"שותפות להשכרה" / 10

טלפון שבור

לפרק הקודם

תקציר הפרקים הקודמים:

נשק מוברח לארץ ממצרים דרך סיני על ידי כנופיית סווארכה שמקום מושבה הוא סיני.

במטה המוסד, ספריגפילד מגלה שיש סוכנת שמעבירה מידע לאויב וזאת הסיבה שהמוסד נכשל בפעולותיו נגד הכנופייה.

כאשר השב"כ מתוודע לכשלון המוסד הוא דורש שיתוף פעולה, ורינה, סוכנת שב"כ, נשלחת למטה המוסד כדי שתעבוד יחד עם סוכנות המוסד לסיכול הברחות הנשק.

בנות יחידה Y (חצי משרה, גולה, מקלות וגלגלים) מבינות שאחת מהן, או מיחידה X שהיו איתן, בוגדת. הן חוזרות למטה המוסד.

צוות של השב"כ התחזה לערבים וחטף את סוכנות המוסד הלה ואגסית כדי לבדוק האם הן בגדו. לאחר שהלה ואגסית מסרבות עם ה"ערבים" וחיה סוכנת השב"כ שמשתפת איתם פעולה, חיה מתקשרת לספרינגפילד הרמס"ד ואומרת לה שככל הנראה הלה ואגסית לא בגדו.

נוי נחטפה על ידי ערבים שסוחטים מידע מהסוכנת במבי, אחותה של נוי. הערבים דאגו להעלים מהמוסד את המידע שנוי היא אחות של במבי.

המוסד ידע שנחטפה ילדה בשם נוי, וכן הם הצליחו להשיג תמונה שלה.

פאטמה ונור, ערביות מהחמולה של סווארכה, נכנסות למחסן ביתה של פאטמה ורואות שם את נוי פצועה. הן מביאות לה מים ואוכל. לאחר שבעלה של פאטמה מגלה את זה, הוא אוסר עליה להתקרב למחסן.

המוסד מגלה נקודת מיקום מדוייקת בסיני שם הנשק עובר ושם של אחד ממבריחי הנשק. יחידה X (גל, במבי וגלידונית) נשלחות לשם. שושי נותנת לגל משימה סודית.

במבי מגלה לגל לגלידונית שהיא שיתפה פעולה עם האוייב. גל מחליטה לא להעביר את המידע הלאה למרות מחאותיה של גלידונית.

(במבי)

נוי הביטה על היד, מלאה בדם. היא הסתחררה לרגע.
ילדה בת שש שאין לה מושג מה היא עושה כאן ולמה. הכאב לא הרפה ממנה, להפך.
היא נשכה שפתיים בכאב פותחת מקור דימום חדש. מנסה לא לבכות. לא מצליחה.
מקודם הערבי הגבוה הזה היה כאן וזרק משהו שנראה כמו נייר טואלט, נוי הרימה אותו, מכווצת, זורקת בזעם.
היד שרפה לה עוד יותר חזק, והדם המשיך לטפטף בקצב איטי.
'אני צמאה ורעבה ושקט פה כל כך וקררר'. היא ניסתה לנשוף על עצמה, רועדת, טיפות דם ניתזו עליה.
היא נעצה מבט מזוגזג בקיר המחסן, עינייה מעורפלות. אורות צבעוניים סובבו אותה במחול שדים מטורף.
הלב שלה דפק בפראות. היא התייפחה בשקט מערבבת דם ומלח. ים, אוקיינוס.
היא נשענה על הקיר בחולשה איומה. צונחת.
מאבדת הכרה.

* * *
(פדהאל)

גל צותתה לבדה לשיחת הטלפון בין פאטמה בעלת הבית החשוד לשכנתה, ולבנתיים התחילה לחשוב על תוכנית החילוץ של נוי.
היא צריכה לבדוק את מיקומו המדויק של המחסן, לחשוב על דרכי וזמני פעולה מדויקים ולחשב תוכניות מגירה נוספות לכל צרה שלא תבוא.
מכיוון שגילו שבמבי היא הנסחטת (ובייחוד שמדובר באחותה) היא הייתה יכולה להיות בטוחה שלפחות מעכשיו לא יהיו יותר מידי תקלות מיותרות.
כשהכל היה מאורגן היא כינסה את במבי וגלידונית והתחילה לפרט בפניהן את התוכנית.
"דבר ראשון אנחנו מחכות לשעות הערב כדי שנוכל לפעול בחסות החשכה. אנחנו כמובן נלבש בגדים שישתלבו עם הסביבה. אנחנו צריכות גם לבדוק שהשטח נקי לפני כן.

