רוקדים על הירח
לפרק הקודם
חסידות של הרעבע, מה שלומכן??
ממש מתנצלת שלא היה פרק בחמישי האחרון… פשוט שכחתי
ועכשיו.. בלי עיכובים נוספים: תכירו את שמחה ועצבות-החברות שלנו להיום
אז נתחיל בשלב הראשון שלנו-לימוד?:
למה בכלל חשוב לשמוח?
האדמו"ר הזקן בפרק כ"ו וכ"ז בתניא, נותן דוגמא לשני אנשים שמתאבקים… אחד-ענק, כולו מנופח משרירים, והשני-קטנציק ועדין כזה.
על פי השכל – ברור כשמש מי המנצח שלנו…
ופה, מחדש האדמו"ר הזקן, שהמנצח הוא מי ששמח יותר.
כן כן, אם הקטנציק החמוד בא עם יותר מרץ ושמחה – אז הוא המנצח. נקודה.
אבל… אנחנו לא מתאבקות עם אף אחד (אני מקווה לפחות
) אז, למה אנחנו צריכות אותה? את השמחה?
קודם כל, להילחם עם היצר הרע. אבל זה לא סתם להילחם, אלא פשוט להרעיב אותו…
בואו תשמעו משו חמוד שלמדתי ומסביר את זה:
ממה היצר הרע שלנו עשוי, אתן יודעות? בתניא מוסבר, שהיצר הרע הוא חלק מהנפש הבהמית. שעשויה מקליפת נוגה (מה שאומר, שהיא לא רע מוחלט… אלא יכולה להיות טוב ויכולה להיות רע)
ועכשיו תחשובנה שניה… כשאנחנו עושות עברה, חוץ מזה שהקשר שלנו עם ה' מתחלש, מה קורה?
אז מה שקורה, זה שהחיות שה' נתן לנו בזמן שקיימנו את המצווה, מחיה את שלושת הקליפות הטמאות – אלו שהן רע גמור.. ובמילים פשוטות – בזכותנו איזה מחבל בסוריה קיבל עוד כמה דק' של חמצן לנשימה…
ואם נחשוב שניה בהגיון, מה הקטע של היצר הרע אם ככה לעבוד כלכך כלכך חזק על זה שנחטא? הרי תכלס – הוא לא מרוויח מהחטאים שלנו כלום, כי הוא לא חלק משלושת הקליפות – אלו שמקבלות את החיות של העברה??
התשובה שהרעבע נותן, היא שהיצר הרע באמת לא מרוויח כלום מהחטא. הוא מרוויח רק מהעצבות שיש לנו אחרי החטא…
העצב שלך, זה האוכל של היצר הרע, מזה הוא מתקיים! ואם את בשמחה-היצר הרע שלך נשאר רעב. אין לו אוכל.. ומי שלא אוכל-מת
.
ויצר רע רעב וחלש עובד פחות…
וגם אנחנו כשאנחנו שמחות פועלות יותר… יש אפילו אימרה כזו: "שמחה היא לא מצווה, אבל היא מביאה לכל המצוות, ועצבות היא לא עברה אבל היא מובילה לכל העברות…"
אז אני מניחה שהבנו ששמחה זה כלי יעיל והכרחי
ועכשיו-בואו ננסה לראות איך שמחים באמת.
אז בשביל לדעת איך שמחים – צריך קודם כל להבין מהי שמחה אמיתית:
נקדים בסיפור ששמעתי ממש לא מזמן (התוועדות בתשרי
) ומסביר איך מגדירים שמחה, ובעצם גם כל רגש אחר…
מסופר על קבוצת אנשים שחיה על הירח, והיתה מאוד מאוד סקרנית לדעת איך נראים יהודים… יום אחד, הם החליטו לשלוח שליח שיביא מכדור הארץ שני יהודים לירח, ככה הם יוכלו לפגוש יהודים ולראות מה זה
השליח שאל איך הוא יכול לזהות את היהודים מבין כל האנשים בעולם, והוא קיבל סימן שיעזור לו לזהות את היהודים-שטריימל-כובע מפרווה
הוא ירד לכדור הארץ ונחת באנגליה.. שם הוא ראה את חיילי משמר הארמון, שהולכים עם כובע פרווה גבוההה
… הוא לקח איתו שני חיילים – וחזר לירח…
בירח גילו כולם שהם לא יהודים, ונתנו לשליח סימן חדש – נשים צנועות. השליח הגיע לארץ ונחת בעירק…
הוא ראה שם שתי נשים עם כאפיות?-ולקח אותן איתו לירח… כשהגיע לירח – גילו אנשי הירח שגם זה לא ממש יהודים ונתנו לא את הסימן הבא…
וככה עוד סימן, ועוד אחד.. ומה הנקודה?
