישהו כאן משקר, ההצגה לא מושלמת.
חיה לחצה על כפתור נסתר בשרוולה. העניינים מסתבכים, הן יותר חכמות ממה שחשבנו…
הדלת נפתחה ושני גברתנים נכנסו אל החדר, "שתי סוכנות המוסד המהוללות, מוזמנות לבוא", גיחך הנמוך.

"חבל…" מלמלה חיה, "חשבתי שזה ילך בטוב, עכשיו כבר מאוחר מידי…"
* * *

"פאטמה" לחש סאלים בטון ארסי, "אם עוד פעם אחת את, או החברה שלך נכנסות לשם ונותנת לה מים או מה שזה לא יהיה, זה הסוף שלכן!"

היא נרעדה, סאלים יודע לקיים, אבל נוי כל כך מסכנה, היא חייבת לעזור לה. "אבל סאלים! מה אכפת לך שהיא תשתה? אני…"

הוא התרתח, "עוד מילה אחת פאטמה! עוד מילה אחת! ותביני מה זה אומר מכות אמיתיות וכואבת.  זה ברור?! תחשבי טוב מי יותר חשבו לך, את והילדים שלך או איזו יהודייה מלוכלכת!" הוא ירק לאות בוז ויצא מהבית.

אין לה יותר איך לעזור לנוי. וסאלים באמת צודק, זו בסך הכל אויבת יהודייה קטנה.

* * *

(הלה)

אגסית הביטה בחיה נדהמת: "את, את…?"
חיה הביטה בה בחיוך ציני, "כן, אני, אני. מצטערת בנות אני מוכרחה שתשתפו איתי פעולה", היא הביטה בהם ונעמדה ליד הקיר.
שני הגברתנים לקחו כיסאות והתיישבו באנחה מעושה. הראשון נמוך וקטן עם עיני נמר ערמומיות והשני גדל גוף ומגושם.
הלה ואגסית נרתעו אחורנית.

"אפשר אולי הסבר מה קורה פה?" הלה הייתה מבוהלת, היא ממש לא הבינה כלום. מי זו חיה? היא שבויה או שכבר לא? ומה בדיוק האינטרס שלה?
היא הביטה באגסית ואגסית הביטה בה. הן הבינו אחת את השנייה בלי מילים, הן  היו החברות הכי טובות בכל האגף למרות, ואולי בגלל השוני. ותמיד הראש שלהן עבד ביחד.

'אל תגידי כלום ותנסי להבין מה האינטרס' אמרה הלה בעיניה.

אגסית הנהנה הנהון זעיר והביטה בהם. "אוקי", התחילה אגסית, "מה אתם רוצים בעצם?"
"חחח את שואלת מה אנחנו רוצים?! שמעת כמאל?!" הנמרי פרץ בצחוק רועם ואז פרצופו התקשח בבת אחת והוא קם בתנופה מהכסא. "אתן שמעתם מה היא אמרה נכון?!" הוא שלח מבט לחיה. "אנחנו סובלים כאן!!! אתן חייבות לשתף פעולה איתנו!"

הוא קירב את פרצופו לאגסית, זו נרעדה, הוא היה מבהיל.

הלה התרוממה גם היא. "אני מבקשת שתרגע", היא אמרה בקשיחות. "אנחנו לא עושות בשבילך כלום. אנחנו לא קשורות אליה ואין לי מושג מה הולך כאן!!!"

השמן בעט בכיסא שמאחוריה "שבי!!!" הוא נבח.
"תקשיבו בנות אני לא רוצה שתהיה פה אלימות", התערבה חיה. "תנסו לשתף איתנו פעולה".

היא הביטה באגסית, "אני השתכנעתי מהם. הערבים הם אלה שסובלים, הם חיים תחת דיכוי ותחת חוסר צדק מוחלט. החלטתי לעבור צד אבל זה לא מספיק. אנחנו זקוקים פה לעוד סוכנות כמוני".
היא הביטה בהם עמוק עמוק בעיניים מחכה לראות אולי איזה ניצוץ שיראה שאחת מהן מזדהה, היא ידעה שאחרי קצת לחץ פיזי, אם הבוגדת פה היא תעדיף להתוודות ולומר שהיא כבר משתפת פעולה מאשר לסבול בלי סיבה… אבל לא. הן הביטו בה בעיניים מלגלגות, אגסית לא התאפקה וגיחכה בקול, "את רוצה שאנחנו נהיה משת"פיות?" היא עיקמה את פיה, "חחחח את יכולה לשכוח מהעניין יקירתי, זה כמו שתשכנעי את הלה להתחב"ד", הוסיפה בשקט והביטה בהלה בחצי חיוך.
הנמר- ככה קראה לו אגסית בליבה, התרומם בעצבים. "את תשתקי!!! תקשיבי בשקט ותעשי מה שאומרים לך!!!!" צעק.

הלה הביטה בחיה, וחיה החזירה לה מבט אדיש, "תקשיב אני עדיין לא הבנתי מה המטרה שלך אבל משהו פה מוזר. זה לא יקרה." אמרה הלה בפסקנות.
השמן שלף מקל ארוך מהארון שבצד החדר והתקרב להלה, זו האחרונה לא הביטה לעברו ואפילו לא עפעפה.

