שביל דו-סטרי

בנתיב השמאלי.

עברו השלוישים. דיתי עוד לא חזרה ללימודים סדירים. באה כמה פעמים. השתחררה בשעות מוקדמות. לא נכנסה לשיעורים. לאה'לה מוציאה אותה פה ושם.
אבא שבור.
גיטי מתאמצת להחזיק את הקטנים. את דיתי אין מי שיחזיק.

סבתא קליין מגיעה פעם בשבוע. ושבתות הם עושים עם סבא וסבתא קליין גם.
דיתי לא נמצאת כשסבתא באה. "היא יוצאת לחברות." גיטי אומרת לסבתא. ואז לוחשת לה. "זה אולי מדגיש לה את החסר.. זה שסבתא באה…." סבתא נאנחת. דיתי לא ילדה קטנה.

דיתי בחדר. לאה'לה אמרה לה אתמול שהן ילכו עם חברות שלה. חדשות. לים.
היא מתארגנת ליציאה. שמה את העגילים המתנדנדות. את הכפתור היא תפתח בחוץ.
היא לוקחת את השקית שלה מהמגירה. מכניסה לתיק. יוצאת מהחדר.

"דיתי'לה!" סבתא קליין הגיעה היום מוקדם.
"סבתא?" דיתי לא יודעת מה לומר.
"דיתי'לה לאן את יוצאת?" סבתא שואלת.
"לחברה שלי." דיתי מקווה שסבתא לא תשים לב לעגילים.
אם היא ידעה שסבתא כבר הגיעה אולי היא לא הייתה שמה את העגילים עליה. אולי הייתה שמה בתיק.
"תהני מתוקה." סבתא נאנחת בשקט. לא שמה לב לעגילים.
"תודה סבתא." דיתי יוצאת.

לאהלה מחכה לה למטה.
"מה איתך דיתי?"
"בסדר. פחות או יותר."
"טוב. יש לנו עכשיו הליכה רצינית."
"בסדר."
הן שותקות.
דיתי מעריכה את לאה'לה. על השקט.
על הבריחה מהמציאות.
על חיים שפויים. בשבילה.

"את חייבת לצאת קצת. חוץ מהפיזיותרפיה. בואי נצא. אחותי תיקח אותנו. נצא קצת לים. תנשמי אוויר." יעלי מתחננת לתמי שתצא קצת.  תמי כמעט כל היום במיטה. רק כשהבנות בבית היא קצת יוצאת מהמיטה. יעלי מפחדת עליה כל כך. ליעלי הורידו את הגבס אתמול. בזכות אחותה הבית לא היה מהפכה. אבל גם אם הרגליים שלה עדיין כואבות היא דואגת לתמי.
תמי נותנת חצי הסכמה.
"יופי. תתלבשי אני מרימה טלפון לשרי."
תמי קמה.
יעלי מניחה לתמי בגדים על המיטה. החולצה הירוקה שלה נקרעה אז. שרי הלכה לקנות חולצה ירוקה.
אותו הדבר. חדשה.

אחרי חצי שעה תמי במטבח.
הכתפיים שמוטות לגמרי.
יעלי כמעט בוכה.
אחרי שעה של התארגנות ונסיעה הן מגיעות לרידינג. ריק בשעה הזו.
שרי מחנה את הרכב הכי קרוב שאפשר. יעלי עוזרת לתמי לרדת.
הן מתיישבות על הספסל מול המים.
הפלאפון של תמי מצלצל. ליאת.
תמי עונה.
"תמי. מה קורה?"
"בסדר." תמי עונה.
"תשמעי רגע." זה נשמע שליאת מרוגשת "את לבד?"
"לא, יעלי לידי." ואני לא הולכת להגיד לה לקום.
"לא משנה.. " ליאת מבולבלת קצת. "את יודעת למה נסענו לישראל? כשאנחנו היינו בישראל אמא נפגשה. היום פגשתי אני את הבנות שלו… כשאת תחזרי זה יהיה בטח אחרי…"
"אחרי מה?" תמי לא בדיוק הבינה.
"אחרי שאמא תתחתן. ונגור עם עומרי וספיר ושיר…."
"לא הבנתי כלום…" תמי נבוכה.

"מה לא הבנת? אמא מתחתנת עם עומרי. לעומרי יש שתי בנות… מה לא מובן?"
"ספיר ושיר ספרו לך פרטים? מאיפה הן ועוד כאלה?"
"כן בטח. הן ישראליות במקור אחרי שהן ניהיו יתומות הן עברו עם אבא שלהן לצרפת. מה עוד? הן תאומות ספיר ושיר. הן קטנות יותר ממך…" ליאת מפטפטת.
תודה על המידע ליאת….
תהני עם האחיות החדשות שלך.