you don't need everyone to love you, only a few, good people
מה קורה כשמשהי מגשימה חלום. כובשת פסגה, ואז מגלה שהפסגה הזאת היא בעצם תהום?! האם קל לה פשוט לוותר? לראות שזאת תהום?
—
זה תהליך שעברתי במשך שנה.
אני אישית עברתי את זה בכיתה ט’ המפורסת בתהליכים המסובכים והפתלתלים שלה,
אבל בעצם, הפוסט הזה הוא לכל אחד.
כי מעמדות, רצון לחוש בשליטה ורצון לחוש רצויים , אהובים, וחזקים, יש בכל גיל.
סיימתי ח’, ציפיתי בכליון עיניים לעלות לסמינר, לממש את מה שידעתי שיש בי. להיות חברותית, אהובה, והעיקר – לא לשים פס על אף אחת.
סיימתי ח’, עליתי לסמינר. ילדה קטנה, פיצית ממש, שבאה לכבוש עוד הר בחיי’ה , והמטרה – חברות. הרבה מהן. כמה שיותר.
באתי לסמינר, מלאה עד להתפקע בבטחון עצמי מדומה או אמיתי (זה משנה?) נכנסת, לא שמה פס.
למדתי בסמינר, ילדה חברותית. מלכה. מנסה לא לדרוך על בנות אחרות, כי יש לה לב, ורגישות, וזכרונות.
קשה לה אמנם לשים לב לכל אחת, וכשמישהי נמצאת בפסגה היא נוטה לשכוח את האלה שעוד מנסות להלחם ולטפס , גם אם הן נפצעות וגוססות בדרך.
ככה הייתי, ילד חברותית, אהובה, מנסה לא לשים פס על החברה, ונמצאת במרכז העניינים של החבורה הכי מגניבה וחזקה בכיתה.
הסתכלתי סביבי בהפסקות, כשכולן סבבו אותי, מפטפטות, צוחקות, מחכות לשמוע גם אותי.
וראיתי, הרי אני ילדה עם לב, את המלחמה הקרה.
חבורה של בנות. כל אחת משקשקת מבפנים, ויותר חסרת בטחון מהשניה, זקוקה לכל אישור מהחברה שהיא טובה מספיק, ונלחמת על כל טיפה של הערכה. מקום. אהבה. שיקשיבו למה שיש לה לומר. ואני הייתי שם. כובשת. והרגשתי – מחופשת.
כל פעם שצחקתי בכל, הקשבתי למה שיש לבנות לומר, עניתי, הסתובבתי עם בנות מסוימות מאד, היה לי קול קטן בפנים שהמשיך להציק לי. "את מחופשת, מ-ח-ו-פ-ש-ת" הקול הזה צדק. הקול הזה ניצח.
פרשתי מהמירוץ המטורף הזה.
———————-
– ועכשיו סוף שנה.
איכשהו, אני לא יודעת אפילו איך, מצאתי את עצמי מסתובבת עם בנות שהרגשתי איתן – אני.
הן לא היו הקול הקורא החזק (כלפי חוץ) בכיתה, והן לא היו המגניבות.
אבל הן היו חברות.
כאלה שמקשיבות לך,
שיודעות לצחוק ביחד איתך ולא עלייך.
כאלה שאם יהיה לך קשה, יעצרו את הכול וייתמכו בך.
חברות.
וגיליתי , שככל שאני יותר איתן, אני לא עם החבורה החזקה.
וגיליתי, שאני כבר ממש לא מוזמנת לכל מסיבה, וגם כשאני מנסה לדבר איתן, סופרים אותי – פחות. מישהי אחרת חובשת עכשיו את כובע הכובשת. נמצאת על כיסא שהיה פעם שלי.
התחלתי לפחד.
מה אם כבר לא יקשיבו לי?
מה אם ידברו עליי לשון הרע?
–
(כאן המקום לציין מסקנה שהגעתי אליה, בלי קשר.
