עונת מבחנים בסמינר זה בהחלט משהו שיוצר אש בנפש שלי.
בעצם לא רציתי להתחיל ככה.
יש פה הדבקה רגשית. ככה אני קוראת לזה. כל אחת מדביקה את השניה בלחץ שלה. בלחץ של מי שהיא נדבקה ממנה. וירוסים של רגשות שנוצרים ממאה בנות שנמצאות ביחד וצריכות ללמוד לשני מבחנים ביום.
ולשרוד אחת את השניה.
כל דבר משפיע עלי. אני הולכת מהדירה שלי לחדר אוכל מהחדר אוכל ללמוד למבחן אחד ואז לבניין של הלימודים לעשות אותו. ואז ללמוד למבחן הבא ולעשות אותו ואז ללמוד לשני המבחנים של מחר.
ואני מושפעת.
בתקופות הרגישות שלי כל דבר נוגע בי. כל פיפס משפיע עלי. כל מילה מעורר בי נחשול אדיר של רגשות. ואני נפגעת מאוד ועצובה מאוד ומתרגשת מאוד.
תחשבו שכל מילה שמשהו אומרת יכולה לחרפן אותי ליום שלם. או ששתי בנות מדברות בחדר לידי ואני יכולה לבכות מרוב תסכול כי אני רוצה לישון.
מושפעת. הכל נוגע הכל עובר דרכי ומשאיר סימנים בלב.
תהיתי לעצמי אם יהיה לי פה טוב.
כי ההדבקה הרגשית הנ"ל לא פוסחת על אנשים רגישים, אדרבה, היא מדביקה אותם יותר. כשאת חיה עם בנות, כל הזמן, אתן פשוט מדביקות אחת את השניה. ואם משהי עייפה – כולן עייפות.
ככה זה בני אדם. נדבקים אחד מהרגשות של השני.
כולן רוצות ללמוד איתך, ואת בכלל מחוייבת לחברות הטובות, שהרגשות שלהן בכלל משגעים אותך. ואם משהי תגיד משהו, או יהיה לה עצוב – פיזית תרגישי את הכאב שלה, טכנית תחשבי עליו כל היום.
ואז, מגיעות חדשות בטפטופים, והטרגדיות בעולם בארץ היפה שלנו, לא תמיד נותנות לך להמשיך הלאה – גם אם הגלגלים של צפת ממשיכים לנסוע במרץ של שגרה. הלחץ – משגע. והפחד – חונק. והמילים של בני אדם משאירים טביעות בלב שלך. של בוץ. ולא זה לא עוזר לי הידיעה שהם לא רצו לפגוע.
בין שיעור לשחנ"ש על כמה מעצבן לי (לכולם חומד, אל תחשבי, כולם נדבקו באותם עצבים) בין רגעים שבהם אני מאבד נשימה מרוב רגש – צפת מטפטף לי עירוי של שפיות. ( נו מה, אני חייבת פיצוי על ההצפה הרגשית שגורמים לי הבני אדם והאינטנסיביות, לכן אני פה)
כלומר – אם יש לך קו בהיר שמנהל אותך, גם אם תזוזי בחדות מהשפוי – לפחות תדעי לאן לחזור.
תחשבו על אדם שבמשך כמה שבועות קיבץ נדבות כדי לקנות לו רדיאטור שיחמם אותו. הוא דייר רחוב. עבור ההוצאה החריגה הזו הוא במשך שבועות אוכל פחות ומתקמצן על כל דבר כדי לקנות את הרדיאטור. בשלב מסוים הוא הגיע לסכום המבוקש ובדרך לחנות איבד את כל ה400 שקל שחסך במאמץ .
הקבצן מחורפן. ה400 שקל האלה הם כל מה שיש לו. הם הקיום שלו. והוא התמוסס ככה ברגע.
לעומתו יש אדם עשיר, שגם הוא איבד באותו היום 400 שקל. נעים? לא. האם כל הקיום שלו תלוי באותו כסף? ממש לא.
הוא ממשיך הלאה.
