עולה חדשה ישנה

השבוע במדור שלנו, לאה, שליחה שעלתה לפני כמה שנים ללמוד כאן בארצנו הקדושה.. אז אמנם היא נשואה+ אבל בהחלט זוכרת את החוויה:)

1. ספרי לנו על אתגר שהיה לך בשליחות ואיך התמודדת?(מקושרת)
וואי..את האמת שאני כבר נשואה וכו', אבל מנסה להעלות עכשיו בזיכרוני ולחשוב בתור ילדה אז בשליחות (יותר נכון גם בחורה). היו הרבה קשיים.. אבל בגלל שגדלתי בזה אז לא כל כך שמתי לב, רק אחר כך כשלמדתי בארץ פתאום קלטתי ת'כלס כמה קשה להורים שלי וכמה לי היה קשה. אני מנסה לחשוב על אתגר מסוים. אולי יש עוד, אבל מה שעולה לי כרגע זה שאני למדתי בכתה די קטנה, כל שנה זה השתנה. לפעמים 4 בנות, לפעמים 10, לפעמים 6.. היינו 6 חב"דניקיות בכתה. מתוכן 2 ממשפחות חוזרות בתשובה.. בקיצור, החברות שלי במשך השנים היו אלה מהכתה, לא היה משהו אחר, לא היו דמויות אחרות, והרגשתי ברמה הרבה מהן בהרבה תחומים אבל אין מה לעשות, מתחברים למישהי והיא החברה הטובה, אפילו לא עולה בדמיון לחפש מישהי אחרת כי זו המציאות. מקוות שהבנתן אותי.

2. מה הדבר שהכי קשה בשליחות? (טור)
שאלה מעניינת, מה הדבר הכי קשה. מממ.. דוגרי, הכי קשה זה הגעגועים למשפחה המורחבת וסוג של קנאה שכולם במפגשים ויש להן הופעות של כל מיני זמרים וחול המועד זה טיולים בארץ ובעולם, ואנחנו עם המשפחה בשליחות ויש מבצועים ופעילויות בקהילה. ובעיקר קשה, כשמגיעים סוף סוף לארץ או לכל מקום אחר בעולם ונפגשים עם המשפחה הקרובה המורחבת, אף אחד לא מכיר אותנו כמעט, ולא מכיר את האופי שלי האישי, והתרבות שונה לגמרי וכולם חושבים שאנחנו סנובים..

3. יש שליחות מחו"ל שאומרות שכל השליחות שכאן בארץ "לא שוות" כי זה לא נקרא ובחו"ל זה הכי שווה… אני כמובן לא חושבת ככה אני חושבת שכל אחת שליחה ויכולה להשפיע אבל מעניין אותי לדעת מה את אומרת על הנושא? (יערות האמזונס)
וואו , זו שאלה ממש ממש קולעת חזק בבטן.  את האמת שאני תמיד התגאיתי בזה שאני שליחה בחו"ל וחשבתי שזה קול (cool) ושזה רמה מעל כולם ובישראל יותר קל וזה סתם ולא באמת שליחות כמו במקומות בעולם… אבל, אחרי שהגעתי לארץ לכמה שנים לתיכון ובמיוחד אחרי שהתחתנתי, הבנתי שזה קצת אחרת ממה שחשבתי..  אני כיום שליחה בארץ, ואני רואה את הקושי. בעולם כולו מחפשים וצמאים ליהדות. ואיפה מוצאים אותה? בחב"ד, בקהילה, הכל מתנהל סביב הקהילה של חב"ד. לעומת זאת, וזה גם הקושי, בארץ –  כולם (ליתר דיוק, הרוב) יהודים והרבה מאמינים בלב, יש מלא זרמים אבל כולם מאמינים בקב"ה. ולכן, בשליחות מאד קשה, ברור שלחב"ד יש לתת את החסידות שזה משהו שאין בשום מקום, אבל יהודי שלא רוצה חסידות ועומק, אין לו עניין ללכת לחפש עכשיו ולהתחזק.. הוא כבר שנים מתפלל באיזה בית כנסת כל יום כיפור וזהו, הוא חי חיים מאושרים ולכן יותר קשה להוציא אנשים מהבית לשיעור תורה, תניא, מה שזה לא יהיה.. אני כרגע בתהליכים לפתוח שיעור נשים וזה ממש ממש קשה, אני כל הזמן מתלבטת עם איזה קהל לעבוד ומה לעשות.. וכל זה לא כל כך היה קורה בחו"ל כי שם אנשים יקשיבו לכל מילה שתגידי להם.

