רוצה לדבר, ואין לי עם מי

היי
אני ילדה כזאת שלא נפתחת לכולם.
אני צריכה לדבר עם מישהו על כל כך הרבה דברים אבל אין לי עם מי.
בנות מהכיתה שלי משתפות הכל עם האימהות שלהם אבל לי ממש קשה לדבר על זה עם אמא שלי.
משפיעה אין לי ואני גם לא רוצה לקחת, אולי בעתיד כן אבל עכשיו לא.
פעם סיפרתי הכל לחברות מהכיתה שלי אבל התגובה הייתה לא טובה!
בגלל זה אני מפחדת לספר את זה.
רק בגלל שאני מפחדת שלא יבינו אותי נכון ואז לא יכירו אותי מהצד הנכון.
תעזרו לי, מה אני אמורה לעשות על כך???

שלום יקירתי!
השאלה שלך נוגעת לי עמוק בלב. אני מרגישה שאני מבינה על מה את כותבת, מה חשוב לך וממה את חוששת לגבי פתיחות עם אחרים.
בעקרון, כל אחת ואחד ישמחו לדעת שיש לפחות אדם אחד בעולם נאמן ונבון שנוח להם לשתף אותו, בפרט כשיש במה לשתף. זה צורך בסיסי וחשוב מאוד לרובנו. ועדיין בעולם כולו יש אנשים שמשתפים יותר ואנשים סגורים. לפעמים ההעדפה אם לשתף תלויה באופי ולפעמים כמו שאת מתארת פשוט לא נמצא האדם המתאים עדיין, שאפשר יהיה לשתף אותו.

זה מפריע לי!
את מספרת שקשה לך לשתף את אמא ואני מאמינה שאם הייתה לך אפשרות היית עושה את זה בשמחה כך שאם קשה לך יש לכך גורם. זה באמת מקסים כשאפשר לשתף אמא, היא הכי קרובה והכי מכירה והכי רוצה את טובתך. יחד עם זאת חשוב לי שתדעי שלמרות שאת רואה הרבה חברות משתפות את האימהות, בהחלט יש גם הרבה בנות שמעדיפות לשתף אנשים אחרים. זו תופעה קיימת ואפשרית.
אני שמחה שכבר זיהית את הצורך שלך – כתבת שיש לך הרבה מה לומר ועל מה לדבר. יושבים לך דברים על הלב ואת צריכה לשחרר אותם באופן הנכון. שמחתי מאוד שאת מסכימה להגיד את זה, כי בעיני היכולת שלך לזהות למה את זקוקה ולא להחביא את הצורך גם מעצמך מאפשרת לך למצוא לזה פתרון באופן ברור ומהיר יותר.
כאב לי שחווית התנסות לא נעימה בעניין הזה עם החברות. זה מאכזב כל כך לפתוח את הלב ולתת אמון ולגלות שלא היה למי. אני מבינה ומסכימה עם החשש שלך לנסות שוב להיפתח, אחרי שקיבלת בעבר תגובה לא נעימה. חברות הן נהדרות פעמים רבות, אולם בהחלט לא תמיד הן הכתובת הנכונה לעניינים אישיים. מאוד תלוי מה התוכן שאת מביאה איתך לשיחות שלכן.
עם זאת, אני רוצה להוסיף משהו לגבי ההתנסות המאכזבת שלך מפעם. חשוב לזכור ולדעת שהחיים מביאים איתם הרבה שינויים. מה שקרה פעם לא בטוח שיקרה עכשיו, והחברות מפעם הן לא החברות של עכשיו הן משתנות. גם את השתנית. לפעמים כדאי לנסות מחדש, בזהירות, יכול להיות שהפעם זה יהיה אחרת.

אז מה אני עושה?
כתבת שאת רוצה שיבינו אותך באמת, שיכירו ויוקירו אותך כפי שאת וזה כל כך נכון! כמה נעים לדעת ולהרגיש שמבינים אותנו ומפרשים אותנו נכון.
יש שתי נקודות שאני רוצה לומר לך בהקשר הזה:
1. לבחור את האדם הנכון: לא כל אחת מתאים לשתף אותה בחוויות שלך. לפעמים האדם שפנית אליו לא מסוגל להבין אותך בגלל שלה יש קושי להכיל/ לקבל/ להבין סיטואציות מסוימות.
חשוב שתנסי לבחור מישהי שאת מזהה בה עדינות נפש, סבלנות ופתיחות. תנסי להקשיב ללב שלך – מה יש לו לומר בנושא, האם הוא מרגיש בנוח לשתף (כלומר, עם כל הלחץ, עדיין יש מקום בתוכך שמרגיש שאת מאוד רוצה לספר דווקא לה)
בכל מקרה – אם מישהי שמזלזלת בך/ פוגעת/ ביקורתית מידי ולא מוכנה להקשיב לך – תניחי לה ותעברי הלאה.
בהקשר הזה אחת האפשרויות שכתבתי לך בהמשך מתייחסת לשיתוף של מישהי מבוגרת ומנוסה, כי אני חושבת שאחת כזו תדע להעריך ולכבד אותך ולהכיר את הצדדים האמתיים שבך.
2. להתעקש שיבינו אותך: יכול להיות שתבחרי מישהי מצוינת ועדיין לפעמים יכול להיות שתרגישי שאת לא מובנת, לא מוערכת או שדברייך מתפרשים לא נכון גם מצד מבוגרים, וגם כאשר מדובר במישהי חכמה ומנוסה, עדיין יכול לקרות מצב שהיא לא תבין אותך כפי שהיית רוצה, מכל מיני סיבות. וזו יכולה להיות הרגשה קשה. חשוב שתזכרי שבני אדם הם מוגבלים, במקרים כאלו לא כדאי להתייאש. יש לך תפקיד מאוד חשוב במצב כזה – לנסות להסביר את עצמך באופן שיאפשר לזו שמולך להבין אותך נכון ולהכיר אותך באמת. אנשים שסביבך זקוקים לעזרה שלך לפעמים כדי להבין אותך טוב יותר, ואז את תניחי את האכזבה לרגע בצד לטובת ההשקעה בלהסביר את עצמך,
אחרי שהיא תבין – יהיה לך כיף בלב שהתעקשת להסביר את עצמך וגם הצלחת.

