עופר בהומור אפור

מלחמה. אלפי הרוגים פצועים, מאות נעדרים. 😥 (ולצערינו המאות והאלפי לא בגוזמה.)
ובתוך כל הצער הזה, כן, החיים ממשיכים. (הצער על ההולכים תמיד ישאר).
תמיד רציתי להעלות בלוג משלי, אבל תמיד זה נשאר רק בגדר רעיון.
אז עכשיו אני מנסה. יכול להיות שזה ימחק, ויש מעט אחוזים שבסוף הכתיבה אני גם אלחץ על כפתור השליחה. אולי.
(הערת המגיהה: התחזיות שלך לגבי האחוזים לא מאוד נכונות.) (הערת עופר: זאת אשמתה של המורה לאלגברה.)
והחלטתי הפעם לשתף אתכן בכמה מקרים מצחיקים שקרו לי במשך השבוע האחרון.
(ז'תומרת, עכשיו יהיה מקרה מצחיק אחד ואח"כ אשתף באחד נוסף.
וואי, זה יהיה חמוד כל כך להוסיף לאחד הבא את הספרה 2😂)

שמחת תורה, שמונה בבוקר, אזעקה.
בחלומי אני רואה אזעקה שנהיית בצורת ריבוע. מגנה על איזה משהו מעורפל.
פתאום דלת החדר נפתחת ואמא שלי קוראת לנו בקול נמהר לרדת למקלט.
טסתי איך שאני, שיער פרוע, פיג'מה… בלי לשים לב.
למזלי במקלט היה חושך ורק נשים. הגברים היו כבר בתפילה. נראלי בחיים לא נראיתי ככה מחוץ לדלת הבית.😄
אז אולי כבר נגיע לחלק המצחיק?…

אז ככה. בבניינו לא מכבר שמו במקלט מלכודת עכברים.
אני, מימי לא ראיתי זנבו של עכבר, אך פה ושם נשמעו עדויות של ילדות מבוהלות על היצורים שהוזכרו שנראו בבניין.
אז שמו במקלט הבניין, מלכודת עכברים. (מי שגם לא ראתה, אז שמעתי שזה יצור עם פרווה וזנב. תשאלו את תושבי בני ברק, כנראה יהיו להם יותר פרטים על היצור הנ"ל)
עבר זמן רב מאז, והנה כאמור, לצערנו ירדנו למקלט.
לפתע, בתוך החושך והמהומה נשמעות קריאות בהלה במבטא אמריקאי כבד.
אוהוווו וואט איזז איטטט (אוייי מה זה??) מיי פוווטטט, אואווההווו.
סואוווו, שכנה אמריקאית תמימה, מחזיקה בתינוק חמוד, גילתה לפתע ששתי רגליה דבוקות לרצפה!!!
קריאותיה לעזרה נענו בפרץ צחוק בלתי נשלט של ביתה הנשנקת מצחוק (הערת המגיהה: אם היא קריאותיה נענו בפרץ צחוק, אין צורך לומר ממה היא נשנקה. זה ברור מאליו). במקום לעזור לה.

לבסוף עלה רעיון גאוני במוחה. היא חלצה את זוג נעלי הבית ונשארה יחפה על רצפת המקלט המחוספסת.
ביתה, שהתעשתה בינתיים מן הצחוק, התכופפה אל המלכודת וניסתה לחלץ את נעלי הבית.
למרות מאמציה הנואשים, היא הצליחה להוציא רק אחת.
(בעעע אין היא העזה לנגוע בזה? ואם היה דבוק לשם עכבר פעם??? בפעם הבאה שנפגשנו במקלט היא דאגה לעדכן את כולם שהיא שטפה ידיים.)
והנעל השניה? כן אני רואה את עיניכם הדאוגות. בטח זו נעל בית יקרה שהסבתא שלהם הביאה מאמריקה! תעדכני מה איתה!
אז לצער כולנו ולצחוק הילדה, היא נשארה שם דבוקה. מחסה נעים וחמים לעכבר הבא שיבוא.
(הערת המגיהה: תיאורים מדי מבחילים ימעיטו את הקהל המועט שגם ככה אין לך.)
הערת עופר: אם אין לי זה רק בגלל כל ההערות שלך!

ניפגש בפרק הבא!
אגב, התלבטתי ארוכות באיזה צבע ההומור כאן. לבסוף, בהשראת העכבר שלא נכנס שוב למקלט, (כי איזה שכן העיף את המלכודת הצידה, למנוע קורבנות נוספים) – החלטתי לבחור באפור.😎
יאאא ועכשיו אני שמה לב שזה מתחרז עם עופר! נשאיר את זה גם לפרקים הבאים בלנ"ד.

הערת המגיהה: הסוגריימים הרבים שמהלך הקטע מקשים על הקריאה.
הערת עופר: לתלונות בעניין ניתן לפנות למגיהה.
הערת עופר2: כותבים סוגריים.