לכל הבנות שמפחדות נורא מה יגידו עליהן מאחורי הגב:
בנות שמדברות תמיד ידברו, לא משנה כמה טובה ומושלמת את תהיי – הן ידברו. וזאת פשוט בעיה ש ל ה ן . ואם הן ממילא ידברו, למה לא להנות על הדרך ולעשות את מה שאת האמיתית היית עושה ו – ליהנות?)
–
מה אם כבר אבדתי את הכח (המדומה) שהיה לי קדם?
ואותו הקול שקרא לי לפרוש, המשיך לנדנד לי בנשמה, להגיד לי שזה מה שאני מחפשת.
חברה שמעלה אותך ולא מורידה, בכל המובנים.
להגיד לי שאני לא צריכה שכולם יאהבו אותי. מספיק לי כמה אנשים. אנשים טובים.
אבל הפחד לא היה בגלל שהשתוקקתי לחזור להיות הכובשת והמנהיגה, כי הרי בחרתי שלא להיות שם. בחירה חופשית.
הפחד היה כי זה כבר לא היה בידיים שלי, ואני עם האופי השולט – אבדתי שליטה.
פחד.
ואז אני מתיישבת, לדבר עם הבנות שכיף לי באמת איתן, בנות שנמאסו עליהן חיי המסיכות והחומות – חומות סביב הלב.
הן לא החזקות, אבל להן יש את הבטחון עצמי האמיתי, הכי שיש.
ואני נזכרת, שגם אם אף אחד לא יאהב אותי. גם אם אני לא יאהב את עצמי, יהיה אחד שיאהב וידאג לי. תמיד.
והוא זה שברחמיו קרא לי לפרוש ממירוץ התרסקות, בנה לי כנפיים.
והכל בשליטתו, כולל כמות האהבה שיהיה לחברה סביבי כלפיי.
ואם הוא אוהב אותי ועושה הכל לטובתי – אין לי מה לדאוג.
כי נכון, אף פעם אני לא יוכל לשלוט. על שום דבר.
אבל מה אכפת לי, אם האבא שלי החזק והחכם והאוהב,
שולט בשבילי?
תודה ה’, שקראת לי
לבחור בחיים.
—-
ולך, שיושבת וקוראת את זה , דבר ראשון תודה על כל הסבלנות שבקריאה המסובכת שלי!
דבר שני,
הפוסט הזה מדבר גם אלייך, בין אם את בת 12 ובין אם את בת 120 (ועוד…)
בין אם את מרגישה מצוין פלוס עם המקום שלך ובין אם את עדיין מנסה לחפש אותו בנרות,
תקשיבי לנשמה שלך. היא יודעת הכי טוב.
תבחרי בחיים, גם אם זה קשה.
אם חיים היו תמיד קלים אלה לא היו חיים.
וזה ממש לא רק בזירה החברותית.
אוהבת אותך!
וה’ – עוד יותר…
❤
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
38 תגובות
מתוקה את!!!
גם את, חיה
?
תודה ענקית על הפוסט המחכים והתובנות החשובות!
אני כמעט לא מגיבה, אלא רק קוראת.
לפוסט הזה הייתי חייבת לעצור, ולהגיב.
את אלופה!
וואי הייקי איזה מחמאה לקבל תגובה ממך ?
נראה כל התובנות האלה הן פשוט… החיים שלי, שכתובים.
תודה!
❤
ביג לייק. מחזק ממש.
חזקתני, בת מהממת.
אני חושבת שאין הרבה תשובות כי אין הרבה מה להגיד. קחי את זה כמחמאה.
פנרסססס,
אמממ, תודה, נראלי.
מהממת!
תודה לך, זאת באמת לא כל כך אני המהממת פה אלא אלוקים, אבל תודה לך בכל אופן.
וואו. קראתי את זה.
יותר אני לא יודעת מה לומר.
רק שאת מדהימה, וחזקה. ותודה. תודה על האותיות.
זורחת אהובה,
אני מודה כל שניה בחיי על האותיות, תאמיני לי. הן ממש אוויר ?.
