על שפת האגם הוא ישב ובהה

על שפת האגם הוא ישב ובהה
יום אחרי יום, שעה רודפת שעה
בלי אומר וקול לעצמו הוא תהה,
אם אני פה, אז מה המטרה?
העולם הוא גדול, הוא בלתי נתפס,
מערכת של שמש, שבילים של חלב,
תופעות שלא פוענחו זה מאות בשנים
למרות מאמץ, מדענים וחוקרים,
שהקדישו ימים ולילות וחיים,
להבין ולדעת לפחות הקצה,
למה ואיך ומי ברא את כל זה.

על שפת האגם ושמש שוקעת,
בכתום וסגול, נוגעת לא נוגעת
עוד יום שנגמר וסיבוב שנשלם.
על שפת האגם השתקפותו ניבטת
מחשבה לאיטה החלה נובטת,

אם אני פה, יש תכלית יש סיבה,
ומישהו שמסובב ויודע על מה
אם אני פה יש תפקיד, משימה
שעלי להשלים,
למלאות, להגשים.

על שפת האגם הוא ישב, כבר מבין
שלא לשווא בא.
עדיין לא יודע,
עוד קצת מבולבל
מה עליו לעשות, מהיכן להתחיל.

אך עם אור ראשון ושמש עולה,
הפציעה בליבו גם ההבנה,
שתפקידו הוא למלא כל שנייה ודקה,
בטוב, ביופי , במלא אהבה.
תפקידו לא הרואי ובלתי ניתן להשגה,
לא מעבר לים, ולא בשמיים הוא נמצא,
תפקידו הוא להיות ולגדול ולפעול
תפקיד המורכב מרגעים ומכלום-
אך זהו למעשה- תפקידו הגדול.