קול דודי דופק. למה קשה לי לפתוח?

שמישהו ימצא לי תקנה
שיתן לי שיקוי ויבטיח שהכל לטובה
שישכיח ממני הכל, את הטוב ואת הרע
מקריבה את עצמי כדי להיפטר מהבעיה.
אין לי כח. אתה לא מבין?
נהנה לראות אותי נופלת? מתרסקת?
אין לי כח. אבל אל תעזוב.
אני מגרשת אותך בגסות, אבל לא רוצה שתלך.
אתה דופק ואני לא פותחת,
אבל רוצה שתהייה לצידי.
אתה קורא אלי, מבקש שאכניס אותך להיכלי,
ופתע אני מתמלאת ברצון לקרבתך, לחוכמתך, ליראתך.
אבל לא מוצאת בי את הכח לקום מהמיטה.
אין בי דבר הראוי להערכה
משתדלת להיזכר בפעמים הבודדות שבהן ניצחתי במערכה
מחפשת בהם נחמה
ברקע אתה ממשיך לדפוק, לא מפסיק לרגע.
אולי יום אחד עוד אחליט לשוב אלייך.