כמה את שווה?
לפרק הקודם
אז כבר אמרנו מה היא שמחה במשפט אחד, כן? "לדעת את ערכי, ולדעת שיש לי את הזכות להתחבר למשהו נעלה ממנו.."
בואו ניגע קצת במשפט הזה.. נבין למה דווקא הוא המקור לשמחה ונחשוב איך אנחנו מגיעים אליו..
באו ננסה להתעמק שניה.. מתי בנאדם שמח? ואני לא מדברת על שמחה אמיתית ורצינית עכשיו.. אלא גם על שמחה ממש פשוטה של ילד קטן…
בגילאים קצת יותר גדולים-אדם יכול לשמוח כשהוא מתחתן, או נולד לו ילד – כשהוא קיבל קשר קרוב עם מישהו.. וכן הלאה.
ואם נחשוב שניה על העצב.. ממה העצב נובע? מכירות את זה שמתלוננים הרבה ואמא אומרת "לכי לישון ומחר בבוקר הדברים יראו אחרת"? או "קודם כל תאכלי אחר כך נדבר.. על בטן ריקה הכל נראה גרוע"?
מאיפה המשפטים האלו נובעים? בדיוק מאותה נקודה… אדם עצבני עצוב כשחסר לו שעות שינה, כשחסר לו אוכל, כשהוא לא קיבל מה שמגיע לו…
אז לכאורה הגענו פה לנוסחה לאושר:
"כל מה שאני רוצה וצריכה = האושר והשמחה שלי".
מסכימות עם זה? לכאורה.. ככה זה נשמע..
אז האמת, כשהיינו קטנות קטנות, זה באמת היה ככה.. כשתינוק בוכה – סימן שחסר לו משהו. נותנים לו, והוא נרגע…
אבל ברגע שגדלנו – הנוסחה מפסיקה לעבוד.. ולמה? בגלל בעיה קטנטונת שקיימת במין האנושי, שחז"ל גילו כבר מזמן… "מי שיש לו מנה – רוצה מאתיים".
אנחנו נולדנו והתרגלנו לחיות ככאלו, שמה שיש לנו אף פעם לא מספק אותנו.. וממילא-שמחה אין..
אז מה עושים? פה מגיע המשפט מתחילת הפוסט..
צריך לדעת מה מגיע לי..
תארי לעצמך, את עובדת כמנכ"לית חברת ההיטק המצליחה XXX..
אין עלייך בעולם.. את יושבת במשרדך המפואר, בקומה ה23 של בנייני עזריאלי בתל אביב, ופותחת להנאתך את תלוש המשכורת.. אופסס 9000 שקלים חדשים.. כך מבשרת השורה התחתונה בתלוש…
סביר להניח שאת עוד שניה וזורקת את רואת החשבון מחלון משרדך (שבקומה ה23 כאמור…)
ועכשיו, דמייני שאת דווקא עובדת במעון ZZZ.. המטפלת המסורה שכלללל הילדים אוהבים.. את נוסעת באוטובוס הביתה אחרי יום עבודה ארוך ומתיש, ובדרך פותחת את תלוש המשכורת ו… הופססס.. 9000 שקלים חדשים.. כך מבשרת השורה התחתונה בתלוש…
כמעט ובאלך לנשק את כפות רגליו של מנהל המעון.. מבטיחה לך..
בואי נחשוב רגע, מאיפה נובע השינוי הקיצוני בין שתי התגובות?
ההסבר הוא אחד.. כמה חשבת שמגיע לך
שימי לב שלא בטוח שלמנהלת חברת היטק מגיע יותר מ9000 ש"ח.. ולא בטוח שלמטפלת מגיע פחות.. אבל בגלל שככה הן מעריכות את עצמן – ככה הן מגיבות..
המטרה שלנו בעצם, היא להעריך את עצמינו בהתאם למי שאנחנו… לא להעריך פחות מידי – כי אז נהיה מתוסכלות מזה שאנחנו פחות ממה שהיינו רוצות להיות, אבל גם לא יותר מידי – כי אז לא נעריך שנקבל, ולא נבין למה אנחנו מקבלות פחות ממה שמגיע לנו..
