שביל דו-סטרי /8

לפרק הקודם

בנתיב השמאלי.
"עשרים שיחות שלא נענו!" דיתי מוציאה את הפלאפון שלה.
לאה'לה לידה. "מה קרה?"
"אני לא יודעת. יש לי הרגשה רעה." היא רועדת. מתחילת החגיגה היא עם תחושה רעה.
עשר שיחות שלא נענו מהבית. שבע מגיטי אחותה הגדולה. אחת מסבתא קליין ושתיים מדודה מלכה.
אלוקים.
משהו קרה.
הפלאפון מצלצל לה בידיים. דודה מלכה.
היא בקושי עונה.
"דיתי!!! סוף סוף את עונה!" משהו קרה. לאה'לה רואה את דיתי רועדת היא מושיבה אותה.
"מה קרה?" דיתי לא מבינה איך היא מוציאה משהו מהפה. פחד משתק אותה.
"טיירעלה שלי! איפה את??" הקול שונה.
"סבתא??" דיתי קפואה כבר.
"טיירעלה תעני לי. איפה את?" סבתא בוכה. "אני בבית של חברה שלי…. מה קרה??" תפסיקו להלחיץ אותי.
"איפה?" סבתא לוחצת.
"שתי רחובות מהבית אני כבר באה."
"משהו קרה." היא לוחשת ללאה'לה.
"מהר טיירעלה. אולי שהחברה שלך תלווה אותך?"
ברור. אני לא מסוגלת ללכת לבד.
הן רצות ברחובות. דיתי שטופת דמעות. לאה'לה אחריה.
דיתי עולה הביתה. נופלת היישר לידיים של סבתא.
סבתא הולכת איתה לחדר שלה.
דיתי שומעת בכמה מילים מה קרה.
היא כמעט מתעלפת.
לאהלה נשארת איתה. מחזיקה לה את היד. דיתי בוכה נורא.
ההלוויה תצא בעוד שעתיים.
סבתא מביאה לה מים. מזכירה לה לא לברך.
הבכי של דיתי מתחזק.
לאה'לה מתקשרת הביתה להודיע שהיא תחזור מאוחר יותר.