עוד יבוא היום

אישי נשי 🙂
יקרות, מזמן לא כתבתי,

והאמת, התגעגעתי.

מרוב שהתגעגעתי נכנסתי קצת לאתר לברר,

מה קורה איתכן? מה הנושא הבוער?

והחלטתי לפרגן עם הרבה אהבה

פוסט מהלב, נקודות למחשבה.
 

הצעקה של חלקכן – מורות פיקחו עיניים,

ומאידך הדממה – אני רוצה להרים ידיים.

הצעקה של חלקכן – תסבירי לי הכל,

ומאידך הדממה – אל תחשפו, מרגיש לי גדול.

הצעקה של חלקכן – אני צמאה לידע מחפשת,

ומאידך הדממה – מידע אני חוששת, לא רוצה ליפול ברשת.

ואני?! בתווך….

לצעוק או לדמום? לסגור או לפתוח?

לדבר או להחריש? לשתוק או לצרוח?

יקרה!

אני כל כך רוצה לספר לך הכל, שלא תתבלבלי,

וכל כך רוצה שלא תדעי כלום, כמו שהייתי אני.

אני כל כך רוצה לפתוח הכל בשיעור,

וכל כך רוצה לשמור על מה שאת לא יודעות סגור.

וכל אחת במקום כל כך אחר –

וכל אחת תרגיש אחרת כשאתחיל לדבר….

רציתי לסיים פה ולבקש שתתאזרי בסבלנות,

כי הפזיזות היא אם כל טעות.

ואז חזרתי למסך והחלטתי להמשיך עוד קצת,

רק בשבילך! אנסה לעשות סדר לאט, לאט.

אז קחי לך רגע עצירה,

להביא מהמטבח ספל שוקו ועוגייה.

ונתחיל?

נתחיל!

אנחנו בנות ונשים, איזה כיף לנו, זכינו.

כמה הרבי דיבר עלינו. על הכח שלנו.

ועם הזכות המופלאה, קיבלנו מצוות מיוחדות רק לנו,

כל כבודה בת מלך פנימה – הצניעות היא מתנה שלנו.

ושם הגבול קצת מתבלבל,

מותר או אסור? להסתיר או לדבר?

אז בואי, נדבר על זה רגע.

על מה שלפעמים את שומרת פנימה.

המתנה החודשית שלנו, המחזור,

שאולי הסבירו לך ואולי לא – בעתיד זה יעזור.

מאז חטא עץ הדעת 'בעצב תלדי בנים'

המחזור הוא תזכורת שבבוא היום נוכל להוריד לעולם אוצרות קטנים.

אין צורך לפחד, להתבייש, או להסות.

אבל כל כבודה בת מלך, גם לא צריך להחזיק שלטי חוצות.

רק אגיד לך שכל מה שקורה כשאת במחזור נורמלי,

ובמילים אחרות – הגיל הזה מאוד הורמונלי.

עם השינוי בגוף מגיע שינוי במצב רוח,

לפעמים כאב, ולפעמים אין כח.

זה בסדר, וגם אני כמורה משתדלת להתחשב,

כי יודעת שלפעמים מה שקורה זה לא בגללכן…

הייתי רוצה לעצור את הפוסט ממש כאן.

בגילכן זה מה שידעתי, תם ונשלם.

והייתה לי ילדות מאושרת,

וכעת משפחה לתפארת.

אז אם זה סיפק אותך, זה בסדר לעצור.

ולא רק שבסדר, אעריך אותך מאוד! (תספרי לי בתגובות ?)

אבל למי שלצערי שמעה יותר ומבולבלת,

קחי נשימה ארוכה ואעשה לך סדר – גברת.

מה שמעת? אני לא יודעת.

ולכן מקווה שאני במילים שלי לא פוגעת.

תראי. המחזור שלנו בבוא היום, אחרי הנישואים,

הופך למתנה שמורה וקדושה מבורא עולמים.

כל החיים שלנו מבוססים על פיו, מתי להתרחק, מתי להתקרב,

והכל – כי ה' אותנו באמת אוהב.

אין צורך לחפש בשדות זרים תשובות,

אין סיבה להתבלבל ולהיכנס לקושיות.

להכל יש תשובה, ההלכה כל כך בהירה וברורה.

אין צורך להתעסק בזה כעת, כנערה,

יש לך מספיק דברים על הראש, יקרה.

פשוט תיהני מהחיים, ופעם בחודש תגידי לה' תודה,

שבע"ה עוד שנתיים, שלוש, חמש או שבע תוכלי להוריד לעולם עוד נשמה.

וכמה שתתאזרי בסבלנות כעת, זה יהיה עם יותר קדושה וטהרה.

כן. תהיי מודעת לפלא שיש לך בגוף ותגלי אחריות,

תשמרי עליו רק לך, אל תעשי שטויות.

אל תתני לאף אחד להתקרב מידיי או לגעת,

הגוף שלנו הוא עדין, את בעצמך יודעת.

ואז אחרי החתונה, כשתגיעי לרגע הטהור,

תוכלי להתחבר לקדושה ולמלא את העולם באור.

תלמידה מהממת שלי,

ואני כותבת בדמעות –

בבקשה, אל תעשי טעויות,

אם יש לך בראש מידע שנחשפת אליו ואת מוטרדת,

תיגשי. אני לא נושכת.

ואם לא נעים לך ממני – וזה בסדר,

תמצאי מישהי אחרת לשתף, בבקשה!

אני לא אשן בלילה אם אדע שלמישהי מכן לא טוב,

תכתבו לי בתגובות שאתן בסדר, ומאמינות לי שאת הנושא הזה כדאי לעזוב.

 
ואני אמשיך יום יום בתפילה לכוון עבור כל אחת מכן,

שה' יתן לכן המון כח להתמודד עם דברים שאני לא עברתי בגילכן.

מאמינה בכח שלכן, ואוהבת מלא,

המורה שאוהבת לשורר.

לתגובות: editor@shutafotbaderech.co.il

צייני בכותרת "עבור המורה שאוהבת לשורר"