תפריט
ואני לא.
טוב, אז אני לומדת בחב"ד אבל המשפחה שלי לא חב"דית, ואני כן מגדירה את עצמי ככזאת ב"ה.
ממש רציתי לטוס לרבי שנה שעברה, עשיתי בייביסיטר כל השנה וחסכתי כסף אבל למרות זאת, זה לא הסתדר מכל
מיני סיבות ומצאתי את עצמי ככה תקועה בארץ בגוף והלב שם…קינאתי ממש בכל החברות שלי שכן נסעו ונהנו להן
וכשהן חזרו עם כל האורות אז בכלל… בכנס חוזרות, פשוט מצאתי את עצמי יושבת בצד ובוכה. כן, ממש ככה.
מאוד מאוד התאמצתי לפרגן להן, אבל אתן יודעות, זה לא היה לי קל בכלל להישאר בארץ ולדעת שמשהו מדהים
קורה שם, ולך אין חלק בזה, ללכת לבית כנסת הקטן שלנו בשמחת תורה ולחשוב על שם…
אני יודעת שהכל בהשגחה פרטית, אבל היה לי בפועל חודש מאוד קשה, אני לא צדיק וטוב לו כנראה, וגם לא בינוני.
אבל, אז קרה משהו מאוד מוזר בכנס חוזרות ההוא, אחרי שבכיתי (ולא ראו עלי את עקבות הבכי כמובן) חזרתי לשבת עם
החברות שלי ואז ראיתי אחת מהן, חברה די טובה שלי, שחזרה לפני שבוע מלאת התלהבות עם עיניים אדומות
הייתי קצת בהלם, וסימנתי לה: מה קרה? והיא כזה רק דמעה עוד. משכתי אותה החוצה וישבנו בחוץ על הרצפה
והיא סיפרה לי שממש קשה לה עכשיו, שהיא בוכה כל היום, כי מאוד קשה לה לחזור פתאום ללימודים, למבחנים והכל…
ואז היא אמרה: אני קצת מקנאה בך. אמנם את לא היית בתשרי אבל לפחות לא קשה לך עכשיו כל כך…
הסתכלתי בה והייתי בהלם. ופתאום הבנתי דבר נורא נורא פשוט: תמיד, אבל תמיד אפשר לקנא.
ולא משנה מה הסיטואציה, ולא משנה למה, ולא משנה מה כן יש לך ומה אין…
אנחנו תמיד נסתכל על דברים מנקודת המבט שלנו. ויכול להיות שתמיד נרגיש מסכנות אם לא נקבל מה שרצינו.
פשוט זאת עבודה, להסתכל על מה שכן יש לי, להאמין שזה הדבר שהיה הכי נכון עבורי…לשמוח במה שכן היה טוב בחודש הזה (וכשעשיתי אחר כך רשימה, פתאום ראיתי מלא דברים נחמדים שכן קרו ולא התייחסתי אליהם מספיק!!)
השנה אני נוסעת, ממקום אחר ואני כולי בהתרגשות מזה. כנראה שהיה שווה לחכות שנה שלמה…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
תכלס, תמיד נקנא, אבל באמת לנסוע לתשרי זה הכי שווה בעולם
טיסה לרבי לא תמיד מתאים לכולן בדכ' ויש הרבה בנות שטסות רק מתוך לחץ חברתי אני חושבת שלפני שכל אחת טסה היא צריכה לבדוק מכל הכיוונים האם זה באמת מתאים לה? האם היא מתאימה כבר?
את צודקת לגמרי, פשוט צריך לדעת להסתכל על הכל באופן חיובי ולדעת שאיפה שאת נמצאת כרגע זה המקום שבו את צריכה להיות. אני שמחה בשבילך שסוף סוף את נוסעת השנה!!
וואייי
זה שווה
דווקא ההשקעה בכרטיס, הרצון ולא בגלל שכולן טסות אז גם זה הכי עושה את זה. זה ניהיה שלך, באמת!
ניפגשש ב770 ועוד היום בבית המקדש יחי המלך
דאיייי ניפגששש
ייאי אני מקנא בךךך
רק חייבת לומר לך שגם אני חסכתי ממש בשביל לטוס וממש כבר היה לי עם מי לטוס ומקום לישון בחינם עם חברות טובות ובסוף לא טסתי כי ההנהלה לא אשרה לי והיה לי ממש קשה עם זה באמת.
אבל בסוף ממבט לאחור טסתי אחרי שנתיים ואני חושבת שהטיסה הזאת הייתה הרבה יותר משמעותית דווקא בגלל שלא טסתי.
לפעמים רק אחרי זמן מבינים למה זה היה טוב אבל באותו רגע זה ממש קשה
ככה זה כנראה אצל הרוב, כגודל הצפיה כך גודל הגאולה.
אבל אני יכולה לספר צד אחר, אחרי שנתיים שלא זכיתי לטוס (לא הסתדר ואז קורונה) ירד לי הלהט מלטוס. טיסה לרבי אצלי זה דלק לשליחות כפשוטו, וכהדלק נגמר, אומנם זה לא צריך להיות כך אבל אצלי זה קורה פשוט הכוחות נגמרים גם.
שקעתי מידי בגלות פנימית ולטוס היה נראלי כ"כ לא קשור ומנותק.
אבל טסתי. לחץ חברתי אולי, או יותר משפחתי:) היה ברור לכולם שאני טסה וגם זכיתי בכרטיס באותה שנה.
וכשהגעתי.. סוף סוף התעוררתיף נזכרתי מה אני כמעט הפסדתי, אז אומנם זה לקח קצת זמן ורק באמצע החודש הרגשתי שזה מקומי, אבל ניצלתי את החודש וניצלתי גם כפשוטו:) חזרתי לארץ עם כוחות, להשתנות..
וואי…
כתבת מהמם.
צודקת ב100
לא אכתוב שאני מקנאה בך, רק רוצה גם להיות. אצל אבא.
ואת מדהימה. באמת. על הכתיבה, הבגרות והתובנות.
תקחי את ההכי הרבה כוח שיש אצל הרבי!
ואמן, שהרבי יבוא אלינו.. עם ביהמ"ק!
וואוו יפה… אני גם לא טסתי וכל החברות שלי טסו והרגשתי בדיוק כמוך, והשנה גם אני בע'ה אטוסס
אגב, סורי, אני יודעת שזה לא ככ קשור, אני יודעת שישי לקבוצות מלא הוצאות ודירות ואוכל וכו' אבל אחרי כרטיס שעלה יותר מ4500 שח, אני צריכה לשלם עוד 2000 שח לכרטיס.. מאיפה אני מביאה את זה?? אין איזה סבסוד או משו?