על תנאי /17

בועז שלח יד אל נרתיק האקדח שלו. מהלומה נחתה עליו. ״אמרתי שתרימו ידיים. ואל תשחקו איתי משחקים.״ נהם הקול והם הרימו את ידיהם.

״זרוק את האקדח. עכשיו.״ ציווה האיש על בועז.

בועז זרק את אקדחו הרחק.

״הסתובבו אלי. שניכם.״ פקד בקול מאיים. בועז סבב ראשון. אלירן אחריו. ברגע שנפגשו עיניו של אלירן באלו של החוטף. הוא קפא על מקומו בפעם השנייה לאותו היום. ״רובי!״

רובי קוט, אחיו הצעיר של תום, עמד מולם. אקדח בידו, ותמ"ק מסתתר מתחת לחולצתו. ״הו, איך אני אוהב לראות אותך מופתע, אוונס. זה לא קורה כמעט. אני שמח שאני אחד האנשים שהצליח להפתיע אותך.״

״אתה…״ מלמל אלירן ואז עצר. איך לא חשב על זה קודם? תום תופס אותו בבית הקברות. רובי קוט מופיע שם במקרה. הצגה שלמה הם אירגנו לכבודו. והוא הרס אותה ברגע האחרון. ירה בתום. מבטו המזועזע של רובי… הליכתו השפופה… הציות המהיר שלו לתום. הוא לא היה אמור להיכנע כל כך מהר. תום היה בוגד. למה חשב שאחיו יהיה נקי מחטא?

״אני כבר רואה את גלגלי המוח שלך זזים. אלירן. אבל זה לא יעזור לך. אם היית טיפה זהיר, אולי היית מנצח גם עכשיו. טמבל, נהגת בפזיזות וזו התוצאה. רוצה לראות משהו מעניין?״

אלירן הניד בראשו. בועז עדיין שתק.

רובי שרק באצבעותיו. לוחם סורי נכנס אל החדר, אוחז בלא אחר מאשר- ג'וני שלו!!!

״אבא!״ ג'וני פרץ בבכי. ״אבא, לאן הלכת?״

על פניו של אלירן עלו עוויות של זעם. אגרופיו נקפצו. ״מה אתם רוצים?״

״מהחבר שלך אנחנו לא רוצים שום דבר. הוא כבר עבר לעולם הבא. עכשיו רק רצינו לסגור איתך חשבון. וגם איתו.״ הצביע על בועז. ״בוגד נאלח שכמוך!״

אלירן נשם עמוקות ופנה אליו. ״אני איני פוחד מן המוות. כי בחרתי להיות בצד של הטובים. עשיתי המון למען עמי, הצלתי הרבה נפשות מידיכם המגואלות בדם של חפים מפשע. איני פוחד מן הגיהנום. כי יש לי המון נקודות זכות. ואתה, אתה צריך להצטער. להצטער על שהייתה לך אפשרות לנצח ובחרת להפסיד. וגם אם תהרוג אותי, ואותו. זה לא יהיה הניצחון שלך. כי אחרי הכל- היחיד שיחליט אם אחיה, אם אמות – הוא יוצר הכל.״ הוא הצביע כלפי מעלה. ״ואם הוא ירצה, אתה תמות ברגע זה.״

פניו של רובי אדמו בזעם. ״שתוק! צבוע שכמוך. על מי אתה עובד שאתה מאמין? מילא האלה שלכם, שלובשים הכל שחור. מילא הם שיגידו לי כך. אבל אתה- אתה בכלל לא מאמין! תראה איך אתה לבוש, מתנהג. שמרת פעם שבת כהלכתה? עשית פעם איזו מצווה?״

קולו של אלירן היה שקט ומדוד כשאמר.״ "כל המציל נפש אחת מישראל- כאילו קיים עולם מלא." אני זכיתי להציל אנשים ממוות בטוח. וזה שווה את כל המצוות שבעולם. ואתה, אין לך זכות להטיף לי מוסר, כשבעצמך בחרת ברע.״

רובי התנשף. דורך את אקדחו ומשחרר את הנצרה. ״אני אהרוג אותך. עכשיו. רק כדי להראות לך, שאלוקים שלך לא יציל אותך ממני. ואז תגיד לי מי יחיה, מי ימות.״

עיניו של אלירן היו כה שלוות שאמר, ״בבקשה. כולי שלך.״

רובי לחץ על ההדק. קול הסחיטה נשמע. עיניו של בועז יצאו מחוריהן. ואז במהירות כזו, שלא ידע שקיימת בו, הדף את אלירן לאחור, ושלף אקדח שני מכיסו, שחרר את הנצרה וירה שני יריות.

הקליעים של השניים כמו התחככו זה בזה. ואז כל אחד מהם פנה לכיוונו. הקליעים שירה בועז, התעופפו לעברו של רובי והלוחם שלצידו. אחד פגע ברובי במצחו. והשני פגע בלוחם בחזהו. הקליע של רובי טס לעבר בועז, שזינק ברגע האחור וספג את הקליע ברגלו.

״בועז!״ אלירן הרים את קולו והתרומם בזהירות. ״אתה בסדר?״

״כן…״ בועז גנח, וצלע לכיוונו. ״קדימה, אין זמן. אנחנו חייבים לברוח מכאן ברגע זה. נחשפתי. ואם יתפסו אותי, יתלו אותי בכיכר, ואני לא יודע מה יהיה הסוף של כל זה.״ הביט לרגע בשתי הגופות הדוממות.

