פשוט ליהנות (:

מה קורה פה?
צועדת בשביל.
יד ביד.
מימין אמא ומשמאל אבא.
מאושרת.
בטוחה.
יודעת מה רוצה.
ופתאום…
חושך.
ככה בלי לשאול.
בלי התראה מוקדמת.
אני מושלכת.

נזרקת למערה.
עמוקה וחשוכה.
פתאום אף יד לא אוחזת בי.
אני אמורה לדאוג לעצמי.

אני מרחפת באוויר. לבד!
או שלא ממש לבד.
מרחפים איתי יחד,
סובבים אותי ככה
אלפי סימני שאלה.
איזה יופי. ממש.

שום דבר פה לא יציב.
הכל זז לי מתחתיי.
מלפניי מצדדיי ומאחוריי.
תגידו, איך שורדים ללא ריצפה?

על הלחיים
זולגות טיפות מים.
כאלה עגולות.
גם שקופות.
קוראים להם דמעות.

משהו מוזר קורה אצלי.
הכל מתערבב בתוכי.
מרגישה עלה נידף.
כמו נידחת בפינת המדף.

עולה ויורדת בקצב מסחרר.
רגש מוזר אותי מבלבל.
בין שמים לארץ תלויה.
כבר לא נשארה הרבה תקווה.

משהו שחור עוטף אותי.
חושך קוראים לזה.
אז לאיפה נעלם האור שעד עכשיו?

לפתע קול חלש
נעים ורך
קורא לי. אומר לי:
"ברוכה הבאה לגיל הכי יפה בחיים שלך. כן כן, הכי יפה.
את פשוט צריכה להדליק את האור, לפתוח עיניים ואת בעצמך כבר תראי את כל היופי שנמצא במערה הזאת.
השאלות כבר ידאגו לעוף מפה ואת כבר תגלי שיש פה רצפה… בעצם, תמיד היה.
והאור? אותו כבר הדלקת.