ו…תודה. זורחת שאת.
ואוו,xgrv
הכותרת כבשה אותי מיד, מין קול שקרא לי להכנס, לא ממש מבינה למה, בעצם אולי זה התת מודע:)
הזדיהתי כמעט עם כל התהליך שעברת, כתבת את המחשבות שלי באופן מדויק ומפחיד, כשהגעת לקטע שעברת חבורה התרגשתי ממש כי אני בדיוק בשלב הזה. ולאן שהגעת זה המקום שאני שואפת להגיע פחות או יותר.
היה כיף לקרוא את הפוסט הזה, לדעת שיש עוד כאלו- אנשים.
יש לך כתיבה מדהימה, מרתקת, סוחפת וכיפית לקריאה?
שומרת- במחברת, ובלב❤
?
ה’ ממש קרא לך, אם כך?.
וואו, נחמד לי לדעת שאני לא היחידה:)
ו…שותפית אהובה, חזקי ואמצי, באמת.
אני יודעת שזה לא פשוט בכלל אז – פול גוד לאק לך אהובה!
תוך כדי קריאה מצאתי את עצמי מזדהה עם חלקים נרחבים מהפוסט, כאילו תארת חלקים מהתהליך שעברתי אני בשנים המדוברות. תהליך מעט שונה משלך, אבל העיקרון זהה כמעט לחלוטין.
מעריכה אותך על הכנות עם עצמך, על האומץ לעשות את הדבר הנכון.
וכותרת המשנה כבשה אותי, אם כבר מדברים על לכבוש;)
משפט שצריך לזכור.
תודה, סערה יפה שאת!
תודה על ההערכה, למרות שאני לא יודעת הרבה אם יש על מה להעריך. אבל תודה:)
לגבי הכותרת משנה, אין לי זכויות יוצרים עליה.
זה משפט ששמעתי ממקור אחר והוא פשוט ליווה אותי במח בכל התהליך הזה, כבש אותי?.
תודה לך, טהורה!
הפוסט הכי יפה שקראתי
היית צכה לראות איך אני מרותקת לכל מילה שלך
בבקשה תמשיכי לכתוב בסגנון אני מתה על הנושא הזה
והזדהתי נורא איתך, אני בדיוק אותו דבר
רק שאני מצטערת על הצעד הזה
אוף
שייה
וואו החמאת?
הייתי בטוחה שבנות ייצאו באמצע רק בגלל הכתיבה המסורבלת שלי?.
וואו, הכנסת את עצמך לצרות כשכתבת שאת רוצה עוד… מתאים לי עכשיו לחפור על הנושא?
ו…שייה, כואב לי לשמוע שאוף.
בבקשה, תזכרי שלא משנה המקום שלך, אצל ה’ את תמיד מספר אחד, והדעה שלך חשובה לו ביותר:)
אוהבת אותך!
אמאלה את פשוט טובה.
משתדלת.
תודה❤
וואו. נגעת בי ילדה.
אבל לא תמיד ה'מגניבות' הן בנות בלי לב. זתומרת עם לב, אבל שאי אפשר להשתחנש איתן וכזה, כמו שהיה נשמע כאן.
סתם הערתי.
את כותבת מהמם.
היי פרפר!
תודה על התגובה שלך, חיממתני:)
ובוודאי ובוודאי שהן בנות עם לב, והרבה ממנו!
אני מצטערת אם בפוסט זה נתן מסר שונה, כי זאת לא הייתה כוונתי. אז קחי תיקון.
הן בנות עם לב ונשמה גדולה. ענקית.
אני אוהבת אותן מאד ובטוחה שהן מדהימות.
רק שאני פשוט לא הרגשתי נח במקום הזה וחשבתי, ועדיין חושבת, שהבנות האלה הן מדהימות, מדהימות- ולא בשבילי.
ואני מקווה מאד מאד בשבילהן שטוב להן עם המקום שלהן כי לי אישית זה לא עשה רשם כזה.
