אין לי איך להגיד לך כמה קשה לי
אמא,
אני פחות טובה ממך בכל הקיטש והלבבות שאת מרעיפה לכל עבר.
אני יותר מעשית. פרקטית. שכל ישר כזה כמו שאבא תמיד אומר:) ומקיים.
שלא תביני אותי לא נכון, זה לא שאני לא אוהבת את הדרך שבה את מתנהלת איתי. אני פשוט עדיין לא מצליחה להחזיר לך באותן המילים. המחוות. הביטויים. לא יודעת למה. משהו נעול אצלי, אני לא כ"כ סגורה על זה שאני רוצה לפתוח אותו לגמרי. נראה לי רגיש מדי.. שטח מסוכן כזה עבור הלב שלי שעדיין לא בדיוק יודע מה הוא רוצה מעצמו. לא בטוחה שאצליח להתמודד. טוב נסחפתי. לא תכננתי לכתוב על זה בכלל.
אני בכלל לא מאמינה שאני יושבת וכותבת לך. כן, כותבת. בדף ועט, ממש כמו פעם. מכתב אמיתי. אני עושה את זה כי אני יודעת כמה זה עושה לך טוב הישן והמוכר הזה וגם… כי זה נחמד גם לי. לשם שינוי בלי הפון. לא יודעת… מרגיש נקי יותר. והנה הגיעו הרגליים הקרות שחושבות אם בכלל להביא לך את זה. מיליון סירנות 'אזעקת קיטש' מזדעקות לי בראש. נראה מה נעשה עם פיסת הבד המקושקשת. אין, אני פשוט אסון, לא יכולה לשמור לרגע אחד על דף נקי או אצבעות נקיות מדיו.
אמא, אני רק רציתי לשתף קצת. לשתף במה שקורה אצלי. את יודעת שבדרך כלל אני אוהבת לשמור את הדברים אצלי (בדיוק כמו אבא, בעיה שלך שבחרת להתחתן איתו;)) אבל אני חושבת שזה יעשה לי טוב. יעשה לנו. חשוב לי שתדעי.
אמא, תנשמי. אני לא הולכת עכשיו להנחית עלייך איזה משהו שאת לא יודעת. או איזו בשורה דרמטית במיוחד. היה לי מספיק מזה בשבועות האחרונים. ואני מאמינה שגם לך. את נראית עייפה כל כך.. או שתמיד את נראית ככה וזו רק אני שמתחילה לשים לב לעניין הזה.. אני לא יודעת..
לא הולך לי. פשוט לא. אני יודעת שדיברנו על זה כבר אבל אין, אני לא מצליחה להתרומם בלימודים. אני יודעת שאני נותנת לך את התחושה בבית שהדברים איכשהו זורמים. וחלקם באמת ככה. אני הולכת לבצפר. ברוב הימים גם מצליחה להגיע בזמן אבל משהו שם מרגיש שאני לא יצליח. שזה קשה מדי. פספסתי מלא חומר. אני לא מבינה את כל מה שהמורות אומרות ומה שקורה בשיעור מתמטיקה.. פשוט פאדיחות! ואני רק בכיתה ט'! אני לא רגילה לזה. ונמאס לי לבקש עזרה מחברות. מה אני כזו סתומה?
די, אין לי כוח! אני עייפה מכל זה. ומרגישה שאני עושה את כל זה לחינם.
לא ייצא מזה כלום.
לא ייצא ממני שום דבר. אולי מנקת רחובות. ובטח גם אמצא לי איזה שידוך ממש פשוט של מישהו שגם הוא לא מוצלח בכלום והולך ועושה רק כשאמא שלו לומדת איתו למבחן.
אמא, איך זה לגדל 0 אחד גדול אצלך בבית?
והנה, החלטתי. המכתב הזה לא נועד אלייך.
לא באמת.
5 תגובות
אמלא השלמותתתת אמרתי כבר לט היה עוד כזה דבר יפה שכתבו,מהמם!!
את כל כך חמודה!
ושתדעי שלדעתי לימודים זה לא הכל בחיים זה שהם קשים לך ואת לא מצליחה לא אומר עליך שום דבר לכל אחד יש את הכישרונות שלו והוא יכול לצמוח איתם.
גם אם נראה לך שלי? מה פתאום? אין לי שום כישרון! שתדעי שיש לך אולי את רק צריכה קצת להתאמץ למצוא אותו.
יש לי בשבילך רעיון שלדעתי הוא ממש עוזר כל יום את צריכה למוצא בעצמך שלושה דברים טובים. אל תוותרי כל יום ויום זה ירגיל אותך לחשיבה חיובית.
בהצלחה!
וואו אני מחכה לפוסטים האלו!
לא הבנתי.. אז מה הסוף אומר?
שהיא נתנה לה אותו או לא?
חיימשליי!
אין את מדהימה
דבר ראשון את לא 0 תתשכחי מהמושג הזה אין בנאדם שהוא אפש..
לימודים זה חלק קטן מהחיים הכי חשוב המידות הטוב לב.
לכולם יש עליות וירידות וחוץ מיזה שיש בנות שהן גאונות אבל הן אגואיסטיות וכמעט בלי לב. אז אני אומרת לך שאת חכמה בחיים אל תקראי לעצמך סתומה למה מה קרה שבגלל שמישהוא המציא לימודים כולם צריכים להבין להצליחה לדעת את זה. יש כאלה שלא יודעים ולא מצליחים ולכן הם נקראים סתומים?? ממש לא שכחי מזה .. מעריכה אותך על האומץ לכתוב ולשתף… חיבוקים ממני