יהודי זה לא סימן כלשהו, יהודי זו מהות!
ואותו דבר – שמחה. כדי ללמוד לשמוח, צריך לדעת ששמחה היא לא פרפרים בבטן, לא חיוך, ולא צחוק מתגלגל.. זה אולי איך שהשמחה נראית..
ומה זה שמחה באמת? במשפט אחד:
לדעת את ערכי, ולדעת שיש לי את הזכות להתחבר למשהו נעלה מימנו..
וכדי להבין את המשפט הזה לעומק ולחיות אותו באמת – צריך להתבונן..
וזה יהיה אי"ה בשבוע הבא..
10 תגובות
אוהבת את הבלוג שלך הוא כל כך חשוב!!
וואו וואו
ממשש מהמםםםם
כל כך ברור וכיף לקריאה ?
התוכן ממש מדהים ודי גורם לרצות להפסיק עם העצבות, לא צריך עוד מחבלים מסוריה..?
אוי זעזע אותי המחבלים מסוריה…
תקשיבי אני פשוט אוהבת את הבלוג שלך!!!!
הוא מדהים!!!?
תודה על זה!!?
מדהים! אהבתי את הסיפור על הירח;) חמוד ממש.
את מהממת
וואו חסידה את מהממת מהממת מהממתתתתת!!!!!
הרגע קראתי את כל הבלוג…
מהמם אמאלה איזה שפע של ידע נראה שממש נשפך ממךךךך
זהו, מעכשיו את ברשימת השאיפות שלי, להיות ככה(+;)
ממש מהממת
כותבת הכל בשפה ברורה
מפשיטה
הכל כאן היה לי מוכר ברור וידוע.. אבל הבאת את זה ככ מסודר ויפה שהתלהבתי ממששש!!!
אז תודה רבה רבה:) רבה.
קיצער… ושוב. כתבת ממש טובבב
ורק אם לא אכפת לך.. אולי גם ישלך עצה קטנה בשביל בעיה קטנה שישלי;)? לא קשור לפוסט.. אני ממש ישמח
אז ככה.
ישלי בעיה, שלמדתי הרבההה סיפורים, שיחות, אפילו מאמרים..
אין סיפור שיגידו לי ואני לא יכיר. אין רעיון חסידי שיתנו ואני לא יזכר שלמדתי…
הבעיה. שזה רק כשמישהו אומר לי סיפור/שיחה אני נזכרת..
אם אני מעצמי צריכה משו שקשור למשל לענווה-לעולם אני לא יזכור אפילו סיפור אחד בשלוף.. גם לא אחרי מחשבה..
אבל אם אחכ יביאו לי רשימה עם 100 סיפורים על ענווה את כולם אני יכיר כבר…
או למשל מישי אומרת לי משו שמציק לה אז ממש נדיר שיש לי להביא לה איזה משו מתאים, הדעה של הרבי סיפורים משלים וכו..
תמיד ברגע האמת כשצריך-לא יהיה לי.
כנל ניגונים-בהתוועדויות למשל, כשצריך ניגון כלוםםם לא עולה לייי
ואין ניגון שאני לא מכירהה!!! אני חולת ניגוניםםם שומעת כל היוםם
איך זה?
למה זה?
באמת שאני יודעת. לומדת.
למה זה לא יוצא?
אם ישלך עצה אני ממש ישמח:) וסורי שיצא ארוך.
סורי שדחפתי לך שאלה לא קשורה לפוסט.. פשוט בער לי.
שוב תודה!!
וואו ממש!
מזדהה לגמרי ומצטרפת לשאלה!
וואי.. שאלה שממש מזכירה לי את עצמי לפני שנה שנתיים..
אומר לך את התשובה שאני מצאתי ואת מה שעזר לי.. ומקווה שיועיל?
יש משנה בפרקי אבות שאומרת ש"הלומד על מנת ללמד-מספקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות-מספקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.."