אז אמרנו להעריך את עצמי בהתאם למה שאני.. מה הלאה?
"לדעת שיש לי את הזכות להתחבר למשהו נעלה מימני" זו הנקודה. לא רק שאני מקבלת בהתאם למה שמגיע לי, לא רק שמקיפים אותי אנשים באותה רמה כמו שלי.. אלא שנותנים לי יותר, רוצים להתחבר אלי כאלו שהם יותר מהרמה שלי (ה', הרעבע..) ולמרות שהם יותר ממני ובהרבה, אני עדיין מעניינת אותם!!
ברגע שהבנו אתזה – הדרך לשמוח פתוחה
נראלי שאני מאריכה יותר מידי, (אחרי הכל.. צריך להשאיר מקום למעשה בפועל..)
אז נסכם ששמחה באופן פרטי יותר (עצבות ממצב רוחני, גשמי, וכו) על הסבריה ודוגמאותיה- בתגובות (אם תבקשו יפה
)
ועכשיו-תכלססס??:
*טיפ ראשון שהפוסט הזה שווה רק בשבילו- להודות. ואני לא מתכוונת לומר "תודה" שקטה ועדינה למורה לפני שאני סוגרת את הזום. אלא להודות ממש. על דברים ספציפים ומסויימים, אפילו ממש קטנטנים ומיניאטורים.. זה יגרום לך להפנים ולהתרגל לזה שלא הכל מגיע לך מאליו.. וממילא תשימי לב כמה טוב יש לך בחיים…
ואם אפילו נשדרג אתזה עוד קצת.. אז הנהגה שאני מאוד אוהבת: בברכת "מודים" בתפילת שמונה עשרה, במילים "ערב בוקר וצהריים" לחשוב על משהו טוב שה' נתן לי בערב האחרון, בבוקר, ובצהריים.. ואל תחשבו על הבוקר "נתן לי את הנשמה" אלא "שלח את אח שלי להביא לי כוס קפה לזום"… זה פשוט עוזר להפנים כמה טוב יש לך בחיים..
*ועוד טיפ קטנטן לרגעים שאת בעצבות: פשוט לגרש אותה
יודעת שזה נשמע מצחיק.. אבל באמת שאת מסוגלת.. להדליק באוזניות שירים שמחים, ולשבת לכתוב לצייר 5 דברים טובים שה' נתן לך היום.. מנסיון-זה עובד
מקווה שנהנת לקרוא.. ונפגש בפוסט הבא??
21 תגובות
יואו חסידה אני גאה בך
(טוב אולי לא במובן של גאה, פשוט גם אוהבת לא כל-כך הסתדר לי פה הרי לא מכירות על אמת… ((או שכע? יבוא תשבי..))
אז זהו, רק מה יש לי לומר לך – זה שאת טובה. טובהה!!
ואני מאמצת את העניין של מודים, רק בתנאי שאני יזכור..;)
ואני עוד אמשיך לעקוב אחרייך…
אל תגמרי את הבלוג לעולם
ואם ממש תהיי חייבת.. אז לפחות להפרד (לעדכן שזה האחרון…)
זהו זה עד פה=)
ואווו
אני לא מכילה את זה חחחח
תקשיבי את כותבת כל כך יפה שאני לא מסכימה לעצמי לפספס את הבלוג שלך למרות העומס המטורף.
יא 🙂 🙁
בקיצור מהמםם מהמםםם מהממםםם!!!!
אל תפסיקי אותו פליזז תמשיכי!!
חסידת תודה מהממת!!!❤❤
נשמע שאתן יודעות שהיא מתכננת לפרוש או משו…?
מנחמות אותה שיש קצת תגובות…
למה באמת יש כזה קצת תגובות ולייקים?
פוסט מהמםם??
וואי זה ככ יפה כל פעם מחדש. תודה לך:)
אגבב ״שמחה באופן פרטי יותר (עצבות ממצב רוחני, גשמי, וכו) על הסבריה ודוגמאותיה- בתגובות (אם תבקשו יפה??)״
מותר לי לבקש;)? כרגע לא עצובה אבללל
בכל זאת??? ביקשתי יפה?…
מדף חסידה שכמוך.. אני מתחילה להתרגל לזה שכשיש תגובה מימך משמעו שאני צכה לשבת לכתוב עוד כמה וכמה שורות??
