קרניים בלי שמש…?!

מקום לתשובות

הי שותפות אהובות!

במדור הזה עולות שאלות ותשובות שפורסמו בקבוצת וואטסאפ של מדרשת "פנימיות" בשם "המקום לכל השאלות" שאפשר לשאול בה שאלות בהשקפה, באישור מנהלת המדרשה כמובן וצוות המשיבים.

האם ה' באמת אינו תלוי מותנה בכלום? הוא לא תלוי בנו? נראה שהוא צריך אותנו. ומכריח אותנו בכל דרך  שלא תהיה שנכיר ונדע אותו ושנגע בו בנקודה הפנימית… למה זה לא נקרא כפיה?

*

שלום מקסימה,

הנקודה היא, ש"הוא" ו"אנחנו" לא שתי ישויות נפרדות.

כך שתלות אין כאן.

זה נכון שנבראנו לא בבחירתנו. אבל תחושת ה"אני" הזו, שגורמת לנו להרגיש נפרדים, בפני עצמינו, והוא "כופה" כביכול עלינו, זו בדיוק האשליה שהוא בכבודו יצר.

זו היתה תאוותו (כביכול). שתהיה מציאות של עולם שיהיו בו נבראים שיהיו מסוגלים להתבלבל ולראות עצמם נפרדים ממנו כביכול.

ודווקא הם יכירו במציאותו, במחשבה, דיבור ומעשה שהם תרי"ג מצוות התורה.

אז היכולת שלך להבין בו-זמנית שמצד אחד אין מלבדו כלום, והוא לא תלוי בכלום, ומצד שני (כביכול) – את כן חווה את עצמך כאילו נפרדת – זו תמצית החיים של נשמה בגוף גשמי. כך השילוב נראה.

זאת אומרת שהשאלה היפה שלך היא אחת ההמחשות המעולות לזה…

אבל כאן צריך לחזור להבנת האמת: שאנחנו הנבראים חלק ממנו. ורגשות הישות שלנו הם סוג של אתגר להתגבר עליו. וממילא אין כאן כפיה – אם הוא ואנחנו אחד. ממש אחד. האינטרס שלנו משותף, אם מותר לנסח את זה לגמרי במושגים גשמיים.

דוגמא מהעולם שלנו לצורך ההמחשה:

האם קרני השמש שמשחקות באור וצל על קירות ביתך, יכולות לטעון שהשמש כפתה עליהן לרדת לעולם הזה?!

הן חלק ממנה ואין להן קיום בלעדיה, על אף שהמרחק בין השמש לשאריות האור שמגיעות אלינו הוא מרחק שנות אור….