פשוט ילדה

סתם ילדה
ילדה רגילה
עם שפתיים קצת חוורות וגם הפנים
שבקיץ אדומים או שזופים
ילדה שאוהבת הכל
ומשתדלת את כולם
ילדה שרוצה לדעת הכל, אבל
לשיר – אין לה קול יפה, לצייר – נראה נורא! לכתוב – מי יסתכל על זה? לרקוד – מה מעניין בזה? תסרוקות – מי ילמד אותה? לאפות – אחותה שמעלה אופה הרבה יותר טוב… בכלל, היא שרה יפה, מציירת מושלם, כותבת וואו, ואופה, ואחותה מתחתיה, רק דורשת צומי, הציור הכי נורא יהיה הכי יפה.. אפילו שהיא דווקא לא קטנה.
בכל אופן, הבנתן, הילדה, סתם ילדה!
היא חושבת שהיא כותבת יפה, אבל מפחדת שלא
דווקא היא אוהבת לאפות, אבל.. כבר אמרנו
מה עוד נשאר?
היא ילדה רגילה, ילדה.
של חברות ומבחנים, של חופשות ולימודים
אבל.. היא רוצה שיכירו אותה, רוצה צומי.. ואין לה ממי, ממה.
מרגישה כמו ציפור שלא מצליח לעוף,
היא חולמת על להקים אירגון חסד ענק, אבל איך?
היא הרי הכי לא כישרונית.. אפס
אולי היא חכמה, אבל מי כבר חושב ככה? חוץ ממנה…
היא רוצה שיחמיאו לה, שבמקום שיגידו שהיא משקיעה שיגידו שהיא מוצלחת וחכמה
במקום שיגידו שהדג טעים, יגידו שהיא בשלנית מצויינת.
למה? ככה!
כי אולי ככה הילדה תוכל לעוף, לממש את מה שהיא רוצה
היא רוצה לאהוב את כולם
להתנהג הכי טוב שיש
אבל מי חושב ככה?
זאת ילדה רגילה
שיכולה להיות שמחה ועצובה
לצחוק ולבכות
לכעוס ולהיות רגועה
בעצם, היא חושבת הילדה, אולי היא כן מוזרה
אולי, וכנראה שכן
היא לא נראת שונה, היא מרגישה שונה
אבל מי יודע? אף אחד!
כשהיא בוכה היא מכחישה את זה, "אלרגיה"
ואפילו שלפעמים בא לה לצעוק לכל העולם שיש פה אי צדק!
אי, שכחנו, הילדה גם בעלת חוש צדק גבוה, מאוד.
בקיצור, כשהילדה רוצה לצעוק! היא בסוף לא צועקת. לא משתפת.
אבל זה לא יעזור, הילדה תוזיל דמעות, תבכה ותכתוב על מיליוני יומנים ודפים מזדמנים
מה שהיא עוברת.. והיא רק ילדה!
זהו. הילדה מרגישה בתוך כלוב, בלי לדעת איך לצאת.
היא מנסה לפרוש כנפים, אבל..
לשבור ת'סורגים, אבל..
לצעוק לסוהרים, אבל..
ועוד מלא אבלים.
נגמר.
ביי.
הילדה הקטנה💔💔💔