אבל אמרתי שאשלח.. אז מקיימת בשמחה??
ככה:
העצב בעולם מתחלק לשני סוגים עיקריים:
*עצב על גשמיות-כשקשה באופן פיזי, ואפילו ריגשי,
*עצב על רוחניות-עצב על מצב רוחני שיורד.. דיכאון שיש לנו אחרי שעשינו עברה וכו..
אז באו נפרט שניה על כל סוג עצב ואיך יוצאים מימנו:
עצב על גשמיות- המאפיינים של עצב כזה הם בדרך כלל משהו שקרה לי.. מה שאומר-שברגע שהוא יעבור אנחנו חוזרות להיות שמחות.. הבעיה כאן, היא שבדרך כלל הסיבה לעצב לא תלויה בנו.. מה שאומר של בטוח שנחזור לשמוח כלכך מהר…
והפיתרון- נתון לנו בפרק כ"ו בליקוטי אמרים, ובאגרת י"א שבאגרת הקודש בתניא.
ומה בעצם כתוב לנו שם? בקצרה: האדמור הזקן מסביר שאדם עצוב, פשוט כופר בה'. נקודה. ולמה? אם אתה עצוב-סימן שאתה חושב שיש רע בעולם-אם אתה חושב שיש רע-סימן שאתה חושב שאין אלוקים, כי ה' הוא רק טוב… אחחח
אז כולנו כופרות בה' לפעמים??
לא אם ניקח אתזה לקצה השני.. באו נצא מנקודת הנחה שאנחנו יודעות שאין רע, והתפקיד שלנו זה רק לחשוף את הטוב המסתתר…
ודוגמא חמודה לזה: תארו לעצמכן שאתן יושבות בתאטרון בובות ממש יפה ומושקע, כל כולך בתוך העלילה, ופתאום מישו מזיז בטעות את הווילון האדום שמאחורי הבובות ואת רואה אתזה שמפעיל אותן.. כל ההצגה נהרסה.. את כבר לא יכולה להכנס לתוך העלילה.. כל הזמן עומד לך בצורה הכי מוחשית מול העיינים שההצגה לא אמיתית..
תנסי לעשות אותו דבר בחיים. משו רע? זו הצגה. באו ננסה לחשוף את זה שמפעיל את הבובות, ומרגע שחשפת -אין להצגה הזו פואנטה… כבר עדיף לה' לעשות לך חזרה את החיים עם הטוב הרגיל…
וכמובן שכמו שאף אחד לא בוכה או מפחד בצילומים לסרט, כשאת רואה את הבמאית ורואה שהכל בכאילו, ככה אין שום סיבה להכנס לעצבות כתוצאה מרע בכאילו, שאת יודעת שהוא לא אמיתי וסומכת במאה אחוז על הבמאי..
ועכשיו-לסוג העצב השני-עצב על רוחניות:
העצב הזה בא כתוצאה מהמצב הרוחני שלנו, במידה והוא ירד… כדי לנטרל את העצב הזה כדאי מאוד ללמוד את פרק כ"ז בתניא..
ובנקודה על העניין: קודם כל, את העצבות על הרוחניות שלנו לא כדאי לבטל לגמרי.. כדאי להמיר אותה לכלי אחר.. מרירות. מה ההבדל בין עצבות למרירות? באו נסתכל שניה על השמות של הרגשות האלו.. עצבות מלשון עצב- כשעצובים מתעקם עצב בלסט, שגורם לשפתיים להראות שמוטות. וזה בדיוק מה שעושה העצבות.. שומטת לנו את השפתיים, וגורמת לנו לבכות..
