תפריט
וגאלתי
ולמי שלא כאב עד עכשיו, יש רובד עמוק יותר, כואב יותר. אמיתי. צורב.
צדיקה, אם עדיין לא הבנת, אין עוד מלבדו.
אנחנו כלום.
אנחנו צריכות לרצות משיח מסיבה פשוטה, זה מה שאלוקים רוצה, זה היעד.
יהיה לנו טוב, יהיה לנו משעמם, זאת לא הנקודה.
נשים את עצמנו בצד רגע, ונבין, השלמות לא הייתה בהתוועדות פורים תש"ח. ולא בל"ג בעומר כלשהו בשנות האור.
לא.
זה לא אנחנו.
נכאב רגע, נבכה את כל הסעיפים הקודמים שמגיעים מנקודה כואבת מאוד.
השכינה בגלות, שכינתא בגלותא. אין גילוי אלוקות.
עצם הנשמה שלנו זועק, בועט צורח אבאאא.
הנשמה שלנו כלואה, והשכינה בגלות.
מזה נובע הרוע, העוני, המוות.
מזה נובע שאין ביהמ"ק ושאי אפשר לקיים את כל המצוות
מזה נובע שהגאולה היא עיקר.
הכל מתחיל פה.
השכינה בגלות.
וליהודים זה צריך לצרוב, להכות בכל איבר. להיות שבור מגלות שכזאת
שאין גילוי אלוקות, אין אין אין.
איןןןן.
היהודי אמור לרצות בכל מאודו שהמציאות הפשוטה, הברורה והמובנת מאליה היא – אלוקים.
זה אמור להיות ברור יותר מזריחת השמש בבוקר, יש אלוקים וצריך לעבוד אותו.
"דזה שישראל הם שבורים מזה שהם בגלות (גם כשיש להם הרחבה בגשמיות וברוחניות) הוא כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהיה גילוי אלוקות, ועד שזה נוגע לעצם מציאותו.
ולכן, זה שבזמן הגלות אין מאיר גילוי אלוקות כמו שהיה בזמן הבית… הנה מזה עצמו הוא מזועזע לגמרי, כתית"
(מאמר ואתה תצווה אות ט')
זאת הסיבה האמיתית שבגללה צריך לרצות משיח.
יהודי לא מסכים להישאר בגלות אפילו לא רגע אחד נוסף, הוא לא מסכים למציאות כזאת שהשכינה בגלות, שהסטרא אחרא שולט, שאין מקדש כאן למטה. הוא לא מסכים. ולא בורח.
**
מסתבר שיש לנו נפש בהמית שממש לא מעניין אותה גילוי אלוקות, עובדה שמשיח נכון לרגע זה עדיין לא הגיע.
אם משהו אחד היה רוצה משיח באמת, משיח היה בא.
הוא לא בא עדיין.
משמע שלרצות משיח זה לא סיפור כזה פשוט.
צריך בשביל זה לדכא את הרצונות של הנפש הבהמית, שיהיה איכפת לנו מאלוקים ברמה כזאת של ביטול עצום עצום עצום.
לרצות משיח זאת עבודה לכל החיים.
אז לפעמים אלוקים מרחם עלנו, נותן לנו להרגיש את הרצון האמיתי, נותן לנו לטעום לפעמים מהטוב הניצחי, גורם לנו להתגעגע, מעיר את הנשמה שתצרח עד מתי.
בשאר הזמן אנחנו צריכים לעורר את הנשמה לבד, להתפלל לאלוקים, שלפחות נבין שמשיח צריך לבוא.
הגלות חשוכה עד כדי כך, שאפילו משיח לא רוצים באמת, היחיד שהיה איכפת לו מהאינטרס הזה של הקב"ה, זה הרבי, והרבי מנסה להחדיר לנו את זה בכל דרך.
ולכן כדי לרצות באמת, צריך ללמוד מתורת הרבי, ללמוד גאומ"ש, להתקשר לרבי. כי כשמתקשרים לרבי, נהייה למקושר איכפת מהאינטרס של הרבי, שהוא משיח
וכמה שיותר מהר.
אנחנו רחוקים המדרגה הזאת, אבל משיח יבוא בכל מקרה. אלוקים הוא טוב, הוא עצם הטוב. והוא יביא את משיח בין אם נרצה ובין אם לא. אבל הרצון יזרז את המשיח. אפילו רצון מהסוג הפשוט.
הקב"ה אוהב אותנו ברמות בלתי ניתנות לשיעור, להבנה או להשגה, ובזה צריך להאמין, שהגאולה היא טובה הכי טובה בעולם, ברמות שבא לי לבכות. האהבה שהקב"ה מרעיף עלינו היא לא מובנת בשכל אנושי.
במשיח מאמינים, כי הוא מעל השכל והטבע, הבעיה באמונה היא, שכשהיא דורשת ממנו, היא נחלשת. למי יש כוח לעבוד קשה בשביל אמונה? בשביל משהו לא מבוסס שיכלית. לכן האמונה קשה כל כך. כי היא דורשת ממנו כל כך הרבה למסור.
אין ברירה אנשים.
צריך משיח.
וצריך ללמוד חסידות.
**
זהו, אני פשוט צריכה לבחור אם אני רוצה לחיות גאולה או להישאר בחור השחור שהחיים צבעו מסביבי.
*
"גילי מאוד בת ציון
הריעי בת ירושלים
הנה מכל יבוא לך
צדיק ונושע הוא
עני ורוכב על חמור"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
