רכבת הרים

בחירה שלך מה לעשות בה

לא רוצה להלחיץ, להבהיל או להפחיד. חלילה לי מלעשות זאת.
אין בי מיליגרם של מחשבה זדונית. אבל חברות, בואו נקרא לילד בשמו:
"סוף שנה".

טוב אני יודעת. יש בנות שגיחכו אחרי ההקדמה שלי. אולי אפילו הן חשבו שהכוונה היא "סוף עונה" של סיילים והנחות. אבל לא.
ומצד שני, יש בנות גם שיותר חוששות.
אם ההקדמה שלי הייתה מכוונת יותר לצד אחד, אני מבטיחה לכן שמה שאני רוצה לכתוב הוא לשני הצדדים. אז מוזמנות לחגור חגורות ולהתחיל במסע:

אז הגעתן למצב של סוף שנה. מצד אחד את מרגישה ש"ותעל שוועתך השמימה" ואכן אחרי הזעקות חסרות האונים של תלמידות הכורעות תחת נטל הלימודים האינסופי, קצת רענון וחופשה לא יזיקו כלל. אפילו להפך.

מצד שני, לוח השנה מוכיח את יכולותיו האתלטיות בהפיכת דפים והנה שחור על גבי לבן, מסמר על גבי קיר. לוח השנה מראה: השנה מתקרבת לסיומה. מסיבת תחילת שנה, התוועדות י"ט כסלו, שבת שכבה, פסטי, הכל עבר.

אוף. כל כך מהר?!
כן. כל כך מהר.
אז במיוחד אם את י"בתית, או פשוט שעיניך בראשך (ואני די בטוחה שכולן ככה:)) תלמדי לנצל את הכל. וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל.
תנצלי את התיק ג'אנספורט שלך. לפני שישכב בארון ויצבור שכבה של אבק.
תנצלי את המחנכת שלך. כן כן. מכל אחד אפשר ללמוד משהו בעבודת ה'. אז בין אם את מהמעריצות שלה ובין אם לא, תנצלי את העובדה שבכלל יש לך על מי לשפוך את הטענות, כי אני לא חושבת שמדפי"ת תהיה הכתובת לתלונות.
תנצלי את חולצת התלבושת המתפוררת שקנית אי שם בכיתה ט' (בואו נצא מנקודת הנחה שהיא עדיין עולה עליך, כן? :)).
תנצלי את הטיולים. נסיעות עם הברחת חומר אסור לאוטובוס בשם "ממתקים ושתיה", צרחות של סיסמאות ומשחקים, הליכות במקומות שהפכו לקק"ל בזכות פיסת הדשא שלהם, ותמונות בכמות של צילומי כלה.
תנצלי את ספר המתמטיקה שלך, שמפוצץ בנוסחאות לחישוב הצלת העולם. מחברת מסודרת, ערימת טיוטות ומחשבון מבולבל ומותש.
תנצלי את ההרגשה המתוחה שבה מגרילים כרטיסים. ניגונים בדביקות, דביקות חברות, חיבוקים דביקיים וצרחות שנדבקות לעור התוף.
תנצלי את דף העבודה החמים שזה עתה יצא מהמדפסת, ממש כמו רוגעלך שיצא מהתנור. ההבדל הוא שהרוגעלך נחטף והוא לא.
תנצלי את משחק המחבואים עם המורה שעושה "נו נו נו" על דף שרק חציו מושלם בכתב משורבט.
תנצלי לימוד בכל שעה אפשרית (מפוקפקת או לא) משעות היממה עם קערות פופקורן והמון כוסות קפה, התמרמרות על החומר שלא הספקת בכיתה וציון הגשה מפוקפק.
תנצלי את כנסי בית הספר שבהם מוקרנים קליפים, עולים רבנים, מציגים מבצעים חדשים ומבטיחים תגמולים.
תנצלי תנצלי תנצלי.
אני בעצמי מתנצלת (ומנצלת את הבמה) על החפירות (כן צריך להיזהר כי שמה בפינה יש בור די עמוק..) אבל אני מקווה שהבנתן את הפואנטה. כי מה שעובר, לא חוזר. אז גם אם זה לא נראה הכי כיף, חייבים למצוא בו משהו נחמד כדי לזכור אותו ככזה.
ובכלל, אנחנו חוות את כל זה רק פעם אחת בחיים (אלא אם כן מישהי רוצה להשאר עוד שנה בכיתה שלה..)
ראיתי פעם משפט יפה. אני שמה אותו כאן העתק הדבק: "החיים הם כמו רכבת הרים. לפעמים יש ירידות ולפעמים יש עליות. הבחירה שלך האם להנות מהסיבוב או לצרוח במהלכו."