"שותפות להשכרה" /4

חבורת רגשונים

לפרק הקודם

(הלה)

במבי שלא כמו גל וגלידונית, לא נשארה עם פה פתוח. היא עוד תזכיר להן את המחדל הנוראי. במבי הסתכלה עליו במבט ישיר, ונרעדה לרגע.
היה לו מבט קפוא ומפחיד.
בלי לסובב את הגב מילימטר,  היא שלפה את האקדח מנרתיקו, טענה וירתה כדור בודד לעבר האיש.

עכשיו כבר הספיקו גל וגלידונית להתעשת ושלושתן יצאו מהרכב בריצה וידעו ששנייה וחצי בדיוק יקח לאיש לקלוט מה היה לו, וסביר להניח שהוא טוב יותר ממה שהן חושבות, הרי הוא כבר הצליח להיכנס לרכב!
"במבי, גלידונית–" גל התנשפה, "צלפים משמאל!!!"
הן עברו לריצה שפופה ומצאו מחסה מאחורי מבנה האבן המוזנח שבצד הכביש, "נס שיש נח-נחים בעולם", ציינה גלידונית בגיחוך, "לפחות יש לנו על מה להסתכל בזמן שהאלה עוד שנייה מיירטים אותנו…"
"גלידונית!!!! את רצינית?! יש לך זמן להסתכל על גרפיטי?! בנות תחשבו!! תחשבו, נווו, איפה הגלגלים של המוח שלכן???" במבי התחננה, הסכנה הייתה קרובה מתמיד הן כבר שמעו את הדי הדיבורים של הצלפים שרק מחפשים זווית חדשה.
הן היו נואשות. אף פעם הן לא יצאו בלי תוכנית מגירה, אבל הפעם כל מה שיכול היה להסתבך, הסתבך.
גלידונית ניסתה להפעיל את מכשיר הקשר הזעיר שהיה מוצמד על דש בגדה בקביעות אבל גל כבר הספיקה לדווח לה שהיא רואה את משבש התדרים מציץ.
"אוקי!", גלידונית הייתה ריאלית, "בואו נעשה הערכת מצב. אנחנו בלי מכשיר קשר, בלי עזרה, ובלי נשק."
"חוץ מזה", שלפה במבי מכיסה אטב כביסה. גלידונית התעלמה.
המצב היה באמת ביש מזל. הן הצליחו להימלט מהרכב בזכות במבי, אך גם קודם תוכנית המגירה השתבשה. ושלא נדבר על הפשיטה שעשו על הנשק שלהן, המכשירים והציוד הבסיסי, הבנות נשארו בלי כלום.
"פסססס" נשמעה לחישה רועמת. הבנות קפצו בבהלה, בזמן שבמבי שלפה את האטב מכיסה והחזיקה אותו, "בנות תרגיעו!!!"
"גולה", לחשו הבנות, "מה את עושה פה???", "אל תשאלו שאלות". השיבה גולה בזמן שחילקה לכולן אקדחים ורימוני יד, "ועכשיו רוצו ימינה ואז שמאלה וקפצו מיד לרכב ששם!!! שלוש ארבע ו…."
ארבע בנות בדמות רקטות נורו מאחורי המבנה בזיגזוגים מרהיבים,
שנייה אחת ומטחי יריות נורו לעברם.
* * *

(אלי)

במטה המוסד ספרינגפילד, אלי, שושי וחמנייה התכנסו לישיבת חירום.
"יש דיווח מגל, במבי וגלידונית?" שאלה ספרינגפילד.
"עכשיו גל יצרה קשר", ענתה אלי, "מסתבר שחבורת ערבים, כנראה מכנופיית סווארכה, השתלטו עליהן ברכב. הן הצליחו לברוח בשנייה האחרונה בלי שום נשק אבל היו שם צלפים שהסתתרו באזור. בסוף גולה הצליחה להגיע אליהן עם קצת נשק והן הצליחו לחזור איתה לרכב".
ספרינגפילד הנהנה בהקלה, בכל זאת היא זאת שתשלם במשרה שלה אם הטעויות יעלו יותר מידי, "ומה איתן עכשיו?"
"הן ברכב יחד עם חצי משרה, גולה ומקלות בגלגלים, יחידה Y. כרגע אמרתי להן שיחזרו לשטח ישראלי אבל שישארו באזור סיני עד שנראה איך יתפתחו העניינים".
"אז מה עכשיו?" שושי הביטה באלי, אלי ליכסנה את מבטה לעבר ספרינגפילד, ספרינגפילד הסתכלה על שושי, אלי והפלאפון שלה חליפין, וחמניה בהתה בחלון שמימינה.
"נו?!" חזרה שושי.
ספרינגפילד שפשפה את עיניה ואמרה, "קודם כל צריך ליצור קשר עם השב"כ, הם די עצבניים שהקפצנו את הסוכנות שלנו באמצע החקירה שלהם".
חמנייה נאנחה "כן. רינה לא מפסיקה לחפור לי. יש מישהו שאפשר לשלוח אליהם עכשיו?"
"חמנייה תגידי להם שאין לנו את מי לשלוח אליהם כרגע. את כל מי שקשור לפרשייה הזאת אנחנו חייבים כאן או בשטח. לבינתיים הזירה חזרה לסיני ככה שזה כבר לא קשור אליהם", קולה של אלי היה קצר רוח. "יש לנו כאן עניינים קצת יותר דחופים מלכרוע ברך לכל דרישות השב"כ".
ספרינגפילד הנהנה בראשה בהסכמה וחמנייה יצאה מהחדר בצעדים זריזים.
אלי המשיכה, "אני אצור קשר עם גל ונראה מה נוכל לעשות".

