תפריט
ושוב, כוכבים מתערבלים. ניצוצות. טראחח..
אני צונחת בתוהו.
תולעת פחדנית נכרכת לי סביב הלב. קולות של עטלפים עולים ממרחק. אני קמה, בזהירות.
ממששת. חושך.
אי אפשר לראות כלום.
אני מחכה רגע, שניים. הוא מגיע.
"אני יודעת מי אתה", מנסה למסוך ביטחון בקול שלי. מצליחה רק למחצה.
"תיקו", הוא אומר. הד חוזר אחריו.
אני מתקרבת פסיעה, משלבת ידיים בהתעניינות: "זה כאילו במקום פגישות?", שואלת.
הוא צוחק. פעם ראשונה. אני מסתכלת עליו. רזה, גבוה, בדיוק כמו גבר צעיר הגון.
"אפשר לשבת", הוא אומר, בת צחוק בקולו.
"איפה?". אני מסתכלת סביבי. שממה.
"שם", הוא מרים יד, מצביע לעבר נקודה עלומה באופק.
אנחנו מתקדמים לשם. ביחד.
אני מעיזה לפתוח פה: "ספר לי קצת על עצמך. נעשה היכרות מוקדמת".
הוא חוכך בדעתו. "אני הגעתי לכאן קצת לפנייך".
"איך?", נפלטת לי השאלה.
הוא מחייך. שותק.
אני כובשת את הסקרנות במאמץ.
"כמו שאת הגעת", הוא אומר לבסוף, מנסה לפייס.
לרגע נדמה לי שהוא לחוץ. הפגישה ביננו התארכה מידי?
פגישה, אני מגחכת על עצמי. זו הפגישה הכי מוזרה ששמעתי עליה מעודי.
הוא פותח פה. סוגר. מתחרט.
אני מחליטה לדבר בעצמי, מספרת על החיים שלי, על עצמי. הוא לא איתי.
רק אחרי זמן מה אני שואלת אם קרה משהו.
הוא אומר בשקט, במאמץ: "כל פגישה כאן… גובה תשלום, את יודעת".
"תשלום? במה?".
הוא שותק. נותן לדממה להדהד לרגע בחלל, ואז הוגה באטיות:
"בחיים".
אני מרגישה כמו בפנטזיה לא מהעולם הזה, הסיפור הכי.. ליודעת לתאר במילים.
יש לי קרינג' עצמי עכשיו 😊
תכתבו לי עד כמה זה גרוע. בסדר?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
אהבתי שזה כזה פגישה [עיניים נוצצות] בלחית שכמותי.
מושלם תפתחי ל זה סיפור ואני המעריצה נמבר און שלך
חחח… תודה, יסולאל! 💗
הייתי בטוחה שאני מלכת הפנטזיות.
כלומר, בסיפור הזה ספציפית אני באמת מה שהזכרתי (למרות שזה בכלל לא הסגנון שלי, בדרך כלל אני כותבת רק על רקע היסטורי, או בכלל – סיפור מציאותי).
קיצער, ממש תודה.
בוא נראה אם אני אצליח לגמור את הסיפור הזה..
שוב פעם זה הצחיק אותי…
אני רואה שזהו, כדי להתמודד עם כל הדברים המוזרים לקחת את זה לפנטזייה…
משהו שגם אני מנסה לעשות, למען האמת. יותר מדי פעמים הייתי צריכה לברר יותר על דברים שכתבתי.
כשכותבים פנטזיה יש בזה משהו משחרר- מה זאת רוצה מהעולם האמיתי- קחי. מה שאת לא רוצה- זרקי. (סתם התחבר לי הזרקי).
יאללה להתפרע! רק קחי בחשבון שפנטזיה לא פוטרת היגיון.
כוונתי- גם הפנטזיה צריכה להיות הגיונית, בתור פנטזיה. המצאת עולם? הוא צריך לעמוד בכללים של עצמו.
וואו, הארכתי לך ממש… מוצא חן בעיניי להיות מבקרת ספרות חחח
בכל אופן, הצלחה בסיפורך הנחמד והמפונטז. מחכה להמשך😆
חזקק אחלה עלילה🤩🤩🤩
פליז תמשיכייי
מקווה..
תודה רבה, בכל מקרה! 💗
את מסקרנת בטירוףף פפליזזז תמשכייי אוהבת ת'כתיבה שלךך דווקא בגלל שזה לא 'על הקרקע'
איך התרגשתי לראות שיש המשך
את לא מבינההה
עשית לי את היום
חחחחחח
אני אוהבת את הייחודיות הזאת בסיפור שלך.
זה משהו שלא נולד עד היום!!!
אני מחכה ליום שאני יראה אותך בחנויות
ואני יתרגש שאני אולי הייתי קצת מהדרך שלך לספר הזה.
וכמובן שאני אזכה במניות.
כחולבןןן!!
את התרגשת? אני התרגשתי!
איזה כיף לשמוע שמתחברים לסיפור הזה.. היו לי חששות כרימון 😉
וברור שאם יצא ספר בסופו של דבר – את חלק ממנו. כל מי שקראה, ולייקקה (תרגומון: עשתה לייק), והגיבה – יש לה חלק משמעותי בכתיבת הסיפור הזה.
תודה אישית לכולכן! 💗
מיליארד
סתם את כותבת מטורףףףף אבל זה לא פייר שאת תמיד משאירה אותי במתח😞😟
חחח.. באמת לא פייר מצדי להשאיר אותך במתח 😋
תודה על המחמאות, אמיצה! 💗
מקווה שאמשיך את הסיפור הזה… 🙃
יאוווו אימא'לה!!!!
זה מתורףףף!!!!
פחדדדדדדדדדדדדדדדדדד!!!!
אין מצב שאת לא ממשיכה את זה!!!
פזליזזז!!!!
ותודה שהמשכת!!! תודה רבה רבה לך פרח!!!!
אלופה!!!
יאוו!!! תקשיבי!!!אין לי מילים!!!
את כותבת מהממם!!!
מתחת אותי!!!
פליז תמשיכי!!!