4. איך החלטת לאן בדיוק ללכת? הלכת עם חברות שלך? מבי"ס נט (גל המקורית)
אני לא למדתי בבית ספר נט, כפי שציינתי, שלמדתי בכיתה עם בנות וכו', את האמת שבדיוק אז דיברו על נעל"ה וזה ממש התחיל חזק עם בנות השלוחים, ולכן ההורים שלי החליטו שנלך על זה, תכנית יחידה שגם מממנת חלקית את השהות בארץ וגם יש פנימיה שזה היה הכי חשוב. ולא, אני הגעתי לארץ בלי חברות. עם אחותי.

5. באיזה בצפר למדת? ואיך הסתכלת על האקסטרניות? ציפית מהן ליותר? (טור/שליחה/ציפי)
למדתי בבית חנה, צפת. ובנות, צפתיות, אל תתחילו לחשוב על כל נעל"ה ותנסו לזהות מי אני, חבל על הזמן שלכן:))))חחח  ת'אמת שבהתחלה לא ידעתי מה זו המילה הזו ששמה "אקסטרניות". אבל לאט לאט כשהבנתי מי נגד מי בארץ, בפנימיה, בתיכון ובכלל, הבנתי.. הייתי מאד עסוקה בלמצוא חיי חברה ולכן לא זוכרת אם היה לי זמן לחשוב על האקסטרניות בכיתה, כי הייתה לי קבוצה בפנימיה שאיתן התחברתי כי גרתי איתן. אבל אחר כך, דווקא התחברתי עם האקסטרניות, הן בהתחלה חשבו שאני סנובית כי הייתי נכנסת לכיתה, מתיישבת ליד השולחן, טאטלע כזאת שמקשיבה בשיעורים, הייתי צוחקת כל הזמן מכל דבר, אבל שותקת, בחורה שקטה וביישנית טיפה. אבל לאט לאט התחברתי עם האקסטרניות ונהייתי חברה של הרבה מהן ועד היום אנחנו בקשר. ולא, לא ציפיתי מהן, למה שאני אצפה??? אולי ציפיתי שיתייחסו.. אבל ברור שהתייחסו, הייתי ילדה חדשה..

6. כשהתחלת ללמוד בארץ, קלטת שזהו עוזבת את הבית כי מגיעה רק לביקורים קצרים ואחכ מתחתנת באיזשהו שלב? (גל המקורית)
שוב, זה תלוי באיזה גיל עוזבים. אני עזבתי בגיל לא מדי קטן, אבל לא חשבתי על זה כל כך איך אני עוזבת ומה יהיה.. כשנפרדנו בבית לפני שיצאנו לצפת, אז אימא שלי כולה בבכי אמרה "אנחנו שולחים אתכן לארץ ככה, ולא יודעים איך תחזרו" שולחים לארץ בנות צעירות תמימות וחמודות ובסוף מחזירים אותן עם בעל.. כשמתחילים לעכל את זה, אז זה ככה.. עצוב והזוי… בעיקר, בפעם הראשונה כשחזרתי הביתה, זה היה בפסח נדמה לי, אז לצערי מתחילים להרגיש שזה לא הבית שלי כרגע כי אני לא מכירה את מה שמתנהל בו, אחים ואחיות שלי גדלו מאז, השתנו, הבית השתנה וכו', ואני בעצם באה לשהות לזמן קצר, עם מזוודות כמו איזו אורחת… ואז בעצם קולטים שהפנימייה היא גם בית. ( בלי להפחית חלילה מהבית האמיתי). בעיקר קשה כשפתאום את בתור אחות אומרת משהו לאחותך או מחלקת פקודות, ואז את מקבלת חזרה: " את בכלל לא יכולה להגיד לי מה לעשות, את לא נמצאת כאן כל השנה.." וזה סכין בלב.. אבל אין מה לעשות. אחר כך גם כשמגיעים לחג או משהו ואז מסתבר שהאח הקטן אמר בגן לגננת שמגיעים אליו אורחים הביתה ואת מגלה שמדובר בך, זה כבר מתחיל להיות עצוב, כי את קולטת שהאח הקטן שעוד לא כל כך מבין, מקבל אותך בתור אורחת כי הוא לא באמת גדל איתך 24/7..

7. היית מרוצה מהיחס של הבנות פה בארץ אלייך? או שציפית ליותר..? (לא מושקא!/ אוהבת את כולם)
ואי, בהתחלה לקח לי זמן לעכל את השפה הישראלית והתרבות הישירה והפתוחה הזו והחפיפניקית הזו… היה מאד קשה, עד כדי כך שהייתי ממש נעלבת אם בת הייתה זורקת משפט כלשהו (שאז היה נראה לי סוף העולם שהיא אמרה לי, אבל עכשיו כשאני מסתכלת אחורה, היא בסך הכל רצתה להתחיל איתי שיחה ולצחוק או משהו)……… היה קצת קשה.. בעיקר בתרבות.