הם נכנסו חזרה לחדר השינה. בועז בדק את נוריאל שוב. פניו היו חיוורות. ״לא טוב.״ הוא לחש, ״אין לו יותר משעה אחת לחיות.״

אלירן רעד בכל גופו. ״אל תגיד לי את זה. אני לא מסוגל לשמוע. בבקשה תעשה משהו!״

״אני אעשה כל מה שאוכל. אבל אני לא מבטיח לך שיהיה בסדר. זה יותר מדי מסוכן, המצב שלו. ואת זה אני אומר לך בתור אחד שבילה כחובש את מיטב שנותיו הצעירות.״

״אתה חייב להשיג מבריח. ומסוק. אנחנו חייבים להגיע לגבול הכי מהר שאפשר.״

״שוב אני אומר, אני צריך למצוא מישהו נאמן. ולמצוא אחד כזה ייקח זמן. אני לא מבטיח שום דבר.״ בועז הביט בפניו האפורות של אלירן והשפיל את עיניו. ״אני מצטער.״

כעבור עשרים דקות ניצב בועז בפתח. חיוך עייף על פניו. ״מצאתי.״

פניו של אלירן אורו. ״אין לי איך להודות לך…״

בועז עצר אותו, ״תודה לי כשזה יצליח באמת. עכשיו אני אקח את הילד שלך ואעלה אותו למסוק. אתה תיקח את נוריאל, ותיזהר מאוד. גם כך הוא בסכנת מוות.״

אלירן ניגש למיטתו של חברו, ואחז בו בעדינות. הוא הרים אותו בזרועותיו. עדיין לא יודע מה מקור הדימום, ונשא אותו בזהירות לעבר המסוק שחנה בחצר הבית. בועז חיכה לו בפתח המסוק ופתח אלונקה, אלירן הניח את נוריאל בזהירות. לא טורח אפילו לנגב את ידיו מן הדם שנמרח עליהן.

״קדימה. יצאנו לדרך. אוונס, שב ותחגור את עצמך.״ הוא קיפל את רגלי האלונקה, וקשר את   ידיו ורגליו של נוריאל אליה. כדי שלא יפול. ואז נכנס לחדר הטייס.

המסוק התרומם לקול טרטורי הפרופלורים. ונסק לשמיים.

אלירן ישב על המושב הצמוד לאלונקה. רוכן אל חברו. לוחש. ״נוריאל…התעורר! אנחנו בדרך הביתה. זהו, זה נגמר. אתה חייב להתעורר, נוריאל. בבקשה… ״

פניו של חברו נשארו דוממות כשהיו.

פלשבקים חצו את מוחו שלך אלירן. אש. דם. קליעים בכל מקום. גופתו של מייקל דן, שנופלת על הארץ. בקשתו של מייקל שישמור על בנו. דמעותיו-שלו שזולגות על גוף המת. וארבעה מילים בעלות משמעות עמוקה, ״שים עין על נוריאל…״

מה ניסה לרמוז מייקל? שנוריאל בדרך לבגוד? אין שום סיכוי! נוריאל נאמן לעמו ולארצו. הוא לא היה בוגד. בשביל שום מחיר שבעולם.

עכשיו היה זה קולו של נוריאל שחצה את תודעתו, הרגשתי מין חולשה הפושטת באיברי. המפקד ההוא כנראה ראה את פני שהחליפו צבעים במהירות, שכן הוא מיהר לאחוז בי בטרם אתמוטט. המילה היחידה שהוצאתי מפי בטרם איבדתי את הכרתי הייתה: ״מייקל…״

ומה שקרה לאחר מכן אני כבר לא זוכר. התעוררתי רק בביתי, כשמייקל לצידי. ואם הוא לא היה מספר לי את כל הסיפור, הייתי משוכנע שזה היה חלום בלהות. אני זוכר איך הוא אמר לי בדמעות. ״הייתי בטוח שנהרגת! לא היה לי צל של ספק. אני מצטער על הכל. האם…האם תוכל אי פעם לסלוח לי???״

ופתאום אלירן הבין הכל. מייקל חש אשם בכל מה שקרה אז. זמן קצר לאחר מכן, התרחש הקרב בו נפצע. ועם מותו הוא לחש לו, ״שים עין על נוריאל…״

מייקל לא התכוון לרמוז דבר על כך שנוריאל בגד. הדבר היחיד שרצה לוודא זה שנוריאל יישאר חזק בנפשו ושכל האירועים שעברו עליו לא ישברו אותו. הוא התכוון שישמור עליו, מפני עצמו. שישים עליו עין, לראות שהוא בסדר אחרי מותו. הוא פשוט דאג לו. ורצה שיהיה אדם שידאג לחברו הטוב אחרי מותו וימלא את חסרונו.

ובאמת אלירן דאג לזה, למרות חשדו כלפי נוריאל. הוא מילא בליבו את החסר. הוא היה בשבילו מה שמייקל היה אז, והוא דאג שהוא יהיה בסדר.

הוא מילא את תפקידו, בלי לדעת אפילו, שזה היה כל רצונו של מייקל דן המנוח.

המשך יבוא בפרק 18 אי"ה.