* * *
בג'יפ מאובק בסיני צמוד לגבול מצרים-ישראל ישבו בצפיפות במבי, גלידונית, גולה, מקלות וחצי משרה.
"כמה זמן לוקח לגל לדבר עם אלי?" התלוננה מקלות.
"כן מקלות, אנחנו יודעות שאת משוועת לקצת אקשן", אמרה גלידונית חצי בצחוק- חצי ברצינות. "אבל את יודעת שפעולה טובה היא תשעים אחוז תכנון".
"חחחח איזה תכנון… לא יודעת מה קרה לאלי בזמן האחרון אבל היא שולחת אותנו למשימות חסרות תכנון למדי".
"די מקלות! תפסיקי לזוז כל הזמן את מפריעה לי לישון", הייתה זו במבי שכבר הספיקה להירדם ולקום בחזרה כבר מספר פעמים, עקב תזוזותיה הרבות של מקלות.
"כן נכון". הצטרפה גולה שישבה בצידה השני של מקלות, "מה קרה לך שאת לא רגועה? לדעתי ספרינגפילד ואלי ישאירו אותנו לחכות כאן עוד כמה שעות טובות, אז כדאי לך להירגע במהירות".
"תרגעו אתן בעצמכן. זה לא אשמתי שאנחנו מצטופפות כאן ברכב המעוך הזה. במבי וגלידונית לא יכולתן לפחות להביא את הרכב כשבאתן לכאן?!"
"את מצחיקה מאוד מקלות", ענתה לה במבי בחצי חיוך עקום, "לא היית יכולה להביא לנו עוד רכב אם כבר הגעת עד לכאן?!"
"אההה אז עכשיו את מודה שאת לא יכולה להסתדר בלעדי?!…" קראה מקלות בקול מנצח.
"תפסיקו לריב כמו ילדות, גל מגיעה". השתיקה אותן גלידונית שהבחינה בדמותה של גל מתקרבת לג'יפ.
"מה?" שאלה חצי משרה בשנייה שגל פתחה את הדלת.
"יחידה Y אתן עוברות עכשיו את הגבול ברכב שמחכה לכן קרוב. היחידה שלי נשארת כאן לגיבוי". אמרה גל תוך כדי שהיא מתיישבת במושב הקדמי.
"יששששש", קראה מקלות.
"מקלות בבקשה להתרגש אחר כך", קטעה אותה גל, "עכשיו ניסע למעבר הגבול שם יחכה לכן הרכב".
"מה אנחנו אמורות לעשות שם בכלל?" שאלה חצי משרה שתמיד לוקחת את תפקידה כמפקדת חוליה במלוא הרצינות.
"זה קצת מסובך", אמרה גל תוך כדי סימון לחצי משרה להתניע את הג'יפ, "כל הסיפור עם הנשק וכנופיית סווארכה לא כל כך ברור לנו. אתן צריכות לנסות לגלות איך הנשק מועבר לשטחי ישראל, למי הוא מגיע ולמה. בעצם, התפקיד שלכן הוא לנסות לרחרח שם באזור אחרי כל פיסת מידע שיכולה לקדם אותנו. אם משהו לא מסתדר אנחנו כאן קרוב כדי לעזור".