אם כל הרכוש שלך בעולם זה היחס מהחברה, המילים הקטנות שמורידות אותך. כל מה שיש לך זה "האם אוהבי אותי, האם אני בסדר " ברגע שתאבדי אותם תאבדי את הכל.
אבל את יותר מזה. יש לך המון בתוכך, תמצאי את החוט הבהיר הזה של החיים, הרבי אומר שיהודי הוא עשיר בעצם, ואם נאבד וכואב – החיים הם הרבה הרבה יותר מזה.
וטיפ נוסף מהחומר למבחן בכללי החינוך וההדרכה (עברתי אותו כבר ביום חמישי – שתדעו שרבנים עושים אחלה מבחנים – רבע שעה ואת בחוץ;)
האדם הוא כלול מעליונים ותחתונים, לכן הוא כל כך מושפע. הוא כמו חי בשתי מערכות של חיים, מערכת רוחנית שקולות את כל התדרים הרוחניים וכזו גשמית שקולות את כל המסרים הגשמיים. ברור שהוא יושפע. הוא אנושי כל כך, וככה ה' רוצה אותו. הרבי מבקש ממנו לחדור בתוך כל דבר בעולם אבל להישאר תמיד למעלה.
אבל, דווקא בגלל שאתה מושפע ורגיש, אתה יכול להשפיע בהיקף שגם מלאך לא יכול לו.
הרגישות היא מתנה. אני מבטיחה לכן.
ובקשר להדבקה הרגשית:
תרופה נגד וירוסים חברתיים – תבודדי
אלה הרגשות שלי. אלה הרגשות שלו. ואם הרגשות של משהו אחר נדבקו אלייך, את לא חייבת לסחוב אותם.זה מספיק מאמץ להיות עשיר בעצם – אל תסחבי גם רגשות של עשירים אחרים.
" יהודי הוא לכל לראש עשיר בעצם, בן מלך ויתרה מזו מלך עצמו, שמציאותו היא (ואליו שייך) הדבר הכי יקר – זהב"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
יאיייייייייי עוד אחד❣️
מהמםםם ❤️
וואו! את עושה לי חשק לצפת…
אהבתי את המשל עם העני והרדיאטור.
תודה לכן על התגובות, זה כיף לקרוא ומעודד לכתוב 💖
כל כך הרבה זמן שכל בלוג שאני רואה אני מדלגת עליו, לא כי הוא לא מעניין, אלא כי אין לי עצבים לאורך. פתאום ראיתי את צפת של מטה, לא יודעת, נשביתי בקסמו מהרגע הראשון.
אגב, אני בן אדם רגיש מאוד. (מאוד. מאוד). ונקודת המבט שלך היא כמו פרוזקטור רב עוצמה אל תוך הנפש. את חכמה ואת מיטבה להסביר. המשיכי כך.
secret💔
שמחה שהצלחתי קצת להבהיר לך דברים.
כולנו רגישים ברמה כזו או אחרת ובהחלט יש אנשים שיותר. זו עבודת חיים ומתנה גדולה. הרגישות הזו היא דבר יקר מאוד שדורש הרבה, וכשיודעים לנהל את הרגישות ולהשתמש בה לטוב – זה פשוט להיות גרסה כל כך יפה וטובה של בן אדם.
תלמדי להכיר את הרגישות שלך, למה היא ואיך אפשר להשתמש בה לטוב.
ואם כבר : ביקורת עצמית על הרגישות לא תעזור, בדרך כלל היא תגרום ההפך.
צריך למצוא את האיזון העדין הזה, של ניתוב עצמי ולא ביקורות חותכת שלא עוזרת בכלום.
וואו
נשמע מלחיץ קצת, בעונת מבחנים הזאת.
תעדכני כשזה נגמר, וששורדים את זה 🫠
נהניתי. תודה.
וואו.
את כותבת מדהים. עם עומק כזה ו– לא יודעת איך להסביר
תודה לך💚
וואו
תודה! פתאום התבהרו לי כל מיני דברים חשובים