מרירות לעומת זאת, היא מלשון המילה מר. כשמכניסים משהו מר לפה-ישר מחפשים מים, או משו מתוק, כדי להעביר את הטעם.. לא נשארים על המר הזה בפה…וזו הנקודה. המרירות על המצב הרוחני טובה, אבל בתנאי שהיא גורמת לנו לחפש מתוק.. וסיפור חמוד עלזה: פעם היה קבוצת חסידים שהתוועדו ברוסיה הקומוניסטית במרתף, והמשפיע עורר אותם מאוד על מצבם הרוחני והם התחילו לבכות.. אחרי כמה דקות, נכנס זה ששמר בחוץ, ואמר שהק.ג.ב. הגיע.. כולם מיד רצו להתחבא… אחרכך, אמר המשפיע שלהם, שזו בדיוק הנקודה.. כשמשו יגע בך באמת-את לא תבכי. את תעשי.. אז אמרנו דבר ראשון-יש ירידה רוחנית, לא לבכות, לעשות..
ועוד נקודה- האדמור הזקן בפרק כ"ז בתניא מסביר, שלא רק שלא צריך לבכות על ירידה רוחנית אלא צריך לשמוח שעכשיו יש לנו את הזכות לקיים את הסור מרע של לא להרהר בדברים אסורים… אז.. קחי לתשומת ליבך..
מקווה שהועלתי למישי ושלמישי בכלל היה כוח לקרוא את המגילה הזו (כי הפעם זה מגילה אמיתית??)
?
היי חסידהה!! ידעתי שתעני לי.. ?
בקשר לעצב בגשמיות. כתבת ממש מהמםם! ו… כן הזכרת לי סיפור מדהים שבדיוק שמעתי! (אני זוכרת כי זה היה אתמול אז לא חכמה?..) אז אני יספר:
אחד היה ב770 (בתפילות יום כיפור נראלי?!) בזמן הקריאה של עשרת הרוגי מלכות. והוא שומע ככה איך מתארים אחד אחד את המוות שלהם בצורות מצמררות כו׳ גו׳… ובסוף, כשבני ישראל שואלים למה ככה?. מה הקב״ה עונה? עוד שאלה אחת ואני מחריב את העולם. בום.
הוא לקח את זה קשה… התחיל להתעצבן ולצעוק מה זה אמור להיות? ככה להרוג בצורה אכזרית (כביכול) ועוד לאיים שיחריב את העולם? מהזה?! א-קיצער לקח קשה..
לוקח אותו חוסיד אחד לצד ואומר לו שמע שב רגע תרגע ואני יספר לך סיפור.
והוא מספר…
(האמת שאת הסיפור שהוא סיפר שמעתי בהקשר אחר אז גם אם מוכר לך הסיפור, לכי למסר זה חזק..)
והוא מספר. היה היה חייט באחת העיירות של פעם. היה חייט מצליח מאוד ועבד גם אצל הפריץ המקומי. וכמו בכל הסיפורים אז גם פה-הגויים שסביבו מלאי קנאה היו (חח יוצא לי רישמי. סורי) והתחילו לטפטף לאט לאט לפריץ שהחייט שלו רמאי נוכל גנב ועוד..
באיזשהו שלב הפריץ השתכנע והחליט לבדוק את העניין. הוא קרא לחייט נתן לו פיסה של הבד הכי יקר שהיה לו ואמר לו לתפור ממנה חליפה.
אוקיי.. החייט ניגש למלאכה, תופר חליפה מ.ד.ה.י.מ.ה.מ.ד.ה.י.מ.ה ובא לפריץ להביא לו את התוצר.. הוא מגיש לפריץ והפריץ שואל-איפה השאריות? החייט עונה-אין שאריות..
אווו!! הנה הפריץ נהיה אדום, מה זה אין שאריות? אין כזה דבר לתפור בלי שאריות! בטח גנבת לעצמך מהבד היקר וכו… יאללה מוות.
היהודי שלנו מובל לתליה ורגע לפני נותנים לו משאלה אחרונה. הוא מבקש את החליפה, ומספריים..
אוקי. נותנים לו.
והוא מתחיל… לפרום את החליפה! כן. לאט לאט קורע רק את החוטים בעדינות. והנה ראו זה פלא-החליפה לאט לאט נפתחת ונפרסת לפיסת בד שלימה ללא שום פגם!! יצירה מושלמת!!
כמובן שהפריץ הבין שהיהודי לא גנב כלום ושחרר אותו…
אבל מה הנקודה בסיפור הזה? כבר תבינו גם איך זה מתחבר לעשרת הרוגי מלכות, וגם איך זה מתחבר למה שחוסידה כתבה שם למעלה..