אני צריכה לפרוק
כעת, בואי ננסה לבדוק האם האפשרויות הבאות יכולות להתאים לך כשאת מרגישה צורך לפרוק ולדבר.

מתוך השאלה שלך נדמה לי שאת לכאורה מעדיפה מישהי בוגרת שתשמע אותך. ושחשוב לך לדעת שאת יכולה לתת בה אמון, שהתגובה שלה תהיה מכבדת ונעימה לך.
כתלמידת תיכון יכול להיות שיהיה נכון לך לפנות לדמות כלשהי מהצוות. אולי המחנכת שלך אישה שיכול להיות לך נוח איתה. אולי היועצת יכולה להיות דמות מתאימה, אולי מדריכה שלך. דמות חינוכית שאת מכירה, על אף שפעמים רבות זה מרתיע לנסות ליצור קשר אישי איתה, יכולה להתגלות כמישהי שאת דווקא יכולה לסמוך עליה. היא מנוסה ומכירה את הגיל שלך. היא בוגרת ואחראית בשביל לשמור על סודיות וגם לשמור על הכבוד שלך.
אם קשה לך לחשוב על האפשרות הקודמת, אולי יהיה לך נוח לנסות להיפתח למישהי באופן אנונימי כמו שעשית עכשיו כשכתבת באתר. ישנו קו טלפון חב"די בשם "קו ללב" (08-8501340) שעות מסוימות לייעוץ על ידי נשים. אפשר לפנות לשם באופן אנונימי ולשוחח על מה שתרצי. יכול להיות שיהיה לך נעים להתרגל מחדש לאפשרות להיפתח, קודם כל באופן אנונימי ואח"כ תצליחי גם עם מישהי שתבחרי לדבר איתה פנים אל פנים.

לא דיברו אליך שתי האפשרויות הקודמות? אני רוצה לנסות להציע עוד משהו שבכוונה כתבתי אותו אחרון: לנסות לפנות לחברה בכל זאת. אולי אפילו חברה שגדולה ממך. חשוב שתדעי לפעמים חברה לא יודעת איך להתמודד עם מה שהיא שומעת, ולכן אני רוצה להציע לך דוגמא למשפט שאת יכולה להשתמש בו לפני שאת בוחרת לשתף מישהי בעניין אישי שלך: "יש משהו שיושב לי על הלב, אני זקוקה שתקשיבי לי. את לא חייבת להגיד כלום, וגם לא לתת לי עצות או לפתור לי בעיות. רק להקשיב. יש לך חצי שעה בשבילי?" זה הכל. ועוד משפט אחד אתן לך לסיום השיחה איתה: "תודה רבה שהקשבת לי, זה הקל עלי מאוד. כל מה שדיברתי עכשיו, חשוב לי שיישאר בינינו. אמון זה דבר שחשוב לי ואני סומכת עליך שאת לא מעבירה לאף אחת שום דבר אלא אם כן ביקשתי ממך את זה בעצמי".

אם קשה לך להתחיל לשתף בדברים גדולים – תתחילי בקטן, יכול להיות שלפני השיחה עם החברה יעזור לך גם אם תפרקי דברים בכתב. פשוט תכתבי מה שיושב לך על הלב, זה משחרר ומרגיע ויוכל לפנות לך מקום ואומץ ליזום שיחה של הקשבה.

תזכרי שמסע ארוך מתחיל בצעד קטן. בעצם המודעות שלך כבר פתרת המון, ואת בכיוון הנכון.
יקרה, הצורך שלך לשתף חשוב ממש. מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה והמתאימה לך לקבל אותו. אנחנו כאן ותוכלי לחזור ולעדכן מה שלומך ואיך הסתדרת, אם כל מה שכתבנו לך – פחות הסתדר, שתפי אותנו – נחשוב שוב.

איתך בדרך, רבקי

rivki@shutafotbaderech.co.il