היי! אני מרגישה שמאז שעברו החגים ונגמר תשרי אני ירדתי רוחנית… לכאורה החודש אמור להגביה ולרומם אותי… אבל זה לא מה שקורה בפועל… אולי זה קשור לזה שבחורף קשה יותר לעבוד את ה'? אז מה אתם אומרות? להתייעץ עם המשפיעה אולי? הקשר ביננו עוד בתהליך נבנה אז יהיה לי קשה לשאול… אשמח לתשובה!
הי יקרה,
כמה שאת צודקת… חודש תשרי הוא חודש עמוס בכל טוב, המון חגים,חיות,שמחה.. פשוט רק לאסוף, לקחת .. מכל הבא ליד. כל חג עם הייחודיות שלו והחוויה שלנו בתוכו.
וכשנוסעים לרבי – אז בכלל!! הכל הרבה יותר חזק, חודש שלם את בעולם אחר לגמרי, מהבוקר עד אמצע הלילה את מוקפת רק בקדושה וכולן סביבך לומדות ומתפללות, כל יום יש לך כמה התוועדויות.. ולך נשאר רק לבחור.
ופתאום, בבום אחד את מוצאת את עצמך חזרה בשגרה, הולכת לביה"ס ומרגישה שיבש.. הכל נשאר אותו דבר ועוד צריך להכין שיעורי בית במתמטיקה ולעזור בבית ואוף….
ואיך פתאום מרגישים שכאילו נשארנו בלי כלום.. וקשה להעביר את החוויה לעשייה
יכול להיות שנרד ברוחניות אחרי כל האורות הענקיים האלו?
להרגיש את תשרי ביום יום
כמה דברים שחשוב לזכור בזמן הזה:
1. אורות – צריכים כלים
לפעמים מרוב ההתרגשות העצומה שיש ולנסוע לרבי עם כל החוויות רוחניות עצומות, מלאות וממלאות
לא מצליחים להוריד את זה למעשה.. מרוב שהיה מדהים בתשרי, קשה להתרגל למציאות לעשות דברים כאן בארץ שנראים קטנים וחסרי חשיבות לעומת כל מה שחווינו שם.
מכירה את הביטוי "פורקים את המזוודות"?
זה בעצם לקחת את כל האורות מהחגים ולפרק לאט לאט. ליישם את מה שלמדנו בחגים, מה שחווינו והרגשנו- בכל סיטואציה (מקרה) שיקרה לידנו נפעל עם הכוחות שקיבלנו בחודש הזה!
דוגמא? שמחה!! שאבנו המווון שמחה מהשבוע של חג סוכות.. והנה החורף מגיע ואיתו התכנסות, סוג של דיכי (דיכאון בלשון העם ) אז איך איישם זאת למרות שקריר ולא יוצאים הרבה..? עושים כיף בפנים- מעסיקים בבית את האחים, ניפגש עם חברות יחד ללמוד (עונת המבחנים בדרך..לא?) , מבשלים דברים חמים וטעימים ועוד..עוד דוגמא – התפללת שם כמה פעמים ביום במנין – חפשי בארץ זמן, אפילו חמש דקות שבו רק את והקב"ה משוחחים. ספרי לו איך היום עובר לך ובקשי עוד, לכי לבית כנסת בשבת.
קחי מתשרי – החלטה אחת או שתיים ותתמידי בה לאורך כל השנה. זה ייתן לך המון2. נסעת בשביל לחזור –
בתשרי הראשון שהייתי בו – חזרתי הביתה והייתי באורות אולי חצי שנה, למותר לציין שהיה ממש קשה… בתשרי השני, אני זוכרת שבאחד הימים האחרונים – הייתי עצובה מזה שהכל נגמר, ושיתפתי כמה בנות בחוויה ואוף. אני זוכרת שאחת הבנות (שהייתה גדולה מאיתנו בכמה שנים) דפקה על הספסל קמה ואמרה – המטרה של הנסיעה שלכן – היא לחזור!! ולחזור אחרת. הדירה שהקב"ה רוצה – היא בעשיה שלך בארץ ביום יום.
עברו לא מעט שנים, ועדיין המשפט שלה מהדהד לי בזיכרון, כי הוא כל כך נכון. גם את נסעת בשביל שהיום יום שלך יהיה יותר מחובר…ממליצה לך ללמוד את המאמר של הרבי 'מים רבים לא יכבו את האהבה' משנת תשל"ח, זה מאמר מאוד קצר ומאוד חזק בדיוק על הנושא הזה.
בנוגע לחורף – לא בטוחה שזה קשור, אולי קשה לך להיכנס לשגרה.. מה דעתך? .
קשר נבנה משיתופים
ולגבי המשפיעה, הרעיון מעולה! המשפיעה שלך מכירה אותך בצורה עמוקה יותר.. והיא תייעץ לך מה נכון וטוב עבורך לעשות, היכן, איך להתגבר על..
ואם הקשר שלל רק בהליך של בניה (כמו שכתבת )אז קודם כל ישר כח! וכמובן שלספר קושי כזה, זה חלק משמעותי מהבניה..
ככה בונים יחסים, כל פעם משתפים במשהו שמפריע לך, זה הדרך שלה להכיר אותך…
לספר מה את מרגישה, האם ואיך לדעתה נכון/כדאי לעשות כך או אחרת ועוד.
אל תתביישי לשאול ולהתייעץ.. בשביל זה היא כאן!
בהצלחה ביישום "ויעקב הלך לדרכו"..
חורף בריא!
איתך בדרך, הודיה
hodaya@shutafotbaderech.co.il