מה שהלך פה בעצם-זה שהפריץ ראה רק חליפה. הוא בטוח שגזרו וחתכו כדי שהיא תתקיים.. הוא בטוח שחייב להיות פגם בבד השלם בשביל חליפה.. אבל החייט. הוא יודע איך לתפור מושלם. הוא יודע את כל הקיפולים שהוא עשה. הוא יודע שהבד מושלם.. וברגע שהוא היה צריך להוכיח לפריץ את חפותו-הוא עשה את זה. הנה הוא הוכיח לפריץ שהבד מושלם ללא רבב… אבל הפריץ? מסכן, פיספס חליפה…
ועכשיו לעשרת הרוגי מלכות. הקב״ה אומר לבני ישראל: אני בראתי את העולם, אני ה״חייט״ של העולם ורק אני יודע איך כל קיפול ו׳חור׳ הוא בעצם רק בשביל שהבד יהיה מושלם.. העולם..
אז לנו יש דברים שנראים רע. מאוד אפילו! לא הגיוני שזה טוב!!
אבל אם נרצה שהקבה יראה לנו איך זה טוב ויוכיח לנו-אז הקבה יצטרך לפרוס את החליפה-לפרק את העולם מחדש (להחריב) ורק אז נוכל לראות את התמונה השלימה..
לא עדיף פשוט לסמוך על החייט, שבוודאי עושה את המלאכה שלו הכי מושלם שיש?
יהיה חבל לפספס עולם ככ יפה ומושלם..
אהממ, קיצור מקווה שהובנתי.
אין רע. זה רק נראה. (ונדמה לי אפשר לסיים את הסיפור: ואותו האחד מ770, נחה עליו רוחו, וחזר לביתו בחיוך רחב.. סוף-)
והעצבות גשמית-אין מה להיות עצוב.. כי הרי אין רע. הכל טוב (״רק שאינו מושג… לגודלו ורוב טובו?… וזהו עניין..״)
והעצב ברוחניות: בדיוק הסיפור שסיפרת היה היום בהתוועדות אחת (בכלל השגחפ איך נכנסתי לשם חח אבל זה כבר סיפור אחר..) הרב קירשנזפט סיפר את זה.
ו… מה שכתבת כאן:
״ועוד נקודה- האדמור הזקן בפרק כ"ז בתניא מסביר, שלא רק שלא צריך לבכות על ירידה רוחנית אלא צריך לשמוח שעכשיו יש לנו את הזכות לקיים את הסור מרע של לא להרהר בדברים אסורים… אז.. קחי לתשומת ליבך..״
נתן לי ממש בום.. אתמול בלילה בלפנות בוקר של היום חשבתי הרבה בדיוק על נקודה כלשהי סביב זה.. מדהים תודה לך! חיזקת אצלי
ואחרון חביב.. ברורר שקראתי:) כל מילה. ובכלל לא היה ארוך.. אני ההוכחה לזה;)..
חח נראה אם את זה מישי תקרא..
אז שוב תודה רבה לך חסידה!! הועלת לי מאוד!! הרעבע בטוח גאה בך (אני עוד בספק, ראה לעייל תגובה 1…)
מדף האלופית?
מי אמר שאת לא זוכרת סיפורים כשמדברים על נושא מסויים??
הסיפור שסיפרת באמת מאוד חזק.. _(האמת שהכרתי אתו.. אבל מישומה הוא לא עלה בדעתי כשכתבתי? אז אלופה שהוספת?)
ואיזה כיף שהועלתי?.. בדרך כלל פוסטים ארוכים מהסוג הזה לא מקבלים הרבה תגובות, ואז אני לא באמת יודעת אם מישו קרא וזה הועיל לו, או שביזבזתי רבע שעה מזמני (היקר…?) לשווא…
אז תודה על המשפט הזה??
אם לא מקבלים הרבה תגובות זה רק כי פשוט_אין_מילים_שלימות. אני_אומרת לך!