8. איך המעבר הזה, מחו"ל, לארץ, המנטליות שונה לגמרי, הישראלים במילים יפות קצת פחות מנומסים, בקיצור איך זה לעבור מסגנון חיים אחד לסגנון חיים אחר, גם מבחינת חברה, הכל!! (אוהבת את כולם)
תראו, זה לא שאני לא מכירה את ישראל. אני ישראלית והמשפחה המורחבת שלי חלקה גם ישראלית, גדלתי עד גיל 3 בארץ, ואני מכירה טיפונת את התרבות ומגיעה בקיץ ולחתונות של דודים וכו.. אבל פתאום לחיות בתוך זה, ולקלוט מה קורה ואיך מתנהגים, שוב, המנטליות עד עכשיו לא הכי מחובבת בעיניי, אבל אין מה לעשות. ישראלים זה ישראלים וכמו שאל על אומרים הכי בבית בעולם, תמיד מרגישים כאן בנוח.. אבל קשה לעבור, וקשה לקבל סגנון אחר, ולכן מזל שהיה את נעל"ה שהיה אפשר לחיות עם מנטליות דומה.

9. איך זה להיות רחוק מההורים? (ילדה של הרבי)
אני הייתי ילדה מאד עצמאית, אוהבת בית אבל לא היה אכפת לי לצאת לקעמפ, לא הייתי בוכה מגעגועים .. ילדה נוחה כזאת חח, לכן בהתחלה בכיתי כמובן בשדה תעופה וגם במטוס וגם ביום הראשון כשקלטתי שצריך להסתדר לבד, כמה חודשים ממש לצערי כעסתי וצעקתי (הייתה הפעם הראשונה שהתחצפתי) להורים שלי ששלחו אותי לארץ ושאני במטוס הבא חוזרת הביתה, אבל קלטתי שזה רק לטובתי ושאני צריכה את החברה ושיהיה לי טוב…  רחוק מההורים זה קשה במידה מסוימת כי כשאת מבינה שאין לך אבא ואימא לידך שידאגו לך אם את לא מרגישה טוב, זה אחרת. או כשהתעצבנת על מורה, ועד שתתקשרי להורים ייקח זמן ואז כבר הכעס יעבור.. בקיצור, זה קצת שונה. ואני הייתי מאלה שמתקשרים פעם בשבוע נראה לי..

10. תכל'ס, נהנית?(היי)
ת'כלס, הכי נהניתי שבעולם! אני עד היום מתגעגעת, לא שאני כזאת זקנה חח, אבל אני עד היום מרגישה צעירונת ובחורונת ובא לי לחזור לזמני המבחנים והבגרויות והשיעורים בבית ספר, באמת שהתגעגתי (ולא כי הייתי חנונית… דווקא הממוצע ציונים שלי היה 70 והייתי ועדיין בגישה של ליהנות מהחיים). נהניתי מההוויה בפנימיה, מהחברות שאחר כך הכרתי, מהתכניות, מהמבצעים!!, מהכנסים הארציים (שלא הכרתי כזה דבר בכלל בשליחות) והיה מהמם וכיף. תאמינו לי אם הייתה אפשרות לחזור אחורה, הייתי מוסיפה לעצמי עוד כמה שנות תיכון בארץ:)

11. היה לך כיף בפנימיה? לצוות היה באמת אכפת ממך והיה מי שיקשיב לך? (ציפי)
היה לי את הצוות של נעל"ה, ובנוסף גם את של הפנימייה. אני מאד אהבתי איך שמתייחסים ובעיקר בצפת זה משהו יוצא מן הכלל. היה לי כיף בפנימיה (עם כל מה שזה אומר, כרטיס כביסה, ללכת לחדר אוכל, לעלות במדרגות, לפטפט עם המזכירה וכו'). נדמה לי שלצוות היה אכפת מאד, בעיקר למדריכות שלי. היה כיף.

12. אילו התמודדויות היו לך במעבר לא"י? (ברבור)
במעבר לישראל ההתמודדויות היו במנטליות, בלהתחבר שוב מחדש לחברות שלא מכירות אותי בגרוש ומבחינתן אני איזה חייזר מחו"ל, להתרגל לאוכל המתועש, להשמין…(אוי כמה זה היה זוועה כשבחנוכה המשפחה הגיעה לארץ.. תשרי חשוון כסליו.. סך הכל 3 חודשים אחרי שהגעתי.. אמא שלי אמרה שהיא כמעט לא מזהה אותי.. עליתי 10 קילו…) ולא כי היה חסר לי אוכל בבית, חס ושלום. אלא כי זה אוכל שלא מכירים ובתור אחת שמגיעה לארץ פעם ב, פתאום כשיש לך זמין ברד, אייסקפה ,שוקו, בורקסים, ומתוקים, ורוגעלאך, ושניצל תירס ועוד מלא דברים, אז את אוכלת מהכל בלי לשים לב.. ומשמינה בעיקר מזה שהגוף לא רגיל לכל השטויות האלה…