ומה בעצם הכוונה פה? כשלומדים כדי שיהיה מלאי של ידע וסיפורים בראש, זה כמו ללמוד מילים להכתבה באנגלית.. שפכת את החומר על הדף-ואחרי יום יומיים את כבר לא יודעת כלום..
זה בדיוק מה שקורה כשלומדים בשביל לדעת ולהעביר את הדברים..
אבל כשלומדים כדי לעשות-לדוגמא לימוד הלכה לא בשביל המבחן, אלא כדי לדעת איך להתנהג, אז גם אחרי חמש שנים ההלכה חקוקה אצלך בראש.. וממילא גם אם מישהו ישאל אותך עליה-תדעי לענות..ותכלס-איך לומדים כדי ללמד ואיך לומדים כדי לעשות?אז ככה, יש פה שני עניינים: הראשון-זה המטרה. המטרה שלך צריכה להיות להפנים את הדברים, לקבל אותם, להשתנות מהם.. ולא שיהיה לך סיפור לספר בהתוועדות.. (שימי לב שאת את רוצה ללמוד כדי להפנים, כי ע"י זה יהיה לך סיפורים בהתוועדות-את סתם עובדת על עצמך?.. את צריכה לשנות את הרצון ממש…) זה קצת קשה ומבאס, אבל זה מה שצריך…?והשני-זה דרך הלימוד. יש שתי דרכים לזכור דברים: הראשונה-ע"י שינון, ואז הדברים נחקקים בראש מכוח ההרגל.. אבל לימוד כזה-לא מביא אותנו לתוצאה הרצויה.. בצורה כזו הלימוד ישאר פיסת מידע בראש.. כזו שמונחת בין אלפי פיסות מידע אחרות, וממש קשה למצא אותה…
והדרך השניה-חקיקת הדברים על לוח הלב. בצורה כזו, כל דבר שלמדת-את מתחברת אליו ממקום מאוד מסויים, הוא שמור לך שם ונוגע בך.. וממילא הוא גם נשלף בקלות בשעת הצורך..
ואיך חוקקים דברים על לוח הלב? לומדים עם הלב.. מתבוננים במה שלמדת, לאט לאט, ולא במטרה "לגמור את הקונטרס" ..?
ועוד משהו מדהים שלמדתי פעם בנושא: כתוב "אין עשיר ואין עני אלא בדעת" הרבי מסביר, שלכאורה המשמעות נראת ש"עשיר ועני לא נמדדים בעושר גשמי-כסף, אלא בעושר רוחני-חוכמה". אבל הרעבע מסביר, שזה לא כך. "אין עשיר ואין עני אלא בדעת"-העושר הרוחני, לא נמדד בחוכמה, בכמה פיסות מידע יש לך בראש, אלא בדעת-בכמה את מחוברת לדברים שלמדת (אנחנו יודעים שחוכמה זה נקודת הרעיון, בינה זה ההרחבה שלו, ודעת-זה ההתקשרות לחיים שלנו, לחיות עם מה שלמדנו..) וזו בדיוק הנקודה. את יכולה ללמוד המון, להיות גאון בחסידות, ולא יהיה לך כלום. ואת יכולה להיות מחוברת באמת, ולחיות 3 שיחות ו4 סיפורים, ולהיות עשירה…
מקווה שהועלתי, ושבכלל היה לך כוח לקרוא את המגילה הזו??
ברור שהיה לי כח!! ממש חיכתי לתשובה..
אז בעצם את אומרת צריך לשנות את הכיוון חשיבה. כשאני לומדת שיחה למשל אז לא רק להבין ומיד לעבור הלאה אלא להבין ולהתחבר. כע?
וסיפור לא רק להתלהב ממנו אלא לקחת ממנו משמעות לחיי היומיום ואז זה נכנס כאלו..
מקווה שהבנתי.
ומקווה מאוד להצליחח
וכן זה באמת קשה כי כל סיפור שאני מכירה כבר אז זה עכשיו לקרוא שוב ולא לעבור למשו הבא.. כמו להתחיל הכל מהתחלה אבל בצורה שיכנס
וואי
בהצלחה לי
ממש תודה רבה!! עוד שנה שנתיים כשיהיה חדש אולי אני יחזור לפה לעדכן;).. (או באחד הפרקים הבאים של הבלוג שלךך)
בעצם עוד הרגע נאו בגאולה…
תודה רבה רבה!! גוט שאבעס
בדיוקקק חסידה שאתת!!
בהצלחה ענקית?
מחכה לשמוע שעובד לך…?