שביל דו-סטרי

בנתיב השמאלי.
דיתי לא יצאה מהאמבטיה. סבתא ביקשה. דרשה. דיתי אפילו לא הגיבה.
סבתא חוזרת לחדר. גיטי בוכה.
"מה היה שם גיטי?" היא שואלת אותה.
גיטי בקושי מסוגלת לפתוח את הפה.
"דיתי- נראית- כמו- חילונית- לגמרי." היא מוציאה את המילים. שבורות.
"מה? איך?" העיניים של סבתא דומעות.
"ראיתי על הפלאפון שלה תמונה. שיער פזור. חולצה עם שרוולים קצרים עד כאן." היא מדגימה על היד שלה. "עגילים ענקיים."
סבתא שמה יד על הפה. "אלוקים ישמור. איך היא נפלה לזה?"
"אני לא יודעת…" גיטי נאנחת.
אלוקים מה יהיה? עם דיתי? איתי? עד שכבר הסכמתי והתרגשתי?
למה?
כואב לה כל כך.
סבתא קמה הולכת שוב לדלת האמבטיה.
"דיתי? תפתחי מתוקה. נו."
דיתי לא מגיבה.
סבתא חוזרת לסלון.
"היא תתגבר." היא זורקת ליהודה שיושב עדיין ליד השולחן עם העיניים ברצפה.
"מי?" הוא מתנער פתאום.
"דיברתי על דיתי. אבל גם על גיטי זה נכון."
"ה' יעזור." הוא נאנח.
רבקה קליין מסתכלת עליו. מבחינה איך הצער בולט לו על הפנים.
ה' יעזור. אמן. לגיטי. לדיתי. ולך.
היא חוזרת לחדר עוצרת בדרך בדלת של האמבטיה. "דיתי את פותחת?" היא דופקת ושואלת. דממה.
היא ממשיכה לחדר של דיתי. ליבי עומדת ליד הדלת של החדר שלהן. "ליבי? מה את עושה ערה בשעה כזו?" היא הבינה מה קרה? "ממתי את ערה?" מה הספקת לקלוט?
"ממזמן." היא עונה.
"איפה גיטי?" הקטנה שואלת.
רבקה מרימה עיניים לעבר החדר של דיתי. לליבי זה מספיק. היא רצה לחדר. רבקה ממהרת אחריה. גיטי יושבת על המיטה של דיתי, ליבי עליה. מחובקת. גיטי בוכה על השיער של ליבי.
סבתא מתיישבת לידה. מלטפת את הגב שלה.
גיטי רועדת.
דיתי לא יצאה מהאמבטיה היא נרדמה על הרצפה. הדלת נעולה.

בנתיב הימני.
תמי נרשמה למדרשה. אהרון רווה נחת. יעלי עדין המומה מהתגובה הקודמת של ענת מפחדת מהתגובה הבאה.
בנתיים תמי לומדת לבד בבית.
"בסוף בכלל לא תצטרכי ללכת למדרשה…" יעלי צוחקת.
"אמן." תמי עונה.
היא קוראת על יהדות. לומדת מושגים.
מלי בת העשר מלמדת אותה. לתמי כיף. היא מרגישה אחות גדולה. היא משחקת עם מלי וחלי. מלי מראה לה איך מתפללים שמונה עשרה. הבנות צוחקות כשהיא מנסה לחקות את מלי.
מלי מספרת לה מדרשים. חובבת תנ"ך שכמותה.
כל שבוע הן תלמדנה פרשת שבוע.
הן משננות ביחד פרקי אבות.
בעוד חודשיים תמי תלך למדרשה.
מלי מנסה ללמד אותה כמה שיותר.
היא מראה לה איך לקלוע צמה מהר. לשרוך שרוכים. שמאל וימין.
מראה לה מה לברך על מה.
מלמדת אותה ברכות אחרונות בעל פה.
מלמדת אותה לכתוב בעברית מהר.
"את ממש חכמה." תמי מחמיאה למלי כשהן יושבות ולומדות.
מלי מסמיקה. תמי מחייכת. גם היא מסמיקה ככה כשנותנים לה מחמאה.
כל כך כיף לה עם מלי וחלי.
אולי זה מה שליאת מרגישה עם ספיר ושיר?
"שובבות שלי אולי אפשר שתפסיקו רגע ותבואו לאכול?" יעלי עומדת בדלת.
"מה יש לאכול?" מלי שואלת נותנת יד לתמי. צועדות צעד צעד.
"שניצלים ואורז." יעלי עונה.
"ישששש." מלי מרוצה.
"מאמי יש קטשופ?" חלי עומדת ליד המקרר.
"מאמי?" תמי תוהה.
"כן יש." מלי עונה לה. "מאמי זה כינוי למאמע.-  אמא באידיש." היא מסבירה לתמי.
"הא. נראה לך שאני יצליח ללמוד את הכל? וגם אידיש?" תמי מתיישבת על הכיסא הראשון שהיא רואה.
"האמת יש מלא מילים באידיש שבשפה החרדית…" מלי עונה.
"כמו מה? חוץ ממאמי."
"כמו מה? יש מלא לדוגמא בעלבוסטע. שמאטעס. שויגער. אמא איך אומרים שויגער בעברית?" היא שואלת את יעלי. יעלי מתגלגלת מצחוק. "חמות. שויגער זה חמות."
"את יודעת מה זה באידיש ולא בעברית?" תמי מעגלת עיניים.
"אני יודעת. רק שכחתי. פחות משתמשים בחמות יותר בשויגער." מלי כמעט נעלבת.
"מה שתגידי מתוקה." יעלי עדין מחייכת. "לשים לך עוד אורז?"