מבטיחה לך שגם לפני שהתחלתי לקרוא את הבלוג שלך את הועלת מאוד.. כל-כך יפה כתוב.. כל-כך עניין חשוב.. מידות.. ובצורה שפשוט כיף לקרוא וליישם! אז רק תודה ותמשיכי לבזבז בשבילינו רבע שעה יקרה.. זה שווה את זה
אשרייך חסידה❤️ מחכה לבלוג הבא;)..
אעעע חסידההה??
סתם נכנסתי לתגית של ׳חסידה׳?..
אממ.. זו את שכתבת את הפוסט הזה??? https://shutafotbaderech.co.il/letter/%d7%90%d7%aa-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99/
כי אם כע, אזי את בי״א (?) כרגע, אמת⁉️
וואו,חסידה, את כל כך מהממת?
למען האמת לאחרונה אני פחות מגיבה,
ופחות גם עוקבת אחרי כל הבלוגים שבאתר?
אבל דווקא יצא לי לקרוא כמה מהפרקים הקודמים
שהיו מיוחדים,אבל לא את כולם, בעז"ה בקרוב מתכוונת
להשלים גם את אלה שלא נקראו על ידי:)
אבל הפרק הזה ממש תפס אותי!
תאמת שקראתי אותו די ברפרוף שבוע שעבר,
וידעתי שאחזור ,וזה באמת קרה, ושמחה שחזרתי:)
את מוכשרת ברמות??
איך שאת מורידה רעיונות בחסידות לפועל ממש בצורה כזאת
ייחודית ויפה:)
ולא סתם אהבתי את הפרק הזה ממש?
הקטע של שמחה ולהודות ממש נוגע אלי(ואני חושבת שלכל
אחת מאיתנו במובן כזה או אחר?)
תודה חסידה,מחכה כבר לפרק הבא?
חחח
מדף מדף…
אכן פוסט שלי??
איפה כתבתי שם בת כמה אני?
ו.. אני באמת בי"א..
נשמע שזה מפליא אותך..
אני נשמעת יותר גדולה\קטנה?
כתבת שם באחת התגובות משו… חח קטעים
אז את בי״א. מצחיק ממש. חשבתי אולי את המשפיעה שלי (למרותתת שהיא לא באתר פה?)
אבל בסוף יצא יותר הגיוני שאנחנו חברות? איכשהו?
אה גם ישלי תחושת בטן נעימה (חח) שאנחנו מכירות.. אבל אולי זה בבחי׳ מרגישה מה שרוצה להרגיש חח ?
חסידותתת
לפני שאני כותבת את הפרק הבא..
יש נושא מסויים שאתן מעוניינות בו במיוחד?
או שלכתוב מה שעולה על דעתי??
גאווה. נקודה.
אני ישמח מאוד? חח למרות שזה משו שלא נפטרים ממנו כל-כך מהרררר (אוחח למה לי בעצם? אני אוהבת את זההה זה פשוט אני???, נו.. אבל זה לא טוב.) סומכת עליך שתכתבי את זה טובבב
ממש ממש חשובלי☺️
ו… בטח ובטח שהיית נראית לי גדולה יותר!! והאמת חשבתי סמינר. אינמצב אני קטנה ממך רק בשנה??.. קטעיםם אם ככה סואו ישמצב מכירות? (כי ביננו, את מי אנלא מכירה, אה? חח)
אוחחח מדף חסידונת..
ישלנו כבר פרקים על גאווה וענווה, ביטול וישות…
אז…
הגיע הזמן להכיר עוד נושאים?
(למרות שזה נושא שממש בוער גם לי??)
אז.. אם יש שאלה ספציפית על הנושא-בכיף,
ו.. רעיון לנושא אחר לפרקים הבאים?
או שמה שיעלה על רוחי ברגע הכתיבה??
אפשר לעשות גם על חוצפה, קבלת עול וזה..
קשהה…?
למה לא העלו מה ששלחתי?! לא היה שם משו טעון צינזור..?
חח וצחוקות שאת מה שלא חשוב מעלים ברגע??
קיצור היה עוד משו אבל לוחשוב כבר.. השגחה פרטית.
חסידה
מחכה להכיר??
היי חסידה
מה קרה השבוע אין בלוג?!??