הוא חבט בה בצד גופה מכה מאיימת, הנמר לקח את המקל מהשמן והסתובב סביבן במעגלים. "אוקי", הוא תופף עם המקל בכף ידו, "אתן רוצות לטעום קצת ממה שאנחנו יודעים לעשות?" שאל.

חיה שעמדה בשקט ורשמה במוחה את הבעות ותנועות הפנים שלהן התקרבה לזוג הערבים וביקשה מהם משהו בלחש. השמן יצא בזריזות לא לפני שהוא העיף את הכיסא של הלה לצד החדר בבעיטה, ואילו הנמר התווכח קלות ואז יצא.

"תקשיבו אני לא רוצה שהם יתחילו באלימות", אמרה חיה. "תאמינו לי שהם מסוגלים להרבה. אני רק רוצה שאתן תעשו כמה עבודות פשוטות שאני אגיד לכן. אתן תחזרו עכשיו לעבודה כמו ילדות טובות ירושלים, אף אחד לא אמור לדעת שביקרתן פה. אתן רק תעבירו לי מידע מסוים."

אגסית והלה הביטו בא בעיניים אדישות ולא ענו.
"אוקי", נאנחה חיה. "אתן לא עונות?!" היא יצאה מהחדר בטריקה והשאירה אותן לבד.

אגסית התפרצה: "הלה!!! מה זה אמור להביע? מה היא הזויה??? היא עוזרת לערבים?? איך בדיוק השב"כ העסיק אצלם כזאת סוכנת?!?!" היא הסתובבה בחדר במעגלים נסערת, "תמיד ידעתי שהשב"כ מטורפים, אבל ככה?!"
הלה הביטה בה במבט מרוכז ואמרה: "משהו פה עדיין חסר הגיון, היא כאילו מנסה לשכנע אותנו? איך בדיוק היא הגיעה לפה? למה היא נשלחה לפה? היא קשורה אלינו?"
חיה הביטה בהן מהמצלמות, היא ניסתה לקרוא את הפנים שלהן. היא נתנה להן להתבשל כמה דקות ואז שלחה שוב את שני ה'ערבים'.
הלה ואגסית התיישבו באנחה. הן ידעו שעכשיו תבוא האלימות.

הנמר התקרב לאגסית. "מה אתן עושות כאן?" נבח. "למה אתן פה בסיני? מי זו נוי? למה יחידה X כאן? מה הן עושות"?… הוא המשיך להמטיר עליהן שאלות בלי לחכות לתשובות. למעלה ישבה חיה והביטה בריכוז היא רשמה הכל לפניה.

* * *
שלוש שעות לאחר מכן.
הלה התרוממה באנחה. סוף סוף הפסקה קצרה. אגסית הביטה בה בפרצוף אומלל, "הלה אני צמאה!" התבכיינה.
"אויש את חסרת תקנה", סנטה בא הלה."נו בואי נראה כמה הלימודים שלך באים עכשיו לידי מעשה…" צחקה.
הן היו עייפות. שלוש שעות השניים המטירו עליהן שאלות, קטעו אותן באמצע התשובות וחזרו על השאלות פעמים שלוש ויותר. והכל בליווי סיבובים סביבן, אורות שנכבים ונדלקים ומכות לא עדינות במיוחד עם המקל הנוראי של השמן….
"אני מקווה שענינו בסדר. כבר לא זכרתי מה עניתי בפעם שעברה ומה זה מתקשר לעכשיו…"
אגסית לא הקשיבה לה יותר מידי, היא הייתה עסוקה בלהתלונן… "אהמממ הלה מה את אומרת? נראה לך שספרינגפילד ואלי כבר מחפשות אותנו? נמאס לי, אני רעבה וצמאה וכואב לי האוזניים מרוב דיבורים!!!"
"את משגעת אותי לפעמים איך את מצליחה להיתפס בדיוק לדברים הכי קטנים", גיחכה הלה. "מה דעתך על זה שכל היד שלך פצעים סגולים?" היא הפשילה את שרוולה של אגסית ובחנה אותה בעיון, "או למשל ששנינו לא קלטנו עדיין מי זו חיה, ולא הצלחנו לשכנע אותה שהיא עושה את טעות חייה".

היא המשיכה לבדוק את אגסית וזו חייכה חיוך מבסוט. "אי אי אי הלה, תמשיכי תמשיכי… מלא זמן לא קיבלתי כזה הרבה צומי."

הלה הביטה בה במבט שמנסה להיות זעוף: "אני עדיין לא מבינה איך אנחנו חברות אגסית, את מתישהו תצטרכי ליישב לי את זה."

הן צחקו והתיישבו מותשות. הן לא ידעו מה הלאה, אבל לפחות הן ביחד ויש על מה לצחוק…

* * *

ספרינגפילד ישבה במשרדה מתוחה, היא חיכתה לטלפון מסיני.

היא הייתה חייבת לדעת מי הבוגדת, המצב לא יכול להימשך ככה. רינה לידה לא ממש הקלה על הלחץ. היא הייתה עסוקה בבחינת מסמכים וכל הזמן סיננה הערות שקטות על התנהלות הסוכנות והמוסד בכללי…

ספרינגפילד לא התייחסה אליה, "אני יוצאת לחמניה ושושי. אולי להן יש חדשות", הפטירה לרינה ובאה לצאת. בדיוק אז הטלפון צלצל, ספרינגפילד חטפה את השפופרת. "כן חיה…" אמרה.

* * *