לי אישית זה עשה רשם שהן דואגות אינסטנטיבית "מה – חושבים – עליי – עכשיו – מה – חושבים – עליי – עכשיו"
תודי שזה מעייף…
ואני חושבת שהן בנות מדהימות ודווקא לכן אפשר לומר שאני קצת… מרחמת. אבל כל אחת עם התהליכים והקצב שלה?
אוהבת אותך!
וסורי שחפרתי לך עם התגובה המגילתית שלי?
רואים שנכתב מהלב.
את צודקת ומיוחדת וכיף לך שבחרת.
"וכיף לך שבחרת"
???
ואו, עד כמה שאני מודה על זה…
תודה לך פסיפלורה!
את מדהימה.
והתובנות שלך יפות כול כך❤️
דרך אגב, מה פרוש השם שלך?
סערה, כשהמקלדת על אנגלית..
היוש ג’ינג’ית, אז היו כבר כמה באתר שהצליחו לפענח את השם שלי.
בואי נראה אותך מפצחת?
(טובבב אני יהיה חמודה ויגלה כי ממילא גילו כבר:)
אז או שתסתכלי על התגובה של טוהר, זה סוג של יגלה לך ת’רעיון…
אבל אני בכל זאת יסביר, כי יש לי מצב רוח עכשיו?
xgrv במקלדת , אם את כותבת את האותיות האלה במצב של עברית ולא אנגלית , תצא לך המילה "סערה"
אזזז, זאת אני:)
מממ…מקורית?
אהבתיי
אשכרה צריך לפצח אותו?
מהממת.
פשוטו כמשמעו.
התגובה הפשוטה והמהממת שלך נגעה בי המון.
כאילו יש לך איזה כשרון נסתר להעביר רגשות דרך מסכים… וואי.
❤
הו, סערה, אני ממש שמחה שהבנת אותי גם במילים פשוטות.
❤
אחד הפוסטים היפים!
נגעת בלב חזק מאד
להיות אם הבנות שבאמת כיף לי ו
צוחקות איתי ולא עלי
כל כך נכון!!
מוכשרת
תודה.
פשוט תודה.
איזה פוסט מהמם!!! ואת עוד יותר!!!
וואו
אלופהה שאת
ללמוד ממך
נחזור בעתיד לקרוא יותר בעיון
ב"ה
כמה שאת מדהימה..
וואו אין לך מושג כמה הפוסט הזה מרגש ומלא תובנות..
קודם כל אני מורידה בפנייך את הכובע ובגדול על התהליך האמיץ שלך!!!
המלחמה אל מול האמת למרות המחיר הכבד מאוד שהיא גובה..
יש לך נשמה מיוחדת ואת מעוררת הערצה..
האומץ שלך ושבך והלב זהב..
הכל נגע בי מאוד אבל יש כמה נקודות שאני לוקחת איתי והייתי שמחה לחלוק איתך:)
קודם כל הקטע של זה שבנות תמיד ידברו..
מסוג הדברים שאת יודעת אבל כשאת קוראת את זה,זה מחלחל..
ככ חזק!!!
תובנה שאני לגמריי לוקחת איתי.
ועוד דבר זה שהאמת היא קשה והמלחמה עלי'ה עוד יותר אבל היא ככ שווה את זה ואיך אמרת עם המון חכמה-
זה ששם למעלה עוד יעזור לי אל מול המלחמה ולא יטוש אותי בדרך האמת.
תודה לך!!
תמשיכי להתקדם בחיים שלך ואת כל כך יקרה בעיני ה' אין לך מושג עד כמה..
אוהבת ומעריכה!
וואו, סערה.
כמה מדהימה את, וכמה התהליך הזה מדהים גם כן.
מעריכה על האומץ לעשות את מה שטוב לך..
ווואוו חייבת לאמר שקראתי בשקיקה מילה מילה
זה כ"כ אמיתי ויפיפה , מראה על חכמה וביטחון בה'.
מדהים!!