דבר שני אנחנו צריכות להיות מאורגנות לחילוץ של נוי ואי אפשר לדעת באיזה מצב בדיוק היא נמצאת. בשעות הקרובות אנחנו בעצם נסרוק את האזור ונעלה תקלות אפשריות ורעיונות יצירתיים נוספים. עד כאן הכל מובן?! יאללה לעבודה".
במבי וגלידונית הנהנו בראשן, כל אחת מרוכזת בצרותיה, וכך בעצם הן התחילו בתיכנונים.

* * *
"אמאלה איפה אנחנו? מה השעה?" התעוררה אגסית בבהלה, היא סרקה את החדר שבו היא נמצאה וראתה את הלה ישנה על הרצפה לידה, לאט לאט היא נזכרה בכל המאורעות שפקדו אותן בשעות האחרונות ובראשן החטיפה והחקירה.

היא נאנחה ובהחלטה של רגע העירה את הלה (למה שרק היא תסבול ערה לבד?!). הלה בניגוד אליה היתה מונחת יותר בפרטי המציאות ולא הייתה מופתעת כאשר התעוררה.
"אה אגסית, מה קורה? איך ישנת?" שאלה בזיק שובב.

"אההה לא משווו, אני עדיין צמאה ורעבה ועייפה וגם היד. תראי, עדיין יש לה את הפצעים הסגולים האלה שהראת לי אתמול…." ענתה אגסית בקול מתלונן ומתמסכן תוך כדי התבוננות לא מרוכזת בידה.
"כן מה חשבת שיעבור כזה מהר? אווף אני מקווה שהיום יניחו לנו לנפשנו…" אמרה הלה ובקולה נמצא קצת יאוש.
ובעודן מדברות נפתחה דלת המרתף ולתוכה נכנסה חיה בפסיעות מרגיזות.
"אני מקווה שחשבתן על הכל במהלך הלילה ושתשובתכן חיובית, אהה?!"
התקרבה אליהן חיה ובמבט המאיים סרקה אותן מכף רגל ועד היד של אגסית, שההיא ניסתה לכסות אותה בשרוולה מיד…
"אני מצטערת מאוד גברת חיה, אבל תשובתנו שלילית ואנחנו לא מתכוונות לשנות את דעתינו! אנחנו לא נבגוד בחברותינו, וכל שכן לא בכל עם ישראל". הלה הייתה נחרצת מאוד, אגסית הייתה גאה בתשובת חברתה ושלחה מבט מתריס לכיוון חיה.
"אוקי, הבנתי, אתן עוד תתחרטו על זה!" את המילים האחרונות היא צרחה באיום תוך כדי יציאתה חזרה אל עבר המסדרון.
"הכל יהיה בסדר אגסית….!" עודדה הלה את אגסית, כלומר ניסתה לעודד את עצמה, למה אגסית היתה נראית מרוצה מעצמה על התשובה הנחרצת של הלה.
אגסית הבינה להלכי ליבה של חברתה ואמרה לה " 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים', הכל יסתדר בעזרת ה', בסופו של דבר. בואי נאמר תהילים לבינתיים, אם אנחנו כאן אז סימן שיש לנו פה איזושהי שליחות למלא ואף אחד חוץ מאיתנו לא יוכל לבצע אותה!" התנשפה לה אגסית מנאומה הארוך שהיה כרוך במאמץ מה, והלה הינהנה בפקפוק קל אך ניסתה לזרום עם המצב.

* * *
ככל שהתקרבו שעות הערב ככה המתח בליבן גבר. הן חיכו בקוצר רוח לרגע שבו הן יוכלו סוף כל סוף ללכת אל עבר המחסן כדי לחלץ את נוי המסכנה, לאחר המתנה ארוכה מאוד בה הן דנו והגו שוב ושוב בפרטי תוכניותיהן לבדוק שחס ושלום לא נפלה בה כל טעות שיגרום למבצע להיכשל.
עוד לפני שהגיעה השעה היעודה בנות החבורה התחילו להתקדם בזהירות ובהתרגשות מה לעבר יעדם.

"היי! אתן רואות מה שאני רואה?!" שאלה במבי את כולן בקול בעודה מצביעה לכיוון כלשהו.

"יו, כן, מעניין מה זה המקום המוזר הזה…." תהתה בקול גם גלידונית תוך כדי צפייה מעמיקה במבנה הישן והתקוע שניצב במרחק לא רב מהן.