13. איך הרגשת ביום הראשון? התעניינו בך? היית עצמך האמתית? (היי)
וואי.. היה זוועה.. הגענו ברכבת עם איזו מדריכה שהגיעה לקחת אותי ואת אחותי מהשדה. נסענו עד כרמיאל. שם הגיע לאסוף אותנו עוד מישהו עד הפנימייה בצפת. ישנו בדרך. נכנסו לפנימיה עם 2 מזוודות גדולות כל אחת, המדריכה אמרה לנו כאן מימין זה החדר שלכן ומחר בבוקר תגיע אליכן המדריכה שלכן. מסתבר שזו הייתה מדריכה מחליפה.. הגענו, היינו בהלם מהחדר…. פתאום חדר פנימיה, ישן כזה, מיטות ברזל,…התחלתי לצלם ופשוט בכיתי שלא יאומן שהגעתי למקום כזה זוועה… הוצאנו איכשהו את המצעים ונרדמנו. בבוקר שמענו רעש של בנות מבחוץ וכשקמנו הצצנו מהחלון לראות מה הולך, מיליון בנות הולכות הלוך חזר, צלצול בית ספר.. המדריכה הגיעה באמת בבוקר עם אוכל בחמגשיות (חמגשית! מסתבר שזה דבר נצרך בפנימיות) עם מלפפונים חתוכים, גבינה, ועוד דברים, לא זוכרת והיינו קצת בשוק שזה לא בצלחת ושזה מגעיל וקיצור הלם טוטאלי… אחר כך לא זוכרת מה קרה, אבל כשהמדריכה קראה לנו ללכת לארוחת צהריים זה היה ממש מפדח, כל הבנות מסתכלות עלייך כאילו את איזה לא יודעת מה, ואת כולך מורעבת ומתפדחת לאכול ועוד צריכה לעמוד בתור שם בשביל לקחת מהבר אוכל..

14. היית בוכה לפעמים בשקט כשקשה לך? (…)
הייתי בוכה הרבה.. נכנסת לשירותים ופשוט בוכה.. היה קשה כי בערך חודש לא היה לי עם מי לדבר.. אני אחת שמתחברת לבנות רק אחרי שאני קולטת מי הן..

15. כמה פעמים בשנה טסת הביתה? (ילדה של הרבי/גל המקורית)
טסתי בפסח תמיד, ובקיץ. וזה יצא שבמשך השנה אחד ההורים (או שניהם) היה מגיע לארץ  אז כבר נפגשנו.

16. התייחסו אלייך שונה בבגרויות כי את מחו"ל או שאין לזה חשיבות? (ילדה של הרבי)
כן, יש אפשרות להארכת זמן ויש 15 נקודות של עולה חדשה ( הדבר הכי שנוא על כל האקסטרניות והפנימיסטיות חחח)

17. איך היה בפנימיה? רחוק מהבית וזה…איך הסתדרת? (מיכלוש)
הסתדרתי, למדתי מי נגד מי, אחרי כמה טעויות, למדתי מי הבן אדם הנכון לפנות אליו ולאיזה עניין ולאט לאט הייתי חברה של כולם, כולל אנשי המטבח:)

18. כמה זמן לקח לך להשתלב בחברה הישראלית? בכיתה? (גל המקורית)
בכיתה – כמו שכבר אמרתי, לקח זמן, יותר התחברתי לבנות בהקבצות בהתחלה, וגם הפנימיסטיות חיברו אותי אוטומטית לבנות, ואת האמת שבפסטי בי"ב – רק אז חברה אחת לקחה עבורי תפקיד חשוב בלי שאני אדע של מאחורי הקלעים ורק אז, בעצם באמצע השנה, בנות פתאום גילו וראו מי אני וזה.. כי הייתי בחורה ביישנית..

19. הרגשת שליחות בתיכון שלך? (היי)
תמיד הרגשתי שליחות, שליחות זה משהו שחדור בנשמה, בכל מקום יש שליחות. לאו דווקא בעניין יהודי, שליחות זה להיות עם בת שכולם מזלזלים בה באותו חדר, שליחות זה להתייחס יפה, שליחות זה הכל, זה להוות דוגמא בעיקר בדרך ארץ, צניעות… ברור שהרגשתי שליחה! דווקא אז התחילו קצת משברים של "מי אני אם כולם חב"דניקים..במה אני מיוחדת.. מה יש לי לתרום…פה לא מכירים אותי איך שאני בשליחות…."אבל זה עבר.. וזה עובר, אל דאגה. כל אחת היא מיוחדת.