רחם עלינו

כל יום כאן הוא כמו נצח
איך באוויר מורגש המתח
נהיה מפחיד כבר לפחד
חוששים מפני כאב
אחרי יום שחור שלעולם לא נשכח
אלוקים, האם לכך גורלנו נחרט?
הצער, לעולם לא יעזוב
גם עוד עשרות שנים, תמיד נמשיך לכאוב
שחור זה לא רק צבע, זו גם תחושה
ולבדידות מצטרפת גם הרגשה מאוסה
למה תמיד צריך לרצות
אוף, נמאס כבר לבכות
אחרי עוד יום שבו הסבל בו ניכר
אלוקים, אני קוראת בגרון ניחר
וגם עכשיו, יותר מתמיד מרגישים אותך, הלב בוכה לו שם בפנים
ילדיך זועקים, למענה ממך הם משוועים
חטאנו, אני מודה
והמושג חרדה כבר תפס עמדה
האם אנחנו כלום בשבילך?!
תעזור, אנחנו הבנים שלך!