(מקלות בגלגלים)

"משהו מריח לי רע", זה כל מה שהיה לבמבי לומר לאחר הנאום הארוך של גל.
"האם שוב את צריכה להקיא?" גלידונית ביימה אנחה ארוכה.
"את יכולה להמשיך לגחך", התעצבנה במבי.
"להזכירך, בפעם הקודמת התחושה שלי צדקה".
"וחבל שצדקה", מקלות היתה חייבת להתערב, למרות שלא בדיוק הבינה על מה הן מדברות.
חצי משרה הקשיבה לדו שיח בחצי שעמום ותוך כדי תופפה על ההגה בקצב עליז.
"במבי צודקת". זה היה קולה של גולה שהפר את הדממה.
"ומקלות די לזוז כבר! אני עוד צריכה לצאת איתך למשימה עכשיו!"
גלידונית גיחכה בשקט, מקלות נשפה בבוז.
"אמור להיות קשר בין החצי הראשון של המשפט לחלקו השני?" שאלה גל.
"במה אני צודקת?" במבי היחידה שהתייחסה לחלקו הראשון של המשפט. "משהו פה מסריח", חזרה גולה על דבריה, "איך הם ידעו שאתן הולכות להגיע?"
שתיקה השתררה ברכב מנסה לעכל את הדברים.
"מישהו בגד", קבעה מקלות, "זאת האפשרות הסבירה ביותר",
אמרה נחרצות.
"זאת האפשרות שתביא לך הכי הרבה אקשן, זה נכון". גיחכה גלידונית,
"חוץ מזה, שום דבר אחר לא נכון. זאת לא האפשרות הכי סבירה. למה את מחפשת צרות בכל מקום?"
"כי הן באמת נמצאות בכל מקום", אמרה מקלות בפסימיות שלא מטבעה.
"ממתי את פסימית?" תהתה גל מן המושב הקדמי.
"פסימית?" מקלות התממה, "מה פסימי במה שאמרתי? זה המשפט הכי אופטימי שיש!"
במבי הסתכלה עליה בתמהון לוודא אם היא רצינית.
גלידונית חטטה בתיקה לחפש מדחום.
ורק גולה שהבינה את כוונתה פרצה בצחוק. בשביל מקלות, צרות בכל מקום זה האקשן הכי כיף שיש.
הצחוק היה מדבק וכל יושבות הרכב פרצו בצחוק קצר ומשחרר.
"אין מצב שאני יוצאת למשימה עם המופרעת הזאת", מלמלה גולה לעצמה. גל חייכה, ומקלות ציחקקה כאילו המשפט לא היה מכוון אליה.
"אפשר להצמיד לה אחות גדולה", אמרה במבי בערמומיות, מתוך ידיעה שזה הדבר השנוא ביותר על מקלות. מקלות הביטה בה במבט מזרה אימה, "אני מקווה שאת לא רצינית", פלטה לבסוף.
"היא רצינית לגמרי", גל ליכסנה אליה מבט ממקום מושבה, מקלות הייתה נראית אומללה כמו שלא הייתה נראית בחיים. "היא מחכה לנו ברכב שליד לגבול, היא תצטרף אליכן ליחידה".
מקלות שתקה כמנסה לעכל את הגזרה החדשה, וגולה וחצי משרה החליפו ביניהן מבטים תמהים.
"מותר לנו להבין מי מצטרפת אלינו או שזה סודי?" פלטה חצי משרה, בחצי תמהון חצי עצבים.
"קוראים לה גלגלים במקלות או בקיצור גלגלים", הסבירה גל והראתה להן תמונה. "אתן תפגשו אותה עוד מעט".
"חיקוי עלוב לשם שלי", הייתה חייבת מקלות לומר בחוסר טאקט משווע.
"לא נכון", גלידונית לא תפספס את ההזדמנות לריב. "זה שם מקורי ממש. וחוץ מזה, אם היא אחותך הגדולה אז את העתקת ממנה", אמרה בנימת ניצחון.
"מה זה משנה בכלל", התעצבנה מקלות לאחר שקלטה שהפסידה, "וחוץ מזה אחותי הגדולה זה רק כינוי, כי היא תמיד שומרת עלי כמו שאמא ברווזה שומרת על אפרוחיה", אמרה בעצבים על גלגלים.
"אז היא אחותך או לא?" חצי משרה התבלבלה.
"מסווג", אמרה מקלות בקול מלא חשיבות.
"היא נראית שובבה בעצמה", התאכזבה גולה, "רציתי מישהי שתשמור עליה לא שתעשה שטויות ביחד איתה", רטנה.
"הלוואי והיא הייתה שובבה", אמרה מקלות במבט חולמני.
"איך הגעת למסקנה המוזרה הזאת בכלל?"
"היא נראית שובבה", קבעה גולה בביטחון.
למקלות לקח כמה שניות לקלוט למה ואז פרצה בצחוק.
"אז מה אם היא ג'ינג'ית" אמרה מקלות לאחר שנרגעה, "זה לא אומר כלום". "עוד מעט תראי בעצמך", סיימה את המשפט והתאפקה שלא לצחוק שוב.

כל אחת שקעה במחשבותיה וחצי משרה ניתבה את הג'יפ לעבר רכב שחנה לידם.‎