.
לילה ואין לי עם מי לדבר…. נס שהאתר הזה קיים…
אני חייבת לפתוח ולומר שאני נראית טוב ואין לי שום סיבה בעולם לשנוא את המראה החיצוני שלי. ואני גם לא עושה את זה…
אבל בפנים, אני שונאת שונאת שונאת את האופי שלי. שונאת את מה שאני חושבת, את מה שאני מדברת ובעיקר את מה שאני עושה…
כשאני מסתכלת עלזה מבחוץ אין לי סיבה, אני עוזרת מלא מלא לכל מי שבסביבה שלי, ויש לי המון המון חברות מכל הגילאים (לחברה שלי נולדה נכדה!)
לפעמים יוצא לי להגיד לחברות טובות שאני שונאת ת'צמי אבל תמיד הן יגידו "מה יש לך? את מהממת"…
למה אני מצליחה לאהוב רק את החיצוניות שלי ולא את הפנימיות??
מתי למען ה' אני אצליח לאהוב ת'צמי? מתייייי???
ניסית ה-כ-ל ושומדבר לא עזר
ועכשיו אני מרגישה שנשפטתי להיות בנאדם ששונא את עצמו…
6 תגובות
ואוו, אוף, לא מבינה בזה:(
בהצלחה מדהימה אחת❤
ואווו..איזה קשה!!!
אני לפעמים עושה לעצמי כמו יומן אישי שבו אני כותבת איזה דברים טובים עשיתי היום ומה טוב בי וזה ממש מחזק ומעודד..
וכמובן תתפללי לה' שיעזור לך לאהוב את עצמך…זה עוזר..
בהצלחה ממש!!!?
מדהימה…
נ.ב.
אגב שימי לב שכן הצלחת למצוא בעצמך דברים טובים…?
את בדרך הנכונה..
וואו, אוף, מבינה בזה.
הביקורת העצמית הבלתי פוסקת, הבחילה שעולה לי בגרון כשאני מתחילה לחשוב על עצמי ועל כל הדברים שאני שונאת בי, התסכול שכובש כל פיסה בלב, ולא מסכים לי להשלים כבר עם החסרונות שלי. ההתכחשות לזה שאחרי הכל אני בנאדם כמו כולם, עם חסרונות כמו כולם, רק שפשוט אני האדם היחיד שאני מכירה עד לעומק ולכן אני חושבת שאני ראויה לשנאה ולבוז, אבל אם הייתי יודעת את העומקים שבכל הנפשות שסביבי- הייתי רואה שאני לא רעה ומושחתת ואנוכית באופן מיוחד. או שאולי כן. ושוב השנאה הזו…?
הזדהות, בקיצור.
אבל הזדהות לא תעזור לך, אז אנסה לכתוב כמה דברים שאני מזכירה לעצמי מדי פעם.
משפט המפתח הוא: "לא אני בראתי את עצמי, ולכן אין לי הצדקה (ואפילו היתר) לשנוא את עצמי"
כמו שאני מבינה שלא אני בראתי לי את השיער היפה ואת האף הפחות יפה (?) ככה אני צריכה להבין שגם את התכונות ואת הנפש ואת האישיות שלי *לא אני בראתי!!!*
וכשאני שונאת את עצמי, את הבריאה שהשם ברא, זו לגמרי כפיות טובה כלפיו, שאני כביכול כופרת בכל המתנות שהוא העניק לי, גם אם חלק מהן לא מוצא חן בעיני…
כמובן שזה לא סותר עבודה עצמית, שזה חלק גדול מהתפקיד שלנו פה, לתקן את המידות, לעבוד עליהן וכו', אבל לשנוא את עצמנו על זה שאנחנו לא מושלמים כמו שהיינו רוצים להיות- זה כבר אסור לנו. פשוט אסור!
לא יודעת אם זה עוזר לך, אבל המחשבות שלי ממושמעות רק כשאני מדברת אליהן ככה, בתקיפות. אז אני מדברת אליהן ככה, בתקיפות, ומזכירה להן (כלומר לי) שאסור לי לשנוא אותי, כי זו כפיות טובה כלפי הקב"ה, ולא אני בראתי את עצמי, והשם נתן לי הרבה מעלות ותכונות טובות ומתנות מדהימות שאני בסה"כ משתדלת להשתמש בהן לטוב (גם אם לא תמיד מצליחה בכך), ומעצם היותי בת אנוש, ועוד יותר מכך- בת לעם הנבחר, אני ראויה לאמון, להערכה, לאהבה. אפילו אם לפעמים אני כופרת בהם.
מקווה שעזרתי…
וואו כמה שאת צודקת…
אימצתי…
רגע, את בכלל באמת אוהבת את החיצוני?
זה לא דעה שמורכבת מדעתה של הסביבה או משהו כזה?
תנסי לעבוד על קבלה עצמית..וזכרי שאחנו כאן כדי לעבוד על עצמנו אזזז לשפץ את העשייה והדיבור שלנו זה לגמרי ביידים שלנו
שיהיה לך בהצלחה???
אאוץ'. הזדהות עמוקה עם כל מילה. הזדהות יותר מדי עמוקה. ותפילות. הרבה מאוד תפילות. תתפללי גם. תתפללי עוד. זו העצה היחידה שיש לי להביא לך.