גל, שכל העת היתה עסוקה במחשבותיה, פינתה את תשומת ליבה גם היא לעבר הפציינט, "מקום מוזר ומחשיד מאוד!" אמרה גם גל לאחר כמה רגעי מחשבה. הן עמדו כך קצת זמן כשבראש כולן חולפת אותה המחשבה. לבסוף החליטה גלידונית לשבור את השתיקה, "מה אתן אומרות שנכנס פנימה? אולי באמת המבנה הזה יוכל לומר לנו איזה משהו? לתת לנו קצה חוט בנוגע להברחות הנשק? אל תשכחו שזאת הסיבה ששלחו אותנו לכאן וכרגע אף אחד לא יודע על פרויקט ההצלה של נוי שלקחנו על עצמנו. גם ככה עדיין לא מספיק החשיך ואין טעם להמשיך להתקדם."

כולן הנהנו בראשן בהסכמה, ובהיסוס קל הן התחילו להתקדם אל המבנה. גל שלחה מסר קצר לספרינגפילד על מנת שתדע שהן בשטח מנסות להתקדם עם חקירת פרשיית הנשק וותוכל לעזור להן על כל צרה שלא תבוא.
כשהיו ממש קרובות אל הכניסה פלטה גל כמה תזכורות אחרונות בנוגע למנהגי הזהירות והחשאיות כאשר הן נכנסות פנימה. לאחר כל זאת הן נכנסו אל המבנה. הוא היה גדול וריק, לא היו בו חדרים כלשהם הנראים לעין אך לבסוף גילתה במבי גרם מדרגות המוביל לבטן האדמה.

הן הביטו אחת בשניה והתחילו לרדת בשקט למטה. הן סרקו כל קומה ביסודיות ולאחר שגילו אפס ממצאים הן עברו לקומה שמתחת. כאשר הן הגיעו לקומה מינוס חמש הן שמעו לפתע קולות דיבורים, הן שלפו את נשקיהן בזריזות והתחילו להתקדם לעבר מקור הרעש.

* * *
לאחר המאורעות האחרונים אשר קרו בסיני כינסה ספרינגפילד את בנות היחידה y הניצולות ואת בה"הר לשיחת הפקת לקחים ותחקור מקיף על כל הנעשה ביממה האחרונה. היא שמעה על התקרית עם האקדחים ועל מסקנותיהן הנחרצות של הבנות, כל אחת וחשדותיה היא.
באמצע הישיבה קיבלה ספרינגפילד מסר קצר מגל:
'אנחנו בסיני. נכנסות כרגע למבנה מוזר שממוקם שני קילומטר צפון-מערבית לכפר של כנופיית סווארכה. אולי נמצא שם את קצה החוט האבוד.'
"אני מקווה שהן לא עושות שטויות", אלי הייתה מתוחה עד הקצה.

"אני בטוחה שהן עושות שטויות" אמרה רינה בקול חמוץ.

* * *
גל היתה הראשונה שראתה את שוכני החדר דרך חור המנעול של הדלת. שני ערבים ועוד בחורה כבת גילם יושבת ומשוחחת עימהם.
"הן מסרבות בכל תוקף לשתף איתנו פעולה…." אמרה ההיא, וזה הספיק להן די והותר. במשנה מרץ ובמשנה זהירות הן המשיכו לסרוק את הקומה עד אשר גילו דלת ברזל אימתנית.

* * *
דלת המרתף נפתחה שוב, אבל הפעם באיטיות מרגיזה.
"אוףףף חשבנו שהיא תפסיק לשגע אותנו, אנחנו היינו באמצע לבצע את השליחות שלנו", רטנה בקול אגסית.
"נראה לי שסיימנו אותה…" הוסיפה בחיוך מעודד הלה, "גל, במבי, גלידונית מה אתן עושות כאן?" הוסיפה בהפתעה.
"שששששששששש……" הזהירה גל, "עד שמצאנו את המפתח הקמנו מספיק רעש. עכשיו בואו מהר ובשקט, נדבר כבר בחוץ."
הן התקדמו בדממה אל מחוץ למרתף, גל נעלה בחזרה את הדלת והחזירה את המפתח למקומו הראשוני, הן המשיכו להתקדם בזהירות, וחוץ מתקרית אחת קטנה, שבו לא יכלה להתאפק גלידונית והכריזה בקול חגיגי, "אאאפצ'י" (מפאת חוסר החמצן וריבוי האבק) שלאחריו הן נשארו כפסלים כמה דקות בזמן ש'הערבים' סרקו את האזור, עברה הדרך בשלום וללא תקלות.
הן יצאו מהבניין ותפסו ריצה מהירה, וכאשר התרחקו מספיק מהאזור הן עצרו למנוחה.
אחרי סדרת התנשפויות מצד כל הסוכנות הן התחבקו והתרגשו לראות זו את זו על כך שהן נשארו בחיים בריאות ושלמות.
"אתן עדיין חייבות לספר לנו מה עבר עליכן עד עכשיו" אמרה גל. "אבל לפני כן אנחנו באמצע משימה אחרת, לשחרר את הילדה נוי. אנחנו חייבות, להתקדם כבר בזבזנו מספיק זמן".
"איזה נס שאתן איתנו עכשיו, כמה שיותר- יותר טוב!" אמרה גלידונית בהתרגשות.

"ממש לא", הכריזה לעומתה אגסית, "כמה שיותר, יותר רעש וסרבול…"

כולן צחקו בהקלה והמשיכו יחדיו מרוצות ומתוחות מעט אל עבר יעדם הבא.
***

 
(במבי)

גל, שהאזינה לטלפון של פאטמה, השמיעה לגלידונית, הלה, אגסית ובמבי את השיחה.
"היא במחסן שבעוד קילומטר בערך", גלידונת לחשה. מעיפה חול לעבר במבי. עצבנית על הבגידה לדעתה, על הסיפור שהסתבך רק בגלל שהיא לא סיפרה לספרינג את הסיפור המלא. "פחדנית", נשפה בבוז.
במבי העיפה בה מבט קצר. "אם את עצבנית אפשר לדבר. להוציא עצבים לא יועיל".
הלה הביטה בהן באי הבנה, "הכל בסדר?"
"שום דבר לא בסדר", גל נעצה בגלידונית מבט מפחיד. "לא אמרתי משהו בנוגע לבמבי? תעזבי אותה בשקט".
"לא רוצה", משכה כתף. לא מרוצה בעליל. "תגידי לי?" פנתה לאגסית, מתעלמת לחלוטין ממבע פניה של גל שהפך לזועם. "מה היית עושה אם היית יודעת מי הבוגדת?"
"הנסחטת", במבי תיקנה אותה באדישות.
גלידונית נעצה בה מבט רושף.

אגסית החליפה מבטים מהירים עם הלה, "נראה שהבנתי מה פשר החתול השחור שעבר בינכן".
"גלידונית", קולה של גל נהיה מסוכן. "זה לא יעבור לך בשתיקה".
* * *
הן העיפו מבטים על המחסן.
"יש עליו שמירה?" אגסית.
"לפי הידע, התמונות והשיחה, לא. הדלת נעולה, אבל אנחנו יכולות להיכנס דרך החלון השמאלי", גל הצביעה עליו. "מי ראשונה?"
"אני", במבי קפצה. המבט שלה כמה, מתחנן.
"בסדר", הנהנה. "אנחנו שומרות ומפטרלות מבחוץ. תשתדלי לעשות את זה זריז".
במבי קפצה על הקיר נתפסת בזיזים חדים ובליטות קיר למינהן, מזיזה את הרשת מלאת האבק. משתעלת. קופצת. ליבה פועם כמו מכונית מרוץ ששועטת לעבר קו הסיום.
היא סקרה את הסביבה במהירות, פולטת צווחה שקטה ורצה. בוכה. זה היה גדול עליה. האוויר נסחט לה מהריאות באחת. "נוי", לחשה בפאניקה. מניחה יד רועדת על הצוואר. דופק חלש ולא סדיר בעליל.
מבטה ההלום נדד לעבר היד הדקורה, רוב הדם כבר נקרש סביב הפצע אבל הוא המשיך לטפטף בעקשנות. היא דימתה לראות את גרגרי החול של נוי הולכים ואוזלים. הצטמררה. מבטה נתקל בתחבושת המגולגלת בצד השני. היא קפצה מהדקת אותה בחוזקה על הפצע.
גל הסתכלה עליה מהצד. היא אחות כל כך טובה. אבל במבי? נאנחה. באמת שאני מנסה להבין, למה לא סיפרת? ספרינג תזעם. זה ברור שבסוף נאלץ לספר לה על כך.
במבי העבירה יד רועדת על תווי פניה העדינים והרפויים מידי של נוי, מרימה מבט מצועף אל הלה שנכנסה גם היא לחדר בדממה. "את חובשת. תטפלי בה".
הלה ניגשה אליה, מתכופפת לעבר הגוף הרופס. "היא איבדה מלא דם", נשכה שפה, "אני מפחדת שהמצב יתדרדר יותר מדי. היא צריכה בית רפואה. אני לא רוצה לומר", השפילה מבט. "אבל אני חוששת שאם לא נפנה אותה בזמן הקרוב המצב", נשמה בקושי. "